פילוסופיה בשקל

ושוב כמו לופ, דווקא בתקופת מבחנים אני נודד לאלפי מקומות רחוקים חוץ מללמוד

ובאמת שאני אוהב ללמוד, במיוחד בתקופת מבחנים, אתה עובר על כל החומר והכל מתנקז ומתבאר

אז למה אני לא לומד? מה עוצר אותי מללמוד באמת?

המצב לא טוב בגדול, סימן לכך (אצלי בכל אופן) זה שאני מתחיל לאתר נקודות רעות, באנושות כולה, בנשים, בחברים, במרצים ובסתם אנשים לא מוכרים. פתאום כל הנקודות הרעות צצות, אני שופט לכף חובה וככה לאט לאט מתעוררת לה תחילתה של מרה שחורה, קשה לי לומר דיכאון, אלא יותר עיצבון. רוח פסימית, חוסר תקווה, יאוש, כן יאוש זאת המילה. בשפה של ברסלב ורבי נחמן זה 'מרה שחורה' ביטוי ריגושי יותר, אבל תמציתו ללא ספק הוא היאוש. לכן העצה הכי חזקה והכי מפורסמת של רבי נחמן ותלמידו רבי נתן שהיו גדולי עולם היא לא להתיאש, לא להפיל את עצמך למרה שחורה, ואיך לעשות זאת? למצוא נקודה טובה, אפילו אחת. בעצמך, באחר. כי הרי לא יתכן שלא עשה דבר טוב מימיו. תורה רפ"ב המפורסמת. למדתי אותה המון פעמים, אבל כנראה שזה אף-פעם לא מספיק. ספרי ספרים כתבו על הנקודה הטובה הזאת, שולי רנד כתב עליה שיר. ואני בטוח שעוד המון. היאוש שרוצה לטפס לאט לאט ולהשבית אותך, עם עוד נקודה רעה ועוד נקודה רעה, מחפש ותר אחר עוד קרש למדורה. בדיוק כך עובד המנגנון להפך, נקודה טובה גוררת עוד נקודה טובה, עד שמתחילים לפתח עין טובה. עין טובה זה שריר שצריך לתחזק. כבר לפני אלפיים שנה אמרו חז"ל "שכר מצווה- מצווה, שכר עברה-עברה". 

רבי נחמן אמר "אין יאוש בעולם" = כתוב בזוהר שקודשה-בריך-הוא הסתכל באוייראייתא (בתורה) וברא עלמא (עולמו). ורבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כיוון שהמילה 'יאוש' לא כתובה בחמישה חומשי-תורה. לכן היאוש והעצבות שהאדם נופל אליהם הם פיקציה, הזיה, שקר, תרמית. כי באמת, האדם צריך לשמוח תמיד, במיוחד בדור הזה שלנו. שמלא בשפע גשמיות ורוחניות. כל שנבקש - נקבל. דור בלי גבולות. שאפשר לעלות הכי גבוה שאפשר ומידה כנגד מידה אפשר לרדת הכי נמוך שאפשר. אני יכול להעיד שעיניי ראו אנשים שירדו נמוך מאוד וראו אנשים שנסקו מעלה מעלה ברוחניות. הנומך ברוחניות לטעמי זה ההסתר, כל כך הסתר שהם בטוחים שאין כאן כלום חוץ מאוכל, מין וממון. ר"ת אמ"ן = שלוש התאוות הגדולות באדם. 

התורה מבקשת לאזן את שלוש התאוות העוצמתיות האלו.

אוכל = מה מותר, מה אסור. תברך לפני, תברך אחרי. אל תתן לאוכל לשלוט בך, תשלוט בו אתה. 

מין = לא עם כל מי שחושקת בו נפשך, הרי זה החיבור הכי עוצמתי בבריאה. אנרגיה שיש ביכולתה ליצר חיים(!) אז רק בהיתר של קידושין וגם אז, רק בזמנים המיועדים לכך. הרי ידוע לכל בר-דעת שמקום מדמם, הוא מקום פצע. וגם אחרי שמגליד הפצע, צריך להיות זעירים איתו כמה ימים, כי הוא עדיין לא הבריא לחלוטין. נו לכל אחד היה פעם פצע בברך. 

ממון= נותנים לו מאה רוצה מאתיים. נותנים לו מאתיים- רוצה ארבע-מאות. למה ארבע-מאות? למה לדלג על שלוש-מאות? כי את הריגוש של 'עוד מאה' (ממאתיים לשלוש מאות), הוא כבר מכיר.