(וסוף סוף את מבינה שדימום יכול להיות גם בלי ביוץ.)

 רק עכשיו הפאזל הזה מתחיל לקרום עור וגידמת,
ובמקום להבהיר את הענן שעמד מעל ראשי - להפוך אותו לשחור משחור שמוריד גשם כל הזמן,
 בלי הפוגה).
אחרי 5 ימים תפסיקי לקחת את הכדורים, ואחרי עוד כמה ימים את אמורה לקבל. מרגע שתקבלי,
תספרי עוד 5 ימים ואז תתחילי לקחת את ה..איך קראת לו? קוקי?"

 "עד כאן הכול ברור?"
אני מסתכלת על החצי במבט מתוסכל וחסר אונים. הוא מושיע אותי שוב גם כאן ואומר שכן. "ואחר כך מה?", הוא מוסיף.

"אה, אחר כך את מתחילה במעקב זקיקים..." מעקב זקיקים. עוד מושג שעד עכשיו רק היה כתוב בפורומים, בכל מיני צורות, ורסיות וגדלים.

 ברוכה הבאה למועדון הזקוקות למעקב זקיקים...
 אפשר לקרוא לו פשוט "מועדון הזקיקות". אני כל כך זקוקה לזקיק...

ואז את תקבלי זריקה מיוחדת (זריקה. עוד אינפורמציה שידעת רק בוירטואליה) שאמורה לגרום לזקיק החמוד לבייץ.
הזרע של החצי שלך יעבור השבחה, שזה אומר שיעשו אותו יותר טוב (תודה על הפרשנות, אדון אבן שושן),

ואז יוזרק אלייך לחלל הרחם עם צינורית דקה, ונקווה שהוא יתפוס שם את הזקיק החמוד ויפרה את הביצית,

ויחד תחיו שלושתכם באושר ובאושר. הכול ברור?".
 את קמה ללכת, המבט עדיין מושפל, והעיניים עדיין עיניי עגל.

הכול קול המומחה והידיים לא מפסיקות לרעוד. זהו, עכשיו אתם דפוקים באופן הכי רשמי שרק אפשר.
עוד מישהו רוצה להגיד משהו?...
זהו, אז היום החמישי למחזור הגיע לו בעצלתיים,
והתחלתי לקחת את הקוקי (איקקלומין), שהפך לדבר הכי יקר לי עלי אדמות.

הרי בו תלויות התקוות - הוא-הוא אמור לגרום לגוף הדפוק שלי לעבוד, סוף סוף..
ואז, מתחילים גם החששות.

ואולי זה לא יעבוד על הגוף שלי?
 אולי בלוטת (מ)יותרת המוח שלי לא תרצה להגיב ולא תפריש את ההורמון שאמור "להבשיל" לי את הזקיק לו אני
 זקוקה? מה יקרה?
אז עובר עוד יום.. ועוד יום, ואחרי 5 כאלה, שנראים כמו נצח, אנחנו עושים אולטרסאונד
(מעתה והלאה ייכתב א.ס. כי אין לי ראש למילים ארוכות, ואולטרסאונד היא מן מילה ארוכה שכזאת).
כן, כן, אתם עושים הוא אומר הרופא..
מעכשיו החצי ואני אחד , באש ובמים, עד הנצח.

אז ה-א.ס. הראשון לא ממש מעודד.
 זקיק בגודל של משהו כמו 12 מ"מ  ואני צריכה לבוא שוב עוד יומיים, גם לבדיקות דם, כמובן.

אני מתחילה להבין שזה שאני סולדת מבדיקות דם כמו ממפלצות שרואים רק בחלומות הכי סיוטיים, לא יעזור לי כאן, ושכנראה אצתרך להתרגל.
 כמו לעוד הרבה דברים בתוך המסע הזה.
ועוד יומיים חולפים להם, והזקיק גדל לו בקצב האיטי שלו בסבבה לגודל של 14 מ"מ
והבדיקות דם גם הן מראות תוצאות שמתקדמות, אבל בעצלתיים.
עוד יומיים - זקיק 16. כבר נראה קרוב. עוד 4 ימים - זקיק 21!

יש! אפשר לקבל את הזריקה שמשרה ביוץ, כי מזמן הרי לא נדקרתי, ו-36 שעות אח"כ - ההזרעה
(או "הזרקה" כפי שהרופא מתעקשת לכנות את הפעולה המכנית). אני מגיעה הביתה עם הזריקות בתיק (עם החצי, כמובן),
 עם כל הקונסטרוקציה הזאת של הזריקה,
 והוא יושב בצד וצופה בי מערבלת ומערבבת, ובמחט הגדולה שאיתה אני מערבבת את החומר. למרות שהכנתי את עצמי אני נחרדת,
 מחט ההזרקה היא הרבה יותר קטנה, סה"כ איזה 6-5 ס"מ (!!!)
אני מנסה שלא לחשוב על זה, ומתחילה להחדיר לעצמי את המחט לבטן.
הנוזל הזה כואב, אבל בשביל להיות הרה צריך לסבול - יש פתגם כזה, לא?
זהו, גם זה מאחוריי, ואני והחצי מסתכלים אחד על השני במבט מעודד
במקצת - עוד משהו עברנו.
 אנחנו מכינים את כל ההפניות והאישורים הדרושים, ולא שוכחים את כוסית הפלסטיק הידועה לשמצה. ועכשיו מה? מחכים ..(חדש ומקורי).

והנה, היום הגדול מגיע. אני מודיעה בעבודה שאני יעדר (הנה, זה מתחיל. עכשיו הם עוד לא יודעים כלום. אני פשוט חולה),

ואנחנו שמים פעמיכם אל מרפאת הרופא.
 התהליך מתחיל כמובן בחצי. הוא עושה את שלו, ומוסרים את המיליונים לידיים זרות,
שאמורות לעשות להם השבחה.
 כל תורת הגזע על רגל (שלישית) אחת.
בינתיים אנחנו מפנקים את עצמנו בארוחה בבית הקפה הלא ממש סמוך,
ומנסים לא להיות לחוצים. אחרי הכול - מדובר בתהליך הכי טבעי בעולם - הזרקת זרע לחלל הרחם.

זה מה שמיליוני זוגות עושים יום יום במיטה, רק שלא באמצעות מזרק.
אז מה? בגלל פרט טכני כזה קטן ימות העולם? מה פתאום?
 אנחנו הכי טבעיים שאפשר, הכי כמו כולם..
 אחרי שעתיים שנמשכות גם הן כמו נצח, אנחנו מגיעים בחזרה למרפאה ולוקחים את הדגימה המושבחת,
 שכעת היא נוזל ורוד (ורוד? זה אומר שזאת תהיה בת?)
שנמצא במבחנה קטנטנה והולכים לחכות בתור, שנראה ארוך כאורך הגלות,
כיציאת מצרים או כ"חטא ועונשו". אכן עונש, אבל לא ברור לנו עדיין מה החטא.

אם לגלות לכם סוד - לעולם גם לא תדעו מהו החטא. זה כל היופי שבו. אני לא ממש יודעת איך להחזיק את המבחנה
(מבחנה? מי אמר תינוק/ת מבחנה? מה פתאום? ..זה רק שלב ההזרעה.. ההפריה זה עוד המון  המון זמן.... בכלל אין סיכוי כמעט להגיע לשם,
הרי אוטוטו זה קורה...ואני אהיה בהריון..)
 ואז איזו אישה שכנראה יש לה ניסיון בעניינים, פונה אליי ואומרת לי לחמם את הזרע,
כי זה שומר עליו יותר טוב. היא רומזת לך אפילו לשים את זה בחזייה, . בעצם החצי הוא תותח-על, רק המוח שלכם לא ממש עובד כשצריך אותו.
 בכל מקרה -הזרע מתחמם לו, וגם הטורים עולים בהתאמה.
 "הם לא באו אחרינו?" אני שומעת את החצי ומושכת בכתף בתנועה אוטומטית כמעט.

אני מרגישה איך הגוף שלי יוצא משליטתי ושמעכשיו רק אנשים אחרים אחראיים לגורלו. ואני? אני הרי לא סומכת על אף אחד,
אז למה שאתמסר ככה בקלות? אני רוצה לקום ולהתמרד, להגיד להם לתת לי לעשות את זה לבד, בלעדיהם, אני והחצי, אבל אני משותקת,
כרגיל.
ואז מגיע "המזריק (ע"ר)".(הרופא) הוא מסביר לי כמה פשוט התהליך, ומנחה אותי בנעימות השמורה לכאלה שכבר ראו הכול, לשכב על המיטה.

26