המחרת מגיע. אני דוחה את הקץ ולא מתקשרת. לא רוצה לשמוע בשורות רעות. בת יענה ממש.
אולי אני באמת צריכה לעבור לגור בספארי עם כל החיות שמתרוצצות לי במחשבה פתאום. החצי לוחץ.
הוא מת לדעת אם הזרע שלו עשה את העבודה. אני. דוחה עוד ועוד.
בסוף הרופא מתקשר אליי ואומר שהוא עשה את העבודה בשבילי ובירר.
הופרו 24 מתוך ה-26 שהיו בשלות. 2 קבוצות כדורגל, הוא אומר, אני שמחה לשמוע . יש חיבור. זה לא שאנחנו לא מתאימים.
מה עכשיו? עכשיו מחכים עוד יומיים,
בודקים אם אין לך גירוי יתר ואם אין - אפשר להחזיר. אני מתרגשת וחוששת בו זמנית,
כמו בכל יום ויום בתהליך הזה.
מגיע יום ההחזרה.
מגיע היום.
אני מגיעה ואולטרסאונד והרופא אומר שהשחלות קצת מוגדלות,
זה לא משהו אז צריך לחכות לחודש הבא...
אני שמחה שלפחות לא צריך לדאוג שהילדים שלנו מחכים מוקפאים כמו ארטיק במבחנה,
לא יאומן, אבל עד לשם הגעתי - שאני מוכנה לחכות עוד חודש כדי שיהיה היריון.
ועכשיו שוב פעם בדיקות וכדורים לרירית והבדיקה הראשונה
מראה גבוה ואחרי יומים שוב גבוה ואני מתחילה לחשוש, ועוד פעם ועוד פעם
עד שבבדיקה החמישית אוף.. יש אלוהים...
אז.. עושים החזרה. שוב אותו חלוק, שוב אותו הטעם, שמור כמו יין, יין טוב... כוסית יין באמת היתה עוזרת לי כאן,
להוריד את רמת ההתרגשות, אבל כמובן שאי אפשר. אני מסתפקת במים, הרבה מים, ובכוס קפה.
אמרו לי לשתות עד שאני מרגישה שהשלפוחית מתפוצצת,
כי ההחזרה מתבצעת תוך כדי אולטרסאונד בטני.
אני הופכת לגמל לרגע אוגרת מים בדבשת, ו.. מחכה. הרופא מגיע.
מתייעץ איתנו כמה עוברים להחזיר. ממש ספסרות. אחרי התלבטות קשה (הסיכויים הקטנים יחסית להיקלט מול החשש מהיריון מרובה עוברים),
אנחנו מחליטים להחזיר שניים. שיהיה.
מקווה ששרדו את הקפאה ואת ההפשרה. אגב, מוסרים לנו שעובר אחד התאבד.
כנראה ראה איך נראים ההורים העתידיים שלו ולא אהב. אז נשארנו עם 23, ו-21 נשלחים למקפיא. אני חוששת לחייהם,
אך מבינה שבחוץ ממילא אין סיכוי שישרדו.
יאללה, ההחזרה.
זה פשוט מדהים לראות את זה הוא אומר הרופא .. אני שוכבת לי במיטה, החצי מאחוריי, שוב פעם נפגשת עם אהבת חיי הברווז...
מביטים חליפות על הרופא ועל מסך האולטרסאונד. הרופא מראה לנו מזרק ומסביר שממש ממש בפנים נמצאים שני העוברונים שלנו.
פשוט מדהים איך בכמות כזאת קטנה של נוזל נמצאים שני עוברונים שאמורים להתפתח לתינוק כזה גדול, עם תווי פנים, ידיים, גוף ורגליים...
הרופא מסביר מה הוא עושה, ואנחנו מסתכלים איך העוברונים מוחדרים למקום הטבעי שלהם
(זה לפחות מה שהרופא אומר. אנחנו מקווים שהוא יודע מה הוא עושה).
עוד כמה שניות ו...זהו. מעבירים אותי בחזרה למיטה שלי, ואומרים לי לנוח כחצי שעה, לא אומרים לי לא ללכת לשירותים או לנוח.
להיפך - מעודדים אותי לחזור לשגרה. אז רק נשאר לחכות 14 יום . מאוד קל!!!אז אני מחליטה שיומיים אשאר בבית.
אז ביום הראשון אני באמת לא עושה הרבה,
חוץ מלקחת תמיכה וגינלית ופומית (תמיד אהבתי את המילה הזאת - פומית, רק כשחשבתי שהיא מתייחסת לטלפון.
מאז שהבנתי שהיא גם מתייחסת לאופן לקיחת תרופות - דרך הפה, אני כבר פחות מחבבת אותה).
יום למחרת אני כבר זזה, והולכת לחברה שילדה לא מזמן, לספוג קצת ריח תינוקות.
א-ב-ל,
אמרו לי בפורומים שלא כדאי להרים משאות כבדים. ואיך לא ארים את התינוק של החברה,
כשהיא כל כך מבקשת עזרה?
26