הבנתם? לא??? כנראה אתם לא בצופים....

הפיה הצטרפה השנה לצופים. אחרי שאחותה הגדולה לא שקלה אפילו את העינין (פעולה בצופים לא מתחרה בשום קנה מידה עם שיעור סטפס-ומכיון ששניהם נפלו באותו יום ובאותה שעה-הסטפס ניצח) די הופתעתי וגם קצת שמחתי... אני ביליתי הרבה בצופים-מכיתה ה' עד י"ב. על גרעין הנח"ל ויתרתי (אז עוד היה דבר כזה) אבל הייתי מדריכה ויצאתי לאינספור מחנות וטיולים (שאז עוד קראו להם מסעות..) ורוב הזמן נהניתי. אני לא יודעת אם בגלל הניסיון שלי (ואולי למרות הניסיון שלי) מוזר לי לצפות בזה מהצד. בתחילת כל שנה יש טקס פתיחת שנה (הפתי"ש מהכותרת) וההורים מוזמנים כמובן. עמדתי שם זכרתי כמובן את כל מילות המנון הצופה וניסיתי להזכר מתי ההורים שלי היגיעו לטקס בצופים...אף פעם. ולא זה לא בגלל שזה לא ענין אותם או שהם היו לא מעורבים בחיים שלי-זה פשוט לא היה ככה.

הסתכלתי על מיבני הסנדות שהקימו לטקס וציינתי(בשקט) לגבר הבית שהכפיתות לא משהו....אני זוכרת קשרים וכפיתות ואת כל סוגי המדורות שיש ולמה כל אחת טובה...רק אלוהים יודע למה הידע הזה עדיין תקוע לי בראש הרי אפילו לקמפינג אני לא יוצאת כבר...

מוזרה מכל היא העובדה שמצאתי את עצמי דואגת בגלל הטיול. שום הגיון . תחשבו רק שהיום הם יוצאים עם טלפונים סלולרים כמובן. מתקשרים לאבא או אמא כשהאוטובוס מתקרב לשבט כדי שיצאו מהבית לקחת אותם. אף אחד לא חיכה לי כשחזרתי מטיול-בטח ובטח לא בא לקחת אותי. היום זה נראה לי לא אמיתי בכלל-בסוף כיתה ט' יצאתי לקורס מדריכים בן 10 ימים. במשך כל הזמן הזה לא היה לי וכמובן לכל מי שהיה איתי שום קשר עם ההורים... לא היה אפילו טלפון ציבורי...אני זוכרת שלאחת הבנות היה יום הולדת שחל בזמן שהיינו בקורס וההורים שלה בצעד נועז ואמיץ לאותם הימים התיצבו במחנה עם עוגה וביקשו לחגוג לה. הם חזרו הביתה כלעומת שבאו... לא נתנו להם להפגש מפני שזה מפריע לפעילות, לא צודק כלפי שאר הילדים ובכלל נוגד את המטרה...

אבל הדברים החשובים באמת לא הישתנו-מדריכות שאוהבות את החניכות שלהן, לחזור הביתה בגרון ניחר ולהגיד שהיה מעולה, והרש"מצ-רשימת ציוד. אותו אוסף של דברים ששומה עליך להכניס לתרמיל אם ברצונך לעבור בשלום את הטיול/מסע/מחנה/קורס...

הרש"מצ הפעם כלל בנוסף לדברים הרגילים-מים, אוכל, חאקי, כובע, פנס... גם בקשה להביא צ'ופר קטן שאפשר לחלק לכל הקבוצה. ערב קודם הפיה ואני ישבנו והכנו עטיפות קטנות לחטיפי שוקולד בשלושה צבעים שונים. הרעיון שייך כמובן לזיקוקית האחת והיחידה שהכינה כרטיסי שנה טובה כאלה ואני הכנתי מהם עטיפות לכיפכף.

הפיה חזרה מרוצה ועייפה. יש דברים שלא משתנים. וטוב שכך.