אם להגיד את האמת,אני כל פעם מנסה לעדכן ותמיד זה נדפק לי.
או שהמחשב שלי דפוק או שישרא.
אני רוצה לעלות סיפור שכתבתי,אבל כנראה שזה לא יכול לעלות את כולו [הוא דיי ארוך]
וזה מבאס אותי לעלות אותו כל פעם בחלקים \:
פשוט נתקעתי בלי המשך,ואם מישו היה נותן לי רעיון זה היה נחמד..
או סתם להביע דעה.
בכל מקרה,התק' העכשווית היא לא משו,אין לי אפילו כוח לדבר על זה,לחשוב על זה,
או אפילו לכתוב על זה.
אבל במילה אחת גדולה-אכזבה.
את פגעת בי.את פגעת בי כמו שאף אחד לא פגע בי מעולם.
אנלא מאמינה איך ננתי לזה לקרות.
אתם מכירים את זה?שאתם מודעים למשו שגורם לכם להרגיש רע,אבל בכל זאת ממשיכים עם זה,
עד שזה מתפוצץ בבת אחת,אבל בסה"כ ידענו מראש שזה מה שיקרה,אז בעיות שלנו לא?
הייתי טיפשה.נקטתי במגמה של עצימת עינים והעדפתי להתכחש לאמת הזאת,לאמת שזה לא יחזור להיות כמו פעם.
וכל הריבים וההשלמות שהיו לנו,כנראה רק היו רמז,שלא ממש התעמקתי בו,כי האמנתי שאפשר "לסדר " את זה,
אבל הנה אני יושבת כאן,פגועה,לא מסוגלת להבין למה זה צריך להיות ככה,אבל זה ככה.
ואני צריכה להשלים עם זה.
את לא נותנת לי את היחס שמגיע לי,את מעדיפה אנשים אחרים על פני,אנשים שבתק' הקשות שלך לא היו שם לצידך
ולא הכירו אותך בכלל,ועכשיו שאת נמצאת בסביבה חדשה,למה שתשמרי קשר עם מישי שהייתה שם בשבילך כל הזמן?שעזרה לך? ותמכה בך..?יותר טוב לך איתם?אז סבבה.אני לא מתכוונת לעשות מעצמי צחוק.
אם אני לא טובה לך מספיק,אז כנראה שבאמת את לא ראויה להיות בסביבתי.
לא רוצה לדבר על זה יותר.העניין סגור מבחינתי.
ונראה לי שאני יתחיל לעלות את הסיפור בחלקים,אני רק מקווה שבאמת מישו יקרא אותו .
חודש אחרי שנגמר לי המלווה,כמה שחיכיתי לתקופה הזו,לנסוע לבד,
לקחת את האוטו,בלי מוניות,בלי אוטובוסים,תקופה טובה בקיצור.
חזרנו מהפאב הקבוע,זה היה יום חמישי,השעה הייתה 4 ועשרים לפנות בוקר,
שעה לגיטימית למדיי אחרי יציאה.החזרתי את הבנות הביתה,הראשונה הייתה
לירון,שגרה בעיר,ואח"כ את דנה,שגרה טיפה אחרי.
הנסיעה הלכה חלק,כמובן שלא שתיתי כלום,אני ממש לא מוכנה להסתכן,
אני יודעת שאני אשתה ואנהג בעתיד הקרוב,אבל מה שבטוח,לא עכשיו!
בכל מקרה,הנסיעה הייתה שרויה בדיסק של השירים השקטים שלי,עד שדנה החליטה
שהיא צריכה מוזיקה יותר רועשת,והחליפה לי את הדיסק,אבל בקטנות,אחרי שאני אוריד אותה אפחד לא ישחק לי במוזיקה,אני אשים איזה שיר שאני רוצה,אפילו שהמרחק מהבית של דנה לשלי הוא חמש דקות,היה בא לי לנסוע עם המוזיקה שמרגיעה אותי,אחרי כל הרעש שהיה בפאב,קצת שקט לא יזיק.
אז הורדנו את לירון והיינו במרחק 5 דק' מהבית של דנה,הגענו לבית שלה..ודנה רצתה שנשב טיפה אצלה..לדנה יש וילה יפה,גדולה ומפוארת,שכל אחד היה חולם לגור באחת כזאת,אבל החיים של דנה,לעומת הבית העשיר שלה,לא היו מי יודע מה מאושרים..בכל מקרה,נכנסו פנימה,וכמו תמיד אחותה הקטנה,טלי,הייתה ערה..
טלי תמיד הייתה רואה טלוויזיה ונרדמת בסלון..זאת הייתה הדרך היחידה שלה להירדם,היה לה פוביות נוראיות מגנבים,ברגע שהייתה בסביבה חשוכה התחילה לדמיין דמויות של בני אדם וישר התחילה לרעוד ולהזות דברים.טלי הייתה קטנה ממני ומדנה בשנתיים,לנו היה 19 והיא הייתה בת 17.אבל טלי הייתה מבוגרת לגילה,עם טלי הרגשתי פתוחה לדבר,לקבל עצה או ההפך.היינו אפילו יותר קרובות מאשר דנה ואני.
לדנה לא הייתה בעיה עם זה,להפך,דנה אהבה את זה,תמיד היינו יושבות שלושתנו עם קפה וסיגריה ומדברות על החיים..זה כיף,אני אוהבת לעשות שיחות כאלו עם אנשים שקרובים אליי,זה כיף שתמיד אפשר לדבר ולהרגיש פתוחה,לסמוך על האחר..בכל מקרה,מפה לשם,השעה הייתה כבר 6 לפנות בוקר,והייתי צריכה להתארגן ולנסוע לבסיס..אז החלטתי לפרוש..בכל מקרה כבר דנה הייתה מסטולה לגמרי וטלי כבר החלה להירדם,זה היה העיתוי ללכת..לפני שאני יירדם בעצמי.
יצאתי מהבית,הלכתי לכיוון החניה,החנתי את האוטו בכניסה לבית,על מנת שיהיה לי פשוט לצאת,לא היה לי כוח להתעסק עם חניה והכל,לא הצד החזק שלי.
בכל מקרה,התחלתי לנסוע לכיוון היציאה לכביש הראשי,ומלפני הייתה מכונית,
גולף חדשה,כסופה,מודל 2009,משו מיובא,מכונית מדהימה..קינאתי בבנאדם שהיא שייכת לו..המכונית עצרה באמצע הכביש,לא זזה.
צפרתי,אין תגובה.
התחלתי להתעצבן..צפרתי שוב ושוב ושוב..אבל כלום..
ולפתע המכונית התחילה לעשות רוורס,עוד שנייה מעכה לי את הצורה..
עשיתי גם רוורס על מנת שהמכונית לא תפגע בי,הייתי מבוהלת ומפוחדת נורא,לא הבנתי מה קורה,צופרת כמו מטורפת,מקללת וצורחת,והנהג ממשיך בשלו..עצרתי את האוטו ויצאתי..
"תגיד לי אתה נורמלי?!מה נראה לך שאתה עושה?!עוד שנייה מעכת לי את כל המכונית מה אתה בס.."
-הפסקתי לדבר כשהגעתי לתא הנהג וראיתי מי ישב בכיסא.
קפאתי במקום.לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהמפה.
ניסיתי,אך גמגום,לא יותר מזה,אבל אספתי את עצמי והוצאתי מילה,
"אתה ?מה אתה..מה אתה...עושה..פה?"
הוא חייך חיוך רחב,ובקול נלהב ענה
"את לא זוכרת שאני גר כאן ?"
עניתי לו,"אתה באמת חושב שאני זוכרת משו מלפני 6 שנים?!"
"אבל אותי את בטח זוכרת,לא ?<" הוא ענה..
עניתי לו בציניות,אך בלב התכוונתי לכל מילה.."בטח,איך אפשר לשכוח?!"
הוא פתח את הדלת ויצא מהמכונית,הושיט את זרועותיו,התקרב אליי ונתן לי חיבוק,
חיבוק אמיתי,חיבוק של געגוע,חיבוק שבעבר לא היה מסוגל להעניק לי,שלא נדבר על לומר שלום.הייתי בשוק,הלם מוחלט,אך חיבקתי אותו בחזרה,אותו ריח.אותן זרועות רחבות ושריריות,אותן עיניים כחולות ועמוקות..אותו גוף שרירי וחטוב..התחילו לרוץ לי זיכרונות במוח..התחבקנו במשך כמה דק'..
פתאום השתחררתי ממנו,"וואיי כמה זמן לא ראיתי אותך,אני..אני..בשוק..אתה נראה מעולה!"
הוא, ענה מיד ללא ספק,ללא שגיאות וללא גמגומים,"את מדברת?!את נראית מעולה !"
הוא המשיך,"אז מה את עושה פה ?! באת לחפש אותי ?!"
צחקתי מעט והשבתי,"אתה לא משתנה אה?!יא חתיכת סנוב..!!הייתי אצל דנה האמת,חזרנו מאיזה פאב,אז ישבתי אצלה קצת..אתה זוכר אותה?את דנה?"
"כן,אני רואה אותה הרבה פה,בשכונה,מסתובבת עם כלב שמן כזה.."
"חח כן,בדיוק.."
"נו אז מה איתך?מה את עושה בחיים?"
"אני..אתה יודע..חיים..עוד מעט משתחררת מהצבא..ואתה?משרת?"
"נו מה נראה לך?את הרי תמיד ידעת שאני אלך לקרבי,אני בגולני"
"וואו!אז באמת הלכת בסוף לקרבי אה?לא חשבתי שהיית רציני,טוב..לא היית
רציני לגביי הרבה דברים באותה תקופה.."
"כן,יכול להיות,אבל היינו ילדים,את יודעת..אבל גולני זה מן חלום ילדות כזה..
גולני..ועוד איזה חלום שלפעמים חוזר על עצמו מדיי פעם.."
"חח איזה חלום ?!"
"אני קצת חושב שהוא מתגשם עכשיו"
"נוו..דיי שחר,אתה מזה מחרטט עכשיו..אנלא קונה את זה"
"תחשבי מה שבא לך,אבל זאת האמת,בזמן אחרון יוצא לי לחשוב עלייך,
דיי הרבה אם אפשר לומר"
"עליי?מה יש כבר לחשוב עליי?!"
"שאת החמצה בשבילי,שהייתי אידיוט"
"טוב שוחי,שמע,באמת שטוב לראות אותך אבל אני מזה לא בנויה עכשיו לפריקת רגשות הזאת,מה שהיה היה,אני בטוחה שהמשכת יפה מאוד,בלעדיי,אבל באמת שלא בא לי להיכנס לזה..אז למה שפשוט נשכח מהכל,ונמשיך הכל כרגיל?"
שחר,כהרגלו,לא התייחס לכלום מהנאום שהצהרתי עכשיו,רק לכינוי המפגר הזה.
"שוחי?!קראת לי שוחי?"
"נו קראתי לך ככה כל הזמן..אז.."
"כן..אני יודע..אבל כ"כ הרבה זמן לא שמעתי את זה ..לא שמעתי אותך אומרת את השם שלי"
"טוב שחר,אני מזה לא צריכה עכשיו ת'דרמה הזאת..אתה הבנת מה שאמרתי לך ?!?אני מתה לעוף הבייתה ולישון..ולמה בכלל עשית רוורס כמו איזה אידיוט?!"
"רציתי לעשות רוורס ולהיכנס לחנייה בבית..ואת נכנסת לסרטים..חח..כמו תמיד נבהלת מהכל"
"כן אה..טוב..אז..נראה לי שניפרד פה.."
"וואלה.."
לא היה לי נעים באותו רגע,אם לומר תאמת..רציתי להסתלק כמה שיותר מהר משמה..
נכנסתי לאוטו..הסתובבתי והפנתי את גבי..לא חשבתי פעמיים להסתובב ולהגיד לו ביי..כשנכנסתי לאוטו הוא בא ונשען על החלון..עשה את המבט המאוכזב שלו..המבט שהוא עושה כשלא מצליח לו והוא רוצה לכבוש את לבה של בחורה מסוימת,אנלא יודעת מה הוא חשב לעצמו באותו רגע...אבל פשוט חייכתי חיוך צבוע ונתתי גז..כשמתסכלת בחלון ורואה אותו עומד שמה..עם הידיים בכיסים..כמו אותו ילד יפה בכיתה ז'...כמו אותו ילד..שאהבתי במשך 3 שנים,הילד הזה..שהיה האהבה הראשונה שלי.
אני לא אכחיש,מאז אותו לילה לא הצלחתי להוציא אותו מהראש.
כל הזמן רק נזכרתי בו,נזכרתי בכל מה שהיה,נזכרתי כמה היה לי טוב,
כמה היה לי רע..כמה בכיתי..מאושר או מעצב..
כמה זה רחוק אך נשאר קרוב בפנים,בנשמה.
עבר שבוע מאז,שבוע וחצי אפילו,לא סיפרתי על הפגישה הזאת לאף אחד,
רציתי להוכיח לעצמי שזה באמת לא אמור לקחת משמעות כלשהיא או להשפיע עליי
בצורה כזאת או אחרת.
כבר השתחררתי מהצבא,אני מתחילה עכשיו את החיים האמיתיים מה שנקרא..
עזבתי את המלצרות והתחלתי לעבוד בתור ברמנית בפאב שלי.
אני הרי רגילה לבלות שמה כל הזמן,אז למה שאני פשוט לא אעבוד שמה?
זה היה רעיון אדיר,ישר כשקובי,הבעלים של ה"מזו" הציע לי,הסכמתי בלי לחשוב פעמיים.ה"מזו" היה פאב קטן ואינטימי,משולב עם מוזיקת רוק,מטאל,פופ,ישראלי..בקיצור-הכל מהכל.
לא הרבה ידעו על קיומו,ובד"כ רוב הלקוחות היו לקוחות קבועים,ואחלה אנשים ד"א.
הגעתי ל"מזו" ב-8,כדי לארגן את המקום והכל,הפתיחה אמורה להיות ב-10,אבל בתחלאס לפני 12 לא באים אנשים.
אני ואורי היינו הברמנים במשמרת..התחלנו לנקות,לסדר..
המקום כבר התחיל להתמלא..כולם באו והיו מופתעים לגלות אותי,היילי,מאחורי הבר ולא מלפניו.בכל מקרה,המקום היה מפוצץ,אינספור בחורים התחילו איתי,הזמינו אותי לשוטים,כמות האלכוהול שהכנסתי לגופי באותה משמרת הייתה מטורפת,אבל כמו ברמנית מנוסה,לא בלעתי את השוטים וישר ירקתי לפח כשאפחד לא רואה..אבל מדיי פעם דפקתי שוט,כשהבחור שהזמין היה שווה את זה!
בסביבות 3 לירון ודנה באו לראות מה הולך איתי,ואורי הסכים לי לצאת טיפה ולשבת איתן..אורי בחור סבבה לגמרי,הוא מצחיק וחברותי ..חתיך גם..אבל בגדול-זיין,כמו כל ברמן טיפוסי.
אני דנה ולירון ישבנו על הבר..האווירה הייתה נעימה..הרבה אנשים..מוזיקה מעולה..
ופתאום נכנסו לפאב 3 בנים..ה-2 הראשונים היו מוכרים לי כ"כ ..ואת הבן ה-3 לא ראיתי..לפני שהספקתי להביט מיהו הבן ה-3 אורי קרא לי לעזרה..ישר קמתי ממקומי והלכתי לעזור..חזרתי לבר והמשכתי במשמרת..רק שאז ה-3 בנים באו לכיוון הבר והתמקמו להם,אני בעודי רוחצת את הכוסות הייתי עם הגב אליהם.
"היי..היילי..מה קורה ?!"
הקול היה מוכר,יותר מדיי מוכר.
"נדב?!שון?שחר..."
"מה קורה בחורה?!כמה זמן!" אמר שון בהתלהבות
אני,כמו סתומה ,לא מורידה את העיניים משחר..קופאת כמו אז,לפני שבוע..
מנסה להבין מה הולך פה,למה הוא חוזר לחיים שלי?למה עכשיו?
"ה..הכל טוב..וואי..אני ..לא מאמינה שאתם פה..איך שמעתם על המקום?"
נדב שם את ידו על כתפו של שחר..גיחגך בגרונו ואמר "מישהו פה עשה חיפושים"
"וואלה" ,אמרתי,בעודי מסתכלת בעיניו של שחר.
"אז מה אפשר להביא לכם לשתות?"הפסקתי לרגע לחשוב כמה אני מתעבת את הרגע הזה והתחלתי להיזכר שאני אמורה להיות ברמנית,או משו כזה.
"לונג איילנד לשון,לי תביאי חצי טובורג ולשחר..."
"אני רוצה סטלה ולהזמין אותך לשוט" אמר שחר בביטחון.
"אני לא חושבת שזה רעיון כ"כ טוב" אמרתי..
"למה?אני חושב שזה מעולה..הגרון שלי יבש אז אם תזרזי את זה קצת זה ממש יעזור"
לא רציתי להתווכח איתו..אז פשוט עשיתי מה שהוא ביקש..הרמתי איתו שוט מטומטם וחשבתי שזה מה שיגרום לו להניח לי לנפשי,אבל שכחתי,זה שחר.
אחרי חצי שעה יצאתי החוצה לראות אם צריך לאסוף כוסות..ואז מאחור
קול חושני לחש לי
"אז מה..ברמנית אה?"
"הסתובבתי אליו ובפנים רציניות השבתי לו..
"תגיד שחר,מה אתה רוצה?"
"תמיד תישארי כזאת קשוחה..אה?היילי?מה יהיה?לא השתנת.."
"שחר..אני באמת לא חושבת שזה הזמן לניתוח אופי הזה..אוקיי?"
"מה יש לך אה?למה את ככה?"
"ככה איך?"
"תוקפנית..קרה..מה עשיתי לך?"
"מה עשית לי?!מה עשית לי?אתה עוד שואל?יא חתיכת אידיוט..אתה עוד מעז לשאול אותי..זה לא יאומן .."
"היילי אני רציני נו..זה לא נעים לי שאת ככה אליי..אני ממש לא רוצה שזה יהיה ככה"
"וואלה?שחר?נזכרת מאוחר מדיי.מצטערת."
"על מה את מדברת?תסבירי את עצמך"
"תקשיב,אנלא יודעת מה אתה מנסה להשיג,אבל פשוט תרד מזה.
זה לא לזכותך כל החזרה הזאת לחיים שלי..אנלא צריכה אותך קרוב אליי..אנלא רוצה אותך קרוב אליי..סבלתי ממך מספיק..לא צריכה את זה שוב"
"מאמי...תקשיבי..אני יודע..אבל..מזתומרת?מה את יודעת בכלל?אולי יש לי רגשות מצפון?ואני ממש לא מתכוון לחזור לחיים שלך,כאילו,רק אם תגידי."
"רגשות מצפון?שחר אתה בכלל לא יודע מזה"
"את ממש חושבת שאני איזה חתיכת אפטי אה?
"כי אתה כזה..שחר..אתה היית כזה ותמיד תישאר.."
"אנשים משתנים היילי!"
"כן..אבל אתה לא חלק מהאנשים האלו.."
"וואי את רעה"
"אתה גרמת לי להיות כזאת...אל תשחק לי אותה נעלב עכשיו.."
"זה היה לפני 5 שנים!!היילי דיי!זה היה !!!אנחנו היינו ילדים..היינו חרא של אנשים..
היינו פוצים מתנשאים..היינו דורכים על אנשים..רומסים אותם בשביל לעשות מה שטוב לנו באותו רגע.."
שחר התקרב והעביר את ידו על השער שלי..לאחר מכן ליטף את הלחי שלי..התקרב עוד ועוד..ולחש לי שוב..
"זה היה מאמי...זה היה.."
הדמעות התחילו לזלוג לי..לא יכולתי לעצור אותם..שחר ניגב את הדמעות עם ידו..ואני עצרתי אותו..ואמרתי לו..
"6 שנים שחר..ואתה היית כזה!לא אני..אתה רמסת אותי!!אתה דרכת עליי!!..אתה היית חרא!!לא אני.."
שחר השפיל את מבטו..לא ידע מה לומר..
לפתע אורי יצא החוצה.."בובי את באה פנימה?"
"כן ..אני באה.."
התרחקתי משחר..ונכנסתי פנימה..הוא נשאר בחוץ..
חזרתי פנימה והמשכתי הכל כרגיל,כאילו כלום.
בסביבות השעה 6 כבר אורי שיחרר אותי..הוא הבין פחות או יותר
שאנלא במצב להישאר לסגירה..אז העדיף להקל עליי קצת..לא לפניי שדיבר איתי..
לא רציתי לספר לו מה קרה..פשוט אמרתי לו שהוא סתם אחד שהיה לי עבר איתו..
אורי הנהן בראשו ולא התעניין יותר מדיי.
נסעתי עם דנה ולירון הבייתה.
הן ישבו באותו זמן עם הבנים..נראה היה שעשו חיים בזמן ששחר
לא הפסיק לנעוץ בי מבטים וברגע שהסתובבתי לעברו סובב את ראשו וצחק,ניסה להראות את עצמו כנהנה..אך היה שקוף שלא נהנה אפילו קצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
