פילוסופיה בשקל

דיברנו על זה שאנחנו לא מצליחים לחיות את הרגע, לא חווים אותו באמת, נמצאים כאן פיזית אך המחשבות נודדות ומחשבות חישובים. הוא הציג את החיים האלו בתור משוואה של X+1, משמע תמיד חסר המשהו הזה שיביא אותנו לתפוס את הרגע, להיות מרוצים, מסופקים, להיות הכי אנחנו, להיות מאושרים ממה שיש. תמיד נדמיין שרק אחרי הלימודים הכל יהיה שלם, רק אחרי שנמצא בן זוג, רק אחרי שנתחתן, רק אחרי שנביא ילדים, נצא לפנסיה, נטייל בחול, נסמן V על כל רשימת החלומות.. רק אז נהיה אנחנו באמת.

כמובן שזה הכל דימיון ותעתוע של המח, אבל הסכמנו פה אחד שכולנו חווים את זה, ולא משנה כמה טובה החוויה שלנו הייתה באיפה שלא יהיה, תמיד נרגיש שיכולנו יותר, שאם רק היינו קצת יותר... אז היה יכול להיות הרבה יותר מספק, מענג, מעצים, משמעותי.

אז איך לעזאזל מצליחים להסתפק במה שיש באמת? איך מצליחים לנטרל את המחשבות שמרחיקות אותי מהכאן, מההוויה?

אני שונא את זה שכל פעם שאני בפורום חברתי גדול אני שוקל אלף פעם את צעדיי, זה קורה גם בפורום חברתי מצומצם. אני אמנם מודע לכך שיש המון חשיבות למילים שאני מוציא, וחובתו של כל אדם היא לשקול את מילותיו, שלא להעליב מישהו או לא לפגוע במישהו. אבל המחשבות אצלי הרבה מעבר לכך, ובסופו של יום אני מוצא שברוב הסיטואציות אני מעדיף לשתוק, כי באמת אני לא מוצא סיבה מספקת להגיד את מה שאני חושב. אבל מנגד מגיעות מחשבות בסגנון.. "למה אתה לא יכול להיות כמו זה?" וכמו זה.. ואם היית מדבר היו זוכרים את השם שלך יותר, וממה אתה מתבייש, תדבר.. ויש את הצד השני במשוואה שאומר "מה הם יחשבו עליי אם אני אני אדבר", "כולם יסתכלו עליי ואני לא אוהב להיות במרכז", "הם בכלל לא יבינו אותי", "ואם אני פתאום אתקע ולא אמצע מילים?" בקיצור המון קולות כאלו שמחשבים חישובים לפני כל מעשה או פעולה או פנייה, ואני חושב שסך הכל אני צריך לישר קו עם עצמי כדי להבין בצורה יותר ברורה מה העקרונות שלי ומה אני באמת רוצה להשיג בכל סיטואציה שהיא. לישר קו ולהביר אותו במלוא הבהירות.

אני לא חושב שזה ישתיק את המחשבות האלו, בסופו של יום אני תמיד אצטרך לפעול כנגד מחשבות שיטענו אחרת, אני חייב לזכור ולהזכיר לעצמי תמיד שהמחשבות שלי הם לא אני, הם רק תוצר של ההויה שאני נמצא בה וגדלתי לתוכה. הרי אנחנו יצורים חברתיים ויש מין רוח כזו, במיוחד בדור שלנו שמושכת אותנו להשוואות אינסופיות עם כל מי שסביבנו, פיזית או וירטואלית. ולתחרות של מי הכי טוב ומי הכי חכם ומי הכי מוערך וכל השטויות האלו. אבל בינינו כל אחד צריך להיות הוא עצמו, וככל שננסה להיות מישהו אחר ככה נתרחק מהמקום הנכסף ההוא שמרגיש שלם עם עצמו.