יוצרים גדולים (בטח אמנים) לא מחכים שהמוזה תגיע אליהם. הם עובדים כל הזמן ויוצרים ללא הפסקה. לא מהכול הם מרוצים ולא תמיד הם שומרים הכול אבל ממשיכים ליצור-לא קמים בבוקר ואומרים היום אין מוזה אז לא עושים כלום....ליצור כל הזמן היא פריבילגיה שאין לי. בעיקר בגלל מגבלות זמן....כן כן אני מכירה כבר את כל הקלישאות-"זמן זה משהן שיוצרים" " למה שאוהבים יש זמן..." ובכל זאת...יש דברים שאני לא אוהבת ליצור בחלקים. אין לי בעיה עם סריגה או רקמה-אלה דברים שברור שלא יכולים להסתיים בישיבה אחת. תפירה או נייר זה משהו אחר... אני שונאת לקום מזה באמצע. אז או שאני מסננת פרוייקטים ארוכים מידי-כי ברור לי שאני לא יכולה לפנות שלושה ימים לכבודם או שאני מוותרת על לישון. אם לוקחים בחשבון את העובדה שאני עובדת לפחות 10 שעות ביום תחת כותרת אחת  ועוד איזה שעה תחת הכותרת " א.מ.א. שרותי לימוזינה " עוד איזה שעה שעתיים תחת הכותרת "א.מ.א. שרותי הסעדה, נקיון ותחזוקה" האופציה של לוותר על שעות שינה ( גם ככה אין לי יותר מ 6) לא תמיד אפשרית....אז קבוע אני מתוסכלת....יש לי רשימה בלתי נגמרת של דברים שאני רוצה לעשות ועוד לא הגעתי אליהם.

השבוע אבל קרה דבר מוזר-כל הגורמים לעיל התקיימו ובכל זאת הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו.. קטן אבל משהו...משהו שאוכל לעשות ממה שיש לי בבית, לא יקח לי יותר מידי זמן, אה ושכחתי...יהיה שימושי (לא אני לא מפולניה זאת מחלה בולגרית, גנטית...).

החלטתי לעשות קופסא מבד אבל קטנה-כזאת שתעמוד לי על השולחן במשרד ותאכסן בתוכה את הפלאפון שלי...

ההדרכה היא ההדרכה המצוינת של פרפרים ואני שיניתי את המידות כדי שיתאימו לפלאפון. המידות הסופיות הם משהו כמו 10 סמ על 8 סמ.

הבד החיצוני הוא ג'ינס שחור שנשאר לי מסינר שתפרתי לחבר (ושאתפור גם לעצמי בקרוב אני מקווה...) והפנימי הוא מסדרת הבדים שהזמנתי כדי לתפור את הכריות.

קבלו אותו

וככה הוא נראה עם הניד שלי בפנים...

לקח לי פחות או יותר חצי שעה והחלטתי כמובן שעכשיו אני צריכה ליצר את הגרסה הגדולה יותר גם כדי שיהיו לי קופסאות איחסון יפות...

זה כמובן דורש כבר התארגנות אחרת...

מה שכן כשסיימתי נרדמתי עליזה ושמחה אחרי שקודם הייתי פקעת עצבים... אפקט משונה לא?

ומילה אחרונה לכל סמויי הבלוג ובטח שלמנויים-אשמח שתגיבו....