"אתה ואתה"

פרק 1:- טיול שנתי

-לילה. 23:12-

עכשיו לילה ואני, מור, בת 17, מוצאת את עצמי כותבת שוב ביומן. שוב כותבת סיפור ועוד סיפור על מה שעבר עליי היום. אני כותבת עליו ופשוט לא מצליחה להפסיק, אני פשוט לא יכולה שלא לחשוב עליו, עליו כן, על הבחור החמוד שלא עוזב אותי בכל החלומות שלי, אני פשוט לא מצליחה להוריד את החיוך שלי כך פעם שאני רושמת

מילה ועוד מילה עליו.

אחרי שעות ארוכות, מהנות, של כתיבה על הבחור המדהים הזה, אני חושבת ואפילו מרגישה שאני מכירה אותו למרות שהוא מופיע רק בחלומות שלי.

אולי יום אחד אני אפגוש אותו ואראה שהוא אמיתי ולא עוד סתם פנטזיה. אחרי כל השעות של הכתיבה סגרתי את היומן, הנחתי אותו מתחת לכר, סגרתי את מנורת הלילה שלי ונכנסתי לישון.

-יום. 07:08-

אני: נו תסגרי כבר..

אמא: סיימת?

אני: עוד רגע, המזוודה הזאת לא רוצה להיסגר לי.

אמא: (נכנסת לחדר שלי) מה כבר שמת שמה? תשבי על המזוודה.

עשיתי את מה שאמא שלי אמרה לי וישבתי על המזוודה. ואמא שלי הצליחה סופסוף לסגור את המזוודה המעצבנת הזאתי.

- - כעבור שעה - -

-יום. 8:20- *שדה התעופה*

אמא שלי ליוותה אותי לשדה התעופה, הכיתה שלי יוצאת לטיול שנתי לניו-יורק, אנחנו נוסעים לשבוע ימים ואמא שלי לא באה איתי. אני הולכת לבד, אני , כל הכיתה שלי, המורה דינה והמדריך רונן. אחרי קריאת שמות ואחרי בדיקת ציוד, כל אחד נפרד מהוריו. ואני רק נפרדתי מאמא שלי כי ההורים שלי גרושים. אבא שלי עזב את אמא שלי בחודש השמיני להריון שאני הייתי בבטן שלה. אני לא מוכנה להכיר את אבא שלי, בחיים לא פגשתי אותו. בקיצור, נפרדתי מאמא שלי וכולם עלינו למטוס.

- - כעבור 45 דקות - -

כולנו על המטוס עם המדריך רונן שמטייל לפעמים בין המושבים לבדוק שהכל בסדר איתנו והמורה דינה נרדמה לה אחרי כל האוכל שהיא אכלה. אני ויעל החברה הכי טובה שלי ישבנו ביחד במושב. היינו רחוקים מאוד מכל החברים שלנו ומהמורים. הייתי צריכה לשירותים, היה לי פיפי כמו שלא היה לי מעולם (חחח).

אני: יעל אני שניה הולכת ל שירותים וחוזרת.

יעל: מה את מספרת לי על הצרכים שלך. פשוט לכי ותעשי.

אני: צודקת.

ורצתי באיטיות לכיוון השירותים. נכנסתי לחדר השירותים ועשיתי את הצרכים שלי ושסיימתי קיבלתי בחילה קלה. המטוס התנדנד, נפלתי על השיש של הכיור והתעלפתי.

- - כעבור 3 שעות - -

כעבור שלוש שעות התעוררתי, כאב לי נורא הראש. לא שמעתי שום רעש מהמטוס, קמתי לאט לאט והתיצבתי בקושי. פתחתי את הדלת וראיתי אנשים עם חליפות גנב ומסכת גרב של גנבים. נבהלתי, סגרתי מהר את הדלת, ורצתי מהר לכיוון תא בשירותים, סגרתי את התא כדי שלא יוכלו לפתוח, עליתי והתיישבתי על השירותים. בטעות מרוב הטיפשות שלי נפל הפלאפון והנפילה שלו עשתה רעש.

- - מטוס, מושבים - -

גנב 1: מה זה?

גנב 2: מה זה, מה?

גנב 1: מה לא שמעת את הרעש הזה? זה בא מכיוון השירותים.

גנב 2 : לך לבדוק.

גנב 1: בוא איתי ותדריך את האקדח.

- - תא שירותים - -

שמעתי את מה שהוא אמר. יש להם אקדח, כולי רעדתי. שמעתי את הצעדים שלהם קרובים וקרובים עד שהיה פתאום שקט. סררה דממה בתוך חדר השירותים. לפתע.. ראיתי את דלת התא שלי רועדת. הם מנסים לפרוץ אותה. הצילו! :O

סוף פרק 1