"מכירים את הסיפור על האיש שאחרי שמצא כפתור, תפר חליפה לכפתור? כך היה גם עם גוסטב. קודם היה לו צופר, ואז נדנד לאבא שלו עד שקנה לו אופנוע"(אמיל והתאומים, אריך קסטנר).

חוץ מהעובדה שאריך קסטנר היה ועודנו אחד מהסופרים האהובים עלי נזכרתי בציטוט הזה כי תהליך היצירה של ספרון הבד שתפרתי היה מאד דומה הוא אבל לא התחיל בכפתור אלא בבית... אחר הצהריים מהביל אחד שיחקתי עם המסרגה ומה שיצא לי הוא בית-לבן עם גג אדום כזה כמו שהילדים מציירים. לא היה לי מושג מה יצא ממנו אבל חשבתי שהוא יהיה יפה עם גדר שעשויה מחתיכת תחרה. בביקור הבא שלי בחנות הסידקית המקומית שאלתי את המוכר אם יש לו במקרה כל מיני שאריות. בתשובה קבלתי שקית ניילון מלאה והתחלתי לשלוף אוצרות-סרט תחרה, ועוד אחד, ועוד סרט צבעוני. שאלתי כמה? אמרו לי כמה את רוצה לתת? הצעתי 10 שקלים ולקחו ממני 8. עסקה שווה לכל הדעות.

 מכאן כבר הכול התגלגל-סרט התחרה הצטרף לבית

 וסרט אחר הפך לשני פרפרים צבעוניים...

כל המרקמים האלו מצאו חן בעיני ומכאן ועד ההחלטה שמה שאעשה הוא ספרון תחושות לתינוק כבר היתה קצרה.

הכול נתפר על רקע של ג'ינס ונוספו עוד כמה תמונות קטנות-בלונים עשויים לבד,

 עציץ עם פרח סאטן (העציץ עצמו עשוי מסרט עיטור רקום והגבעול הוא סרט אלכסון)

 יש גם פיטריה חמודה ששוכנת לה בין שני סלעי פליז

 ושמש צהובה שגם נסרגה וגם נרקמה על הדף.

 על דף השער כדי שאף אחד לא יתבלבל עשיתי אפליקציה עם שם המקבל.

 הסיומת היא בסרט אלכסון שמקיף את הכול (ותפרתי בשיטה הישנה של צד אחד במכונה והשני ביד...).

מה שמאד אהבתי כאן הוא שבניגוד לעבודות אחרות שבהן עד שלא מגיעים לסוף לא מרגישים את תחושת הסיפוק הזאת של וואי-יצא יפה! אני אוהבת! יש ! כאן כל "עמוד" כזה היה מין סוף קטן ועשה לי המון חשק לעבור לעמוד הבא. מזל שמראש החלטתי כמה עמודים יהיו אחרת בטח הייתי ממציאה עוד כמה עמודים כאלה.

מענין-בסעיף של יום אחד אכתוב ספר-זה ילקח בחשבון?