8/2009
אין כמו בית
התינוק שקבל את ספר התחושות עבר דירה קצת אחרי שנולד...
מכיון שלא ממש ידעתי איך נראה הבית החדש ורציתי להביא גם משהו לכבוד המאורע המשמח
החלטתי שאני אביא משהו קצת אחר... כבר הרבה זמן בא לי לעשות את כיסויי הצנצנות החמודים והמצועצעים הללו שתמיד רואים בתמונות ושתמיד מכילים שימורים תוצרת בית מסוג הריבה, דבש, מלפפונים חמוצים... משהו כמו זה
או זה
אבל אני כמובן חייבת להתחכם אז החלטתי לעשות משהו קצת אחר שיש בו לא רק בד מכווץ אלא גם קצת...נו טוב לא יודעת משהו נוסף...
האסימון נפל כשחזרתי לסרוג במסרגה אחת והחלטתי שעיטור סרוג מסביב לבד יתן לזה בדיוק את הכיוון שרציתי.
זה ממש פשוט לעשות-שני עיגולי בד (אחד מוקשח עם פליזלין) תפורים אחד לשני צד ימין על צד ימין והפוכים לצד הנכון. עוברים על ההיקף בתך שליבה עם חוט DMC –כזה שמשמש לסריגת כיפות, רקמה ופיות יצירתיות שעושות מהן מלא צמידים. סורגים מסביב שורות שורות –אני הלכתי על משהו מאד אוורירי אבל אפשר לעשות משהו יותר מתוחכם. משחילים סרט תואם, אני תפרתי מאותו בד אבל אפשר גם קנוי-וזהו...
ככה זה נראה פתוח-גיליתי שאפשר להשתמש בזה גם בתור תחתית וינטגית כזאת לכוס.
ככה זה נראה על הצנצנת
הצנצנת מלאה בגרנולה תוצרת בית-זה הלהיט האחרון שלנו והמתכון הוא באדיבות אמא של מישמיש ואתם יכולים למצוא את המתכון אצלה.
הצנצנת לוותה בכרטיס ברכה –בצורת בית (כמה צפוי...).
אני אוהבת את מה שיצא מהכרטיס אבל יש לי כמה מסקנות חשובות בעיקבותיו-
חצות זה לא זמן טוב להתחיל כרטיס גם אם אתם יודעים מה אתם רוצים לעשות
אחרי הפעם השניה שזה מתחרבש כדאי ללכת לישון..
אני חייבת להכין מלאי כרטיסים
וגם תגיות...
והמסקנה הסופית-
חסרים לי המון חומרים בתחום הנייר...
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
