מוסר? ערכים? שפיות?- לא בבית ספרנו!

וואו. יש לי כל כך הרבה מה להגיד בנושא, ועם זאת... אין לי מילים. אני לא יודעת מאיפה להתחיל. "האח הגדול" היא עוד תכנית ריאליטי מן השורה, נכון? לא נכון. "האח הגדול" זה אחד הטראשים הכי גדולים שמדינת ישראל זכתה לראות (אולי חוץ מ"מפרץ האהבה"...).

למזלי, לא הצליחו להכשיל אותי ואיני לכודה ברשתה של תכנית הריאליטי "האח הגדול". למקרה שתהיתם, אז כן. יצא לי לראות את התכנית פעם או פעמיים ותנו לי רק לומר לכם דבר אחד: שיעמום כזה עוד לא חוויתי. הרי מה זה האח הגדול? תכנית שבה מספר משתתפים בעלי רקעים שונים, דעות ועולמות שונים, נכנסים לבית אחד מנותקים לחלוטין מהסביבה החיצונית, מקבלים משימות ומהמרים על אחוזים מהתקציב שלהם. וואו. מדהים. מרתק, לא? אז זהו, שלא.

הבנתי שיש גם "האח הגדול LIVE"... לא מספיק שכמעט בכל בית בישראל (עדיין יש אנשים שלא מכורים לטראש זול) יושבים בצמוד למסך הטלוויזיה ומביטים במה שדיירי האח הגדול עשו במהלך השבוע, הם גם צריכים לראות מה הם עושים בלייב? את מי זה מעניין?! למי אכפת?? אני כבר מעדיפה לצפות בדשא מת! ולא רק אני חושבת שהתכנית הזו היא ברמה כל כך נמוכה שהיא תתבע במים רדודים.. אחרת, למה כל מי שדווקא כן צופה באח הגדול בקביעות מרגיש צורך להתנצל על כך ובחלק מהמקרים אף להכחיש כל קשר לפרשה?

לדעתי, מאכילים את האנשים בישראל, ובעולם בכלל, בכל כך הרבה טראש זול ותכניות ריאליטי- עד שכולם כבר התרגלו לכך, ומי מרוויח מזה? המפיקים, כמובן. מרוויחים על חשבון קלקול המוחות שלכם. יותר מזה, צפייה באח הגדול מעבירה מסרים שגויים גם לילדים- האם אתם באמת רוצים שילדיכם או האחים הקטנים שלכם יקבלו ערכים של מציצנות? האח הגדול היא מציצנות לשמה.

אני מודעת לכך שזה בהסכמת המשתתפים, אבל אתם באמת מצפים שהילד יבין? נו, באמת... תעשו לי טובה... את מי מעניין מה שאנשים אחרים עושים? על מה הם מדברים? אולי עדיף שתתעסקו בדברים שהאנשים סביבכם חושבים? אולי תהיו רגישים לצרכיהם, במקום להתמקד בשטויות של אנשים זרים...? תחשבו על זה...

כבר זמן רב שאני רבה עם אדם מאוד יקר לי, וסוף כל סוף התגברנו ועכשיו אנחנו שוב מדברים. לא הייתי כל כך מאושרת כבר זמן רב... הלוואי וזה יימשך לנצח, ושלא נריב יותר לעולם. כמובן שיהיו חילוקי דעות- אין לי ספק בכך, אבל אני מקווה שזה לא יוביל למצב שבו היינו עד לא מזמן. על מה רבנו? זה כבר לא חשוב. זה שייך לעבר ושם זה יישאר. שם אני מתכוונת להשאיר את כל הדברים שאני פשוט לא מתכוונת לסחוב איתי במשך כל חיי. שם אני מתכוונת להשאיר את כל הפחדים, החששות, התקוות והחלומות שהתנפצו למיליארדי רסיסים. הכל. הדברים היחידים שאני מוכנה לסחוב בתרמיל חיי הם כל רגעי האושר והשמחה שחלקתי עם כל האנשים היקרים לי בעולם הקר והמנוכר הזה. הרי תמיד יש שבריר של תקווה, וצריך לדעת לנצל אותו עד תום. היום אני מאוד אופטימית אבל מי יודע? אולי מחר בבוקר, כשאפקח את עיניי, כל מה שאהיה מסוגלת לראות זה את כל השנאה שיש בעולם, את הרעב, את העוני, את העצב בעיניהם של רבים מילדי ישראל, את הדרך והצורה שבה בני האדם הורסים את איכות הסביבה, ומשמידים את עולמם במו ידיהם... ואולי לא. אולי מחר, אתעורר לעידן חדש של קידמה, אהבות ראשונות, תקוות וחלומות, ילדים עם חיוכים קורנים מאושר וממסי לב... הלוואי.

כשהלכת ממני בכיתי

עד כלות הנשימה

כשהלכת ממני צרחתי

עד שיצאה הנשמה

כשהלכת ממני עייפתי

מהלילה והיום

כשהלכת ממני לא הבחנתי

בין מציאות לבין חלום

כשהלכת ממני שנאתי אותך

יותר מכל דבר אחר

וכשחזרת אליי הכל עבר

וכך זה לתמיד יישאר...

פתאום הייתה לי השראה... מצטערת שהייתם צריכים לראות את זה...

היום קרה לי דבר מוזר ביותר: איכשהו, מצאתי את עצמי מנהלת... שיחת בנות. שיחת בנות אמיתית. למקרה שלא ידעתם, או שלא שמתם לב, אני לא בדיוק נהנית מביטויים נשיים וזה כולל: בקיני (בגד הים שלי הוא מכנסי גלישה וגופייה), קניונים (חנויות בגדים עושים לי בחילה- יש לי טראומות...), איפור (חוץ מלק שחור פה, ועיפרון שחור שם..), וכל שלל דברים נשיים שעולים על דעתכם... ועכשיו, לעניין: ישבתי יחד עם שתי חברות שלי בשעתיים החופשיות, ואיכשהו אחת מהן ביקשה שנשאל אותה שאלות לגבי "החבר האידאלי" שלה... כלומר, עם איזה מן סוג של בן אדם היא הייתה רוצה לצאת.. בהתחלה, אני התעלמתי וחברה שלי התחילה לשאול אותה שאלות, ומשאלות של "איזה צבע שיער? ועיניים? ואיך הוא מתלבש?", זה הגיע לשאלות של "ואם אין לו חוש הומור..? ואם הוא קמצן...? ואם, ואם ואם...." וכאן- זה התחיל להיות מעניין ופתאום קפצו לי מליון שאלות לראש. רק בסוף השעה הראשונה (שאת כולה בילינו בשאילת שאלות...) גיליתי שבמשך 45 דקות ניהלתי שיחת בנות. זה היה מוזר, במיוחד בשבילי. הרבה בנות חשבו שאני ילדותית כי אני לא אוהבת דברים נשיים, חלקן גם קראו לי סוג של "טומבוי", ופתאום... לא יודעת. זה היה מאוד מוזר מבחינתי.

בכל מקרה, החלטתי שמשחקים שטחיים מדי פעם בפעם לא יכולים להזיק, ואף יכולים להיות מאד משעשעים, ולכן החלטתי לכתוב שאלון דומה... מי יודע, אולי יפרסמו אותו... בעיקרון, השאלון מתבסס בעיקר על "חבר שלך סבבה והכל, אבל..." ואז דוחפים לך תכונה מעצבנת ואת צריכה להגיד אם מקובל עלייך או לא... אני יודעת, מטומטם ולגמרי לא אני... אבל, מה לעשות? גם לי מותר לעשות דברים לא צפויים... דברים שממש לא דומים להתנהגות הרגילה שלי.... לא?

ככה אני מתארת את עצמי כרגע:

מה, לא?