אני לבד בבית אמא בעבודה אבא בחו"ל עם אשה אחרת,אחי מת בפיגוע,אני לבד שקט מוחלט בבית.אני יושבת מסתכלת על הקיר מחבקת את הכרית ובוכה בלי שום סיבה.
אני שומעת צעדים לתוך החדר אין אף אחד,אני עדין בחיבוק עם הכרית ובוהה בקיר.
מישו מתיישב ליידי ,אני עדין שקועה בשלי.
ואז הוא מחבק אותי אומר לי שהכל יהיה בסדר...אני מסתובבת ורואה את אחי,כן האח שמת,הוא מחייך מחבק אותי...אני מחייכת אליו ומבקשת שינגן לי תשיר שתמיד ניגן לי כשהייתי עצובה.
הוא מנגן אני מחייכת הדמעות לא מפסיקות לרדת.
אני שומעת שמישהו פותח את הדלת אח שלי אומר שהוא חייב ללכת...אני מתחילה לבכות מבקשת שישאר רק עוד קצת זאת רק אמא.
אבל הוא נעלם.
אני רצה לדעת שמחה "אמא אמא ראיתי את ניק הוא ישב ליידי ניגנן לי את השיר האהוב עלי עודד אותי" אמרתי לה בשמחה ובדמעות.
"ילדה שלי,גם לי הוא מעוד חסר,את רק חלמת.זה היה חלום.ניק איננו,הוא כבר לא איתנו,הוא במקום טוב יותר"היא ניגבה לי את הדמעות,אבל הן רק התחזקו "אמא באמת ראיתי אותו הוא היה ליידי ממש ישב לידי" אמרתי לה.
"לא מתוקה את רק חלמת"היא קמה והלכה למטבח.בכיתי חחזרתי לחדר ופשוט נרדמתי.
קמתי בבוקר אמא שוב בעבודה אבא איננו,ואחי ישב ליידי וניגנן לי את השיר שאהבתי.
אמרתי לו שאמא לא מאמינה לי שהוא פה והוא מדבר איתי.
הוא אמר לי שאף אחד לא יודע כי אני אותו הכי אוהבת ובגלל זה הוא מדבר רק איתי.לא שמעתי איך אמא ניכנסה והמשכתי לדבר איתו.
"מתוקה עם מי את מדברת?"היא שאלה מבוהלת
"עם ניק אמא את לא רואה?הוא הרי ממש יושב פה ליידי"חייכתי
"ליזה אף אחד לא יושב ליידך,את מדברת לקיר."
"למה את לא מאמינה לי הוא פה ממש פה"צעקתי עליה "ניק תגיד לה משהו היא לא מאמינה לי" הוא אמר לי שאף אחד לא יכול לראות אותו חוץ מימני כי אותי הוא אוהב הכי הרבה.
"ליזה אין פה אף אחד"היא התעקשה "את סתם עייפה" היא צחקה עלי
"אני לא עייפה,הוא לא רוצה לדבר איתך כי הוא אוהב הכי שבעולם אותי והוא לא רוצה לדבר יותר עם אף אחד"
"אני בטוחה שהוא אוהב אותך,אבל ניק איננו"היא העצבנה
"אמא הוא יושב פה ליידי,והוא אומר שאת סתם לא רוצה שאני ידבר איתו"התחלתי לבכות
"ליזה בואי אני יקח אותך לאדם נחמד מאוד שיעזור לך"היא משכה אותי בעדינות
"אני לא צריכה אותו יש לי את ניק שמעודד אותי"אמרתי לה בעצבים ושחררתי את היד שלי משלה
"ליזה בבקשה"היא אמרה ברוגע "יודעת מה לכי לישון מחר יהיה יותר טוב כבר מאוחר"
נשכבתי על המיטה ונירדמתי.
בבוקר קמתי וזה לא היה החדר שלי,הכל היה לבן ומפחיד,קראתי לאמא,במקומה בא איש בחלוק לבן.
"אמא לא פה היא בעבודה,אני ישמור עליך עד שהיא תגיעה"הוא חייך אלי
"ראיתה את ניק אח שלי?"שאלתי
"אני בטוחה שהוא יבוא עוד מעט,בנתיים כחי את הכדור הזה נירא לי שהוא יעזור לך,את קצת חיוורת"הוא שוב חייך
"טוב,תודה"חייכתי.
הבנתי איפה אני,בית משוגעים.אמא שלי לא האמינה לי.גם הדוקטור לו.בגלל זה נתן לי את הכדור הזה.
אבל עם ניק אני מדברת עד עכשיו,כי הוא תמיד ליידי ותמיד בשבילי.
הזכויות שמורות לי!ואין שום קשר למציאות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
