פילוסופיה בשקל

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"

הגאונות של חזל מדליקה אצלי את האש של "קנאת סופרים תרבה חכמה" אך באותה נשימה גם די מכבה אותה. כמה גאונות וכמה עומק הם מצליחים להכניס במשפט אחד. כמה רבדים הם מצליחים להכניס תחת מבנה תחבירי אחד. ואני בכלל חולה במחלה של אלה שלא מסיימים דברים. עובודות מושלמות מצריכות עבודה והרבה עבודה. ואני לוקה בחסר במישור ההתמדה.

אז למה לא מנו חזל את הבנים בספירה רגילה ונורמטיבית: 'אחד רשע שני תם שלישי..' הרי ישנם ארבעה. כדי ללמד אותנו כיצד יש לנהוג כלפי כל אדם באשר הוא. או ליתר דיוק כיצד השם רואה את בניו, וכיצד כל אבא צריך לראות את בניו. ובכלל בעצם השימוש הסמנטי במילה בנים, חזל רצו ללמד אותנו שהיחס של הבורא כלפי נבראיו הוא דומה בדמיון ליחס של אב אל בניו.

כל האגדה של פסח היא סביב הבורא אל הנבראים והאבות אל הבנים. ומכאן אפשר לגזור גם אל יחסי אנוש בכלל. עוד אפשר ללמוד מכאן שאין סוג אחד. יש ארבעה סוגים וכל אחד הוא 'אחד' ומיוחד. ולכן התפישה הרווחת ביהדות היא שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו וכל המחריב נפש אחת...

מכאן פסק הרמבם בכתביו שאם יבואו לישוב יהודי ויבקשו להקריב אדם אחד ולמנוע מלחמה, יצאו למלחמה ולא יקריבו נפש אחת.

הרעיון הזה כמובן טומן מאחריו תפיסה אידיאולוגית שלמה. שייחודית ליהדות ושונה בתכלית מהתפישה המערבית הרווחת כיום.

אבל החידוש שתפס אותי בעיקר הוא כאן :

"חכם מה הוא אומר"

מה אפשר ללמוד מהבנה הספרותי הזה? למה לא כתבו חז"ל 'חכם אומר:' בלי להציג את זה בתור שאלה.

מספרים על הרבי מליבובטיש שכל יום ראשון היה מקיים את סבב הדולרים שלו, מאות אנשים באים לקבל את פניו, וכל אחד בתורו מקבל דולר מהרבי. כאלה חולפים על פניו לשנייה וכאלו עוצרים לשאול שאלה. החבדניקים המשוכללים הסריטו רבות מחלוקות הדולרים האלו. ורואים שם איך בסבב אחד הרבי נשאל ע"י שני אנשים שונים את אותה השאלה. ובהפרש של מספר דקות עונה שתי תשובות שונות לחלוטין. מכאן שהרבי הגדול של חב"ד הסתכל מעבר למילים. וזה מה שחז"ל כנראה רצו ללמד אותנו עם המבנה הזה. כל אחד שאומר לך מילים, אומר לך הרבה יותר דברים בטונציה שבה הוא משתמש, בתזמון שבו הוא בוחר, במילים שבהם בוחר, בעיניים שלו, בקעקועים שלו, בעגילים שלו. כל אדם מספר לך סיפור שלם, מרבית התוכן לא בהכרח נמצא במילים. לכן הרב ענה שתי תשובות שונות בהפרש זמן כזה קצר. כי נצבו מולו שני עולמות שונים, שני סיפורים שונים.

אז תמיד לזכור "מה הוא אומר"

הוגים גדולים משרים נימה שלילית,טראגית וחסרת תקווה בניתוח שלהם את המציאות. ונעים לסבור שהוגים גדולים יותר משרים נימה אופטימית ומעוררת תקווה ברעיונות שלהם.

הרי ידוע ששני צדדים למטבע.

השאלה היא איזה צד אתה בוחר להדגיש, להבליט.

העולם גדול ועם כל צעד שהמדע - והאנושות בעקבותיו - עושים אנחנו חושפים כמה עד עכשיו לא הבנו כלום.

כמו תורת האבולוציה שחשפה שעד לפני X זמן היינו סוג של שימפנזה, כך זה קורה כל פעם מחדש.

אנחנו לפני פריצת דרך בסדר גודל דומה הודות לחקר הפיזיקה הקוואנטית.

ובכלל זה תוקף כל אחד ואחד במהלך חייו האישיים.

כמו תמונות שאנחנו רואים לפני כמה שנים ולא מאמינים שהרשנו לעצמנו לצאת ככה מהבית, או שבאמת היה מכשיר כזה שנקרא 'ווידאו' או טלפון ציבורי.

ותאמינו או לא פעם היו פרוסים סניפים של 'בלוקבטסר' שתפסו שטחים לא קטנים, בכל עיר ועיר. וכל קניון נחשב היה מציב בשוליי שעריו מכונה להשכרת סרטי וידאו. וכשהייתי עובר שם לבד, הייתי מעיף מבט חטוף על אגף הפורנו האסור שהציע מבחר סרטים שאפשר לספור בשתי ידיים.

הכל משתכלל ומתקדם וזה כל כך מהיר.

מי שישכיל להרים את עיניו מהסמארפון ויביט על העולם, יזכה לראות חיים מעבר לקיום.

חשיבה פילוסופית מוציאה את האדם - הפרט - מעולמו האישי ומציגה לו תמונה רחבה, גלובלית, הרמונית או דיס-הרמונית, כל אחד יחליט מה הוא מציג.

מספר נתונים:

- בשנת 1920 ניתנה לראשונה זכות הצבעה לנשים בארצות הברית ובישוב היהודי. ניו-זילנד החלוצה בקטוגריה אישרה זאת ב-1893. 

- חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון שנחקק ב-1983 בישראל החל לאכוף את הנושא. לפני כן היה חוקי ולגיטימי לעשן בכל מקום אשר שפתותיו של הפרט חפצות. כדי לסבר את האוזן או את העין, החוק שוכלל חמש שנים לאחר חקיקתו, וב-1988 הוחל החוק גם על הרכבת.

- מסך המגע הראשון שהעולם ידע יצא לשוק ב-1972, האייפון הראשון יצא לאור ב-2007 והאייפד הראשון ב-2010 שהביא בעקבותיו את גל הטאבלטים לעולם.

- שפינוזה שחי במאה ה-17 היה הראשון להעז לפרסם את כתבו 'מאמר תאולוגי-מדיני' שהיה הזרע להפרדה של דת ומדינה. הוא היה במובן מסוים אבי החילונות, הראשון שהעז לחיות בלי דת. 

- הקשר האינטרנט הראשון התרחש ב-1969 ובו הועברה המילה LOGIN באופן אירוני הכי שימושית כיום באינטרנט. האינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו היום עם הWWW יצא לעולם רק ב-1991. מנוע החיפוש של גוגל יצא החל לפעול ב-1997. 

- ויקיפדיה ששמה קץ לספרות האינציקלופדיה - שהביאה למותם של מיליוני עצים - ועזרה בליקוט כל הנתונים הנ"ל החלה את פעילותה ב-2001.

ואני גם לא מתכוון לראות.

כן, בגלל שכולם מדברים על זה.

וכלל בידינו, אם כולם מדברים על זה - זה טוב.

אז כן, בגלל שכנראה שמדובר בסדרה הכי מוצלחת עד כה.

זה בדיוק למה אני לא הולך לצפות בה.

הספיקה לי התמכרות אחת לפאקינג 7 עונות של /שובר-שורות/ לא מוכן לעוד אחת.

7 כפול 10 (70) כפול שעה = 70 שעות.

זה כשחשבו לשדרג את ישראבלוג ולעשות עריכה חדשה, אבל בדיעבד לוקח לזה רבע שעה להיטען משום מה.

זה כשרצו לתת לך מבחר רחב של מוצרים כדי שתקבל את ההכי טוב, אבל בדיעבד לוקח לך רבע שעה לבחור טונה בסופר.

זה כשהמציאו את בסמארטפון כדי לחסוך לך זמן ולהתיעל, אבל בדיעבד אנשים שורפים שם שעות על גבי שעות. ועושים את ההפך הגמור מלהתיעל.

״יצא שכרו בהפסדו״ על פי המשנה זאת המידה של ״נוח לכעוס ונוח לרצות״. משמע אדם שקל להכעיס אותו ויחד עם זאת קל לרצות אותו. הנזק מהכעס שלו גדול מהתועלת של הסלחנות שלו. העומק של המשנה הזאת בא ללמד שאנחנו כאן לעשות שינוי לטובה.

״קשה לכעוס ונוח לרצות - חסיד

 נוח לכעוס וקשה לרצות - רשע״  מסכת אבות, פרק ה׳, משנה י׳א.