ואפתח בהתנצלות....

עוברת עלי תקופה עמוסה בטרוף.בעיקר בעבודה אבל עכשיו יש גם את כל ארועי סוף השנה בבית הספר והחוגים ושלושה ימי הולדת לאנשים קרובים (אוי בעצם ארבעה...) כך שזמן היצירה שלי מצומצם מאד מאד. אני מאד מקווה שלאנשים היקרים לי אני כן אצליח להכין מתנות-יכול להיות שזה לא יגיע בזמן (משהו שאני מאד לא אוהבת). אבל חשוב לי לכתוב כאן גם אם לא תמיד יהיה לי מה להראות אז אני אשמח אם תשארו אבל אם ההגיגים שלי יהיו לא לטעמכם אז אין בעיה.

בשל העומס הפסיכי הזה יוצא גם שאפילו סופי השבוע שלי מוטרפים. ביום שבת שעבר ישבתי 8 שעות במשרד וכתבתי.

היום התבקשתי להתיצב בבית הספר בשעה 10:00-לבלרינה היה שיעור פתוח. ברור לכם שזה לא משהו שמפסידים נכון? לא רק בגלל שזאת הבלרינה אלא בעיקר שגלל שמבחינתי יש לזה ערך יותר גדול אפילו מהופעה. יושבים בסטודיו קרוב לרקדנים, רואים כל שריר וכל טיפת זעה (יש הרבה) ושוכחים מכל העולם. רק המוסיקה שמתפשטת בכל הגוף והבנות שגורמות לי לרצות לקום ולרקוד גם. צלמתי. אפילו מלראות את התמונות אני רוצה לרקוד.

יש הרבה תמונות  .

מתחילים בבית-אוספים שיער

שיעור פתוח מתנהל בדיוק כמו שיעור רק בלי ההוראות של המורה.

מתחילים מתרגילים ליד הבר-(זה המוט שמחובר לקיר ) בהתחלה לאט-צריך לחמם את השרירים ביסודיות

אחר כך עוברים לתרגילים יותר מורכבים

מתחילים להניף רגליים

ולהתמתח

השפגט המפורסם-יש ילדה שלא חולמת על הפוזה הזאת?

וטווח התנועה גדל

עוברים לתרגילים במרכז-כאן כבר מתרגלים צעדים, וקפיצות....והכול מתואם.

ואז האלכסון-זוכרים שיעורי גאומטריה-בכל מרובע האלכסון הוא הקו הארוך ביותר-בבלט משתמשים בו לתרגול צעדים וקפיצות בדרך כלל בזוג כדי גם לתרגל את תחושת המרחב של לעבוד ליד עוד מישהו . רואים את המורה עומדת בפינה ומשגיחה? ולא טעיתם-יש פסנתר בסטודיו, ופסנתרנית, שמלווה כל שיעור בנגינה אמיתית כדי להבטיח שכל תרגול יעשה בקצב הנכון.

וכל הזמן שותים. מי שנוטה להזיע בשלב הזה כבר נוטף-רק מלהיסתכל עליהן נהיה חם.

ואם זה לא היספיק הן גם עלו על pointe. זוכרים את הנרתיק הזה לנעלים? השנה היה להם הרבה שימוש והיה מאד חשוב למורה להראות לנו מה הן עשו. הבנות היו לחוצות (הן לא מספיק טובות לטעמן ) אבל רקדנים הם אנשים עם הרבה מישמעת והרבה כבוד למורים שלהם ולמרות החששות שלהן הן רקדו מקסים (כמובן...)

 עולים על הפוינט ליד הבר

ורוקדים

אחר כך חלצו נעליים ורקדו קטעים במחול מודרני-הכי קשה היה לי לראות כמה אדומות האצבעות שלהן.

ובסוף בסוף כדי להשלים את כל היופי הזה קטעי קומפוזיציה שהבנות עשו בעצמן לצלילי החורף מתוך ארבע העונות של ויולדי.

למרות מחאות ה" איכס אמא אני מזיעה" הייתי חייבת לחבק אותה איך שהשיעור היסתיים. קצת זיעה לא תקלקל לי כלום. גם שאר האמהות לא בדיוק התנזרו. היתה הישתדלות מיוחדת לא להיסתכל לאף אחת בעניים כדי לא להסגיר את הברק.

יצאנו החוצה. היה שימשי ולא חם מידי נשמתי עמוק והירגשתי חסרת מישקל. וחשבתי שככה בדיוק צריך להרגיש כל הזמן. או לפחות בסופי שבוע.