ישבתי על המיטה עם הלפטופ ופתאום קיבלתי הודעה במסנג'ר...
בן:"לא עניין אותך לדעת למה נפרדנו למרות שאני עוד אוהב אותך?"
אני:"אני יודעת למה נפרדנו.."
בן:"למה?"
אני:"כי עומר חשב שאתה מזניח אותו אז הוא החליט להיכנס ביניינו.."
בן:"מאיפה את יודעת?"
אני:"יש לי את המקורות שלי...אבל עזוב את זה עכשיו עבר הרבה זמן מאז
מה זאת אומרת אתה עוד אוהב אותי? יש לך את סיוון עכשיו לא?"
בן:"ברור שאני אוהב אותה אבל הגעתי למסקנה שלא שכחתי אותך..."
אני:"איך הבנת את זה?"
בן:"נודע לי שרקדת עם משהו במסיבה שהייתה בשבוע שעבר בסיטיהול ופתאום הרגשתי לא יודע איך לקרוא לזה.."
אני:"צביטה בלב?"
בן:"כן בדיוק לא יודע קנאה"
אני:"את אותה הצביטה אני הרגשתי שאמרת לי שאני חסרת לב..."
בן:"אני מצטער..."
אני:"ואתה מתכוון לעשות עם הרגשות שלך משהו?"
בן:"לא! אני לא רוצה לפגוע בסיוון היא חשובה לי מידי"
אני:"אז למה אמרת את מה שאמרת?! סתם כדי שיכאב לי עוד? לא עשית מספיק?"
בן:"אני לא יודע מה להגיד"
אני:"עזוב אל תגיד כלום עשית מספיק אני מעדיפה לנתק קשר ביי!"
וחסמתי אותו..החלטתי שהכי טוב יהיה לשכוח אותו הוא פגע בי יותר מידי
נכנסתי להתקלח כדי להעביר את התחושה המגעילה שהייתה לי...והלכתי לישון
הלילה לא עבר משהו התעוררתי כמה פעמים אבל כל פעם נרדמתי מחדש
בסוף התעוררתי בלי בעיה לבית הספר משהו שלא אופייני לי..חח
*יום שישי למחרת*
בבית הספר כל הזמן ניסיתי להתחמק מהזוית ראייה של בן הוא איתי בכיתה והוא יושב שתי שולחנות מאחוריי
לא הסתובבתי אפילו פעם אחת!
אחרי בית הספר אני וירדן הלכנו לשי להתכונן למבחן בתנ"ך..
שי:"בפרקים הקודמים מתוארת מלאכת בניית המקדש בפירוט רב..."
אני:"וואי, סורי על ההתפרצות, אבל אתן לא מבינות מה קרה לי אתמול בלילה אחרי שהגעתי הבייתה"
שי:"תני לי לנחש...זה קשור לבן?"
אני:"איך ידעת?"
ירדן:"כי כל היום את מנסה להתחמק ממנו שלא יראה אותך לא הסתובבת אלינו אפילו לא פעם אחת!
כשהיה צילצול את ממש ברחת מהכיתה ונעלמת..ואחרי כל זה חשבת שלא נשים לב?"
אני:"יש בזה משהו...אתמול...אתמול בן אמר לי במסן שהוא עוד אוהב אותי.."
ירדן ושי:"מה?!"
אני:"עכשיו אתן מבינות למה התחמקתי ממנו כל היום?"
ירדן:"כן אבל כמו שאני מכירה את בן הוא איכשהו ימצא דרך לשחק בך ובסיוון"
אני:,לא את האמת הוא אמר שהוא לא יעשה כלום כי הוא לא רוצה לפגוע בסיוון כי היא חשובה לו מידי.."
שי:"חארטה! הוא מתחמק את תראי איכשהו הוא ישחק בשתיכן ושתיכן תפגעו!!
ואת יודעת שזה נכון את פשוט לא רוצה להכיר בזה!"
אני:"לא יודעת עזבו כמו שאמרתי לו שאני רוצה לנתק קשר וחסמתי אותו ככה אני רוצה גם מכן אל תזכירו אותו לידי אף פעם טוב?"
ירדן:"טוב עשית . עכשיו אפשר לחזור לשלמה? תודה"
*אחרי כמה שעות שנטחן לנו המוח משלמה ודוד וכל ה"מעניינים" למיניהם*
אני:"מה השעה?"
שי:"בערך שמונה וחצי"
אני:"תגידו מה עושים היום?"
ירדן:"אני לא יודעת מה איתכן אבל אני יוצאת היום לדייט עם עמית יש לנו מחר שנה והוא רוצה להפתיע אותי.."
שי:"מה?! יואו איך שכחנו?!"
ירדן:"זה בסדר..זה לא שאתן צריכות לזכור את התאריכים שלי..זה בטח בגלל הלחץ שהיה מהמבחנים.."
אני:"ברור שכן!..שי את מוכנה?" אמרתי עם חיוך זדוני...
ירדן:"אני לא אוהבת את המבטים שלכן! ה..הדפים שלי כן הדפים שלי הם יתקמטו לי!"
שי:"יש לך 5 שניות להזיז הכל 5...4...3..."
אני:"2...1..."
שי:"ערימת ילדים!!!!"
ירדן:"איהההה דייייי רדו ממני החזה שלי נמחץ!!!"
אני:"מזל טוב שמני!!!!!!"
שי:"טוב חייבים למצוא לך מה ללבוש!!"
ירדן:"את האמת שלא עמית אמר לי לחכות מחוץ לבית שלי ב-10 עם בגדים של ריצה.."
אני:"מוזר..אבל בהצלחה מותק!!"
מסתבר שב-10 הגיעה מונית אל ירדן הבייתה משולמת מראש, שלקחה אותה לחנות בגדים
לקנות שמלה ונעליים שגם, משולמים מראש ואז לאיזה ספר הבייתה שאיפר וסירק אותה כמו שניחשתם משולם מראש.
אז המונית לקחה אותה לבקתה באחד מהיערות בכרמל. שם, חיכה לה עמית עם ארוחה רומנטית ופונדו שוקולד לקינוח..
אחרי זה הם הלכו לטיול קצר בשמורה סביב הבקתה וחזרו לישון בבקתה [הסירו דאגה מלבכם לא קרה כלום בלילה!]
ממש פינק אותה..
אני ושי החלטנו ששישי הזה אנחנו לא יוצאות
שי באה לישון אצלי ועשינו ביחד כל הלילה מרתון סרטים
החל מ"שודדי הקאריביים" ועד ל"בית השפנפנות"
נשארנו ערות עד 4 בבוקר ואז נפלנו על המיטה כמו מומיות שפוכות מעייפות..
יום למחרת העיר אותנו הפלאפון שלי שצילצל בערך בחמש וחצי אחרי הצהרים [כן ישנו הרבה, השלמת שעות שינה מכל השבוע]
השיחה שהופיע על הצג הייתה לא מזוהה..
אני:"הלו?...איך השגת את המספר שלי?...אני לא מבינה מה את רוצה ממני?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
