מסתבר שזה לא כל כך פשוט.....

בהתחלה כשחשבתי על לפתוח לעצמי בלוג יצירה זה היה מלהיב ביותר! מתנת יום הולדת לעצמי (אמרה עצמי לעצמי ברוב סיפוק...) מקום לשמור בו את המחשבות ההגיגים ובעיקר את היצירה. אחר כך כמובן החלו הספקות-מי אני? מה אני? מספיק יפה? מספיק מקורי? יש זמן? אין זמן? מדענים הם אנשים מתלבטים. ההרגל  שלהם הוא שכל תשובה שהם מקבלים מיד מעלה שאלה נוספת.... למען הסר ספק ובסגנון הקואוצ'ינג קודם כל עשיתי מעשה-בקשתי מהבלרינה הבכורה שלי להראות לאמא שלה איך פותחים בלוג... אחר כך כמובן שמתי את כל הענין בצד ושקעתי לי בעניני יום יום שגרתיים, והשבועות עפו להם לתהום הנשיה של השגרה.המשכתי לדבר עם עצמי, (אני עושה את זה הרבה כמו שאתם רואים מנהג סכיזופרני משהו אבל יעיל בדרך כלל). עצמי שאלה אותי "למה לא בעצם?" (עצמי היא קואוצ'רית רצינית כשהיא רוצה...) ואני נתנה לה תשובות מגוגמגמות .....אחרי שעצמי נתנה לי אימון רציני בנושא קלטתי את מה שכתבתי בכותרת (כדי שלא אשכח...) אין סתירה! נכון לכולם (וגם לעצמי...) יש תדמית מסוימת של מדענים. לא בא לי להתאים את עצמי לתבנית הזאת. אני מעצבת לי מקום משלי ויצירה היא חלק בלתי נפרד ממנו!!!!!!!! כאן המקום לציין שזה לא תמיד היה ככה. הרבה זמן התאמתי את עצמי לתבנית. לפעמים זה לא הפריע, לפעמים היציק ולפעמים אפילו כאב. כשזה כאב יותר מידי הרדמתי אותו ( זה מה שעושים למי שסובל מכאבים בלתי נסבלים) נראה לי שהפסקתי את ההרדמה די ברגע האחרון אחרי שכמעט הרגתי את הפציינטית.

אז אחרי ההקדמה הקצת כבדה הזאת כמה עובדות בסיסיות עלי:

תולעת ספרים-היום פחות מבעבר (זמן, זמן...) קוראת מהר, זוכרת יותר מידי.

סיימתי דוקטורט (PhD)בגיל 30.

בנזוג אחד-אהוב ,שותף, חבר ואבא.

שתי בנות- ללא ספק היצירה הכי מוצלחת שלי -כמעט 15 וכמעט 10.

תמיד מוכנה ללמוד משהו חדש...

אוהבת-בסדר לא מחייב: לתפור, לרקום, לסרוג, לבשל (גם לאכול), לצייר,חו"ל, חתולים, ספרים, אנשים, נייר....

לא אוהבת:  פקקי תנועה, תורים, ראליטי....

וישר לענין....

לבחור שעובד איתי נולד תינוק, ראשון..

אני מאד אוהבת ליצור לתינוקות. יש בזה משהו ראשוני ובעיני מאד כיפי שמקבלים תינוק חדש ביצירה.

מכיון שידעתי שהם יקבלו ערימות של מתנות כי זה ילד ראשון הלכתי על משהו שמורכב מכמה דברים קטנים שהייתי די בטוחה שאף אחד אחר לא יתן להם....

היתה לי קופסת עץ (פעם קבלתי בה נרות במתנה) ששמרתי כי היא נראתה לי חומר גלם מצוין לשינוי. צבעתי באקריליק ותפרתי לה בטנה מבד.

ככה זה נראה

נזכרתי שפעם נורא מזמן למדו אותי לסרוג נעלולים בשתי מסרגות. לקח קצת זמן עד שהזיכרון שלי שיחזר את ההוראות ואז זה יצא....

כל כך התלהבתי שישר עשיתי עוד זוג לבת של חברים ומייד עוד גרסה חגיגית יותר ...שיהיה להחליף.

צרפתי גם משהו "לא שימושי" בובת גרב. הוא יצא קצת ביישן...

הכול ביחד נכנס לקופסא

 הוספתי כרטיס

 ונתתי.

היתה התלהבות גדולה מצד האבא שהודיע לי שזה לא יעבור בשקט....

למחרת בצהריים קבלתי טלפון נרגש מאשתו שבסופה שתינו בכינו. היא שתפה אותי שמבחינתה המתנה שלי עלתה על כל המתנות שהיא קבלה ובחלקן אין ספק שהושקע סכום לא מבוטל של כסף... כאמור שתינו בכינו ומזל שאף אחד לא שם לב אלי בעבודה- יכול היה להיות מביך.

אז איזה יופי שאהבו את מה שעשיתי -זה כמובן הכי כיף העולם.

 מזל טוב להורים המאושרים ויורש העצר, הרבה נחת ולילות שקטים....