זוכרים את מגירת הדפוס שלי? זאת שנקנתה בשוק הפשפשים ונראתה ככה? אז אח"כ היא זכתה לטיפול מסור שכלל, ניקוי (היא הייתה מג'וייפת למדי-מלאה שאריות נייר וחול), שיוף מסיבי ובסוף בסוף מריחה בלכה.

זה לקח זמן מהסיבה הפשוטה שאנחנו גרים בדירה וכל פעולה כזאת חייבה אותי לעבוד בחוץ בחניה של הבנין...

רק שבתות או ימי שישי באים בחשבון והיו לא מעט כאלה שהיו קרות או מלאות רוח ולא ממש היזמינו עבודה בחוץ.

על התגובות האנושיות אפשר לכתוב ספר. יש לי קצת נסיון בעבודה בציבור והניסיון שלי אומר שכשאני מרוכזת במה שאני עושה אני לא מזמינה סקרנים ותגובות. איך שהוא אנשים קולטים שאני לא רוצה שיטרידו אותי. לפעמים זה לא עובד-כמו למשל פה. לא היתה פעם שיצאתי לעבוד על המגירה הזאת שלא נעצרו לשאול, להעיר להביע דעה-מזל שהכול היה באמת מתוך ענין.

עוד בעניני רסטורציה (מילה נהדרת שאני מתה עליה) כמובן שכל אחד משפץ לפי טעמו-אני קצת התלבטתי (זה מצב די קבוע אצלי ומעכב רציני בתהליכי יצירה-מקנאה בכאלה שישר יודעים מה הם הולכים לעשות). שתי האפשרויות היו לעשות כמה שפחות-על מנת לשמר את המראה הישן והקשר עם מה שהחפץ היה פעם או מתיחת פנים טוטאלית שתכלול גם סתימת חורים, החלקה, שינוי צבע בקיצור מהפך. בקיצור כמו שתוכלו לראות (תיכף, סבלנות...) האפשרות הראשונה נצחה.החלטתי לבצע מינימום שינויים-רק כאלה שיגרמו לה להראות יפה ומכובדת אבל לא להסתיר את הגיל שלה (וזה בטח מתקשר לעובדה שגם אני כבר לא פרגיה...).

קבלו אותה....

למה זה עדיין לא הסוף? אז זהו-קודם כל כי צריך לתלות אותה על הקיר. נבחר מקום (לשם שינוי בלי שבועיים של התלבטויות קרוב לודאי בגלל שכל התהליך של השיפוץ לא היה קצר אז היה לי זמן לחשוב). פה יש לי שותפות עם גבר הבית-הוא אחראי לתלות לי אותה לפי ההוראות ומזלש א. יש לו סבלנות של פיל ב. הוא לאונרדו דה וינצ'י של פתרון בעיות. כמובן שאחרי שהיא תהיה תלויה היא תתמלא בשלל דברים יפים חלקם קבועים וחלקם משתנים.

והנה דוגמא קטנה של מה אני הולכת לאכסן בתוכה...

למי שנורא סקרן-יש כאן קונכיות שאספנו בחוף פלמחים ביום שמש אחרי שבוע סוער, חלוק נחל שציירתי עליו והפרח המלובד שקבלתי מוולולו.

ובפעם הבאה שאני אהיה בשוק הפשפשים יש סיכוי טוב שאקנה עוד אחת...

וזה עוד לא הסוף.