איפוא הינו? נכון בתפוח הגדול. שלא תחשבו שרק עשינו קניות. לא ,לא, בלי קולטורה אי אפשר. ביקור בMOMA הניב תערוכה על מאטיס, תערוכה קטנה ונהדרת על עיצוב מטבחים-מתחילתו של המטבח המודרני ועד היום ,ואפילו הצצה על נשיא ארה"ב. ועידת האו"ם התרחשה באותו זמן בעיר מה שגרם לרחובות חסומים, פקקי תנועה וכמובן בדיקות ביטחוניות לא שיגרתיות לאמריקאים ולגמרי רגילות עבורינו. יציאה מהמוזאון ישר לתוך רחוב חסום משני צדדיו במחסומים כך שאף אחד אינו יכול לחצות מצד לצד היבהירה לנו שמשהו עומד לקרות. פשפוש מהיר בנבכי הזיכרון והצצה במורד הרחוב לכיוון מלון שרתון היזכירה לנו שאובאמה אמור להתאכסן במלון לכבוד הנאום שלו בעצרת האו"ם. המתנה של עוד דקות מספר הביאה לרחוב שיירה של אופנועים, מכוניות משטרה, ג'יפים מאובטחים  (עמוסים ב " אנשים בפרצוף כועס עם רובה" ציטוט של הבלרינה)ובמקום טוב באמצע איש אחד חשוב שמנופף לקהל מאחורי זכוכיות כהות וכל הקהל שואג לכבודו. בהחלט משהו שלא רואים כל יום ותסלחו לנו שאין תמונה.

לעומת זה את הקיר הזה צילמתי במוזאון מרחוק-מצא מאד חן בעיני השימוש בטכניקה של מגזרת נייר. אחר כך כשירדתי והסתכלתי מקרוב ראיתי כמובן שדברים שרואים מכאן לא רואים משם...

הסלים הסרוגים הללו צולמו בחנות המוזיאון שמלאה בדברים משגעים ויקרים להחריד...

עכשיו תנחשו איזה מחזמר הולכים לראות כשיש בלרינה בבית?

רמז כבר קיבלתם-לא הלכנו לראות בלט. לא ניחשתם?

"בילי אליוט" כמובן...היה מעולה . מוזיקה של אלטון ג'ון, שחקנים אמריקאים שמדברים במבטא בריטי כבד והמון קטעי ריקוד. יופי של חוויה. הכרטיסים נקנו בTKTS המפורסם בכיכר טיימס ומסיבות מובנות הלכנו לראות את ההצגה בשעת הצהריים (מה שקרוי Mattine) . הורדנו את הגיל הממוצע באולם בערך ב30 שנה ואני לא מדברת על הבנות...

מוזיאון נוסף שזכה לביקורנו הוא כמובן המטרופוליטן. אני אוהבת אותו מאד גם בגלל המיקום (על השדירה החמישית מתנשק עם הסנטראל פארק) וכמובן בגלל התכולה. יש שם תמיד משהו לכל אחד מקטן ועד גדול. עשינו קצת הפרדת כוחות והגבר שוטט לבדו במחוזות אהובים מלאי ארכיאולוגיה מומיות ושריונות עתיקים. כשהתעיפנו חיכינו לו בלובי תוך כדי שמיעת קונצרט חינם שהתנגן בקומת המרפסת מעל וצפיה בעוברים ושבים.

כדי להעביר את הזמן שיחקנו -"10 דרכים מקוריות לענוד את הכפתור שלך..."... איזה כפתור? אהה-כרטיס הכניסה למטרופוליטן שתקף אגב לכל היום והיום הוא בתשלום מלא (פעם הוא היה בחינם!) הוא כפתור מתכת קטן וצבעוני (רואים אותו עכשיו על החולצות של הבנות?). מובן שהרוב הגדול פשוט מצמיד אותו לחולצה-לצווארון או לקו המחשוף. אבל... איש אחד היצמיד אותו-לאוזן! וזה היתחיל את המשחק-"10 דרכים מקוריות לענוד את הכפתור שלך..." חולצה כבר אמרנו, אוזן, אף,מה לגבי מוט המשקפיים? רצועת המצלמה, שרשרת על הצואר, אפשר לענוד על הטבעת, על המיצחיה של כובע הבייסבול, בתור סיכה לשיער (במיוחד אם הולכים אסוף), על המחזיק של המוצץ (מתחת לגיל שנתיים)...בטח יש לכם עוד רעיונות לתרום...

לפני הסוף-יש לנו הכבוד להיות מוצגים שם גם כן!

פיספסנו ביומיים את התערוכה. אפרופו פיספוסים-הבלרינה טענה בתוקף שכל תערוכה או תצוגה שהיא רצתה לראות היתה

 א. סגורה

ב. בשיפוצים

 ג. עוד לא התחילה

ד. כל התשובות נכונות. 

 כל מה שיש לנו להגיד זה שצריך לשמור משהו לפעם הבאה...

אם הגעתם עד כאן בטח תהיתם איך עוד לא הופיע כאן ספר. חנות ספרים זה משהו שאי אפשר לעבור לידו מבלי להכנס בטח כשזה בעיר כמו ניו יורק ולחנות קוראים ברנס אנד נובל. פה המקום לוידוי-אני לא מזמינה ספרים דרך האינטרנט. אני חייבת לדפדף בספר לבדוק אותו ולהקשר אליו לפני שאני מחליטה לאמץ אותו לתמיד. מה לעשות דפקט פרטי שכזה. מובן שכל מיני ספרים שחיפשתי בדיוק לא היו במלאי ולעומתם ספרים אחרים שרציתי לקנות אכזבו אותי והחלטתי לא לקחת אותם.

ככה נראה בסוף השלל שלי.

למי שתוהה מה פתאום קניתי ספר על בובות התשובה שלי היא רק שלאלוהי המוזה פתרונים.

הקופסא היא בעצם מארז של 101 כרטיסיות שעל כל אחת יש דוגמת קרושה אחרת-חמוד ומדליק. יש אותו דבר גם לדוגמאות סריגה בשתי מסרגות-את זה אולי כן אזמין באינטרנט..

רגע לפני שעזבנו את ניו יורק בדרכינו לבירת ארה"ב עוד היספקנו ללכת להופעה נהדרת של STOMP. לפני ההופעה הפיה היתה מאד מוטרדת מכך שלא היתה לנו תשובה מדויקת מספיק לטעמה על השאלה "אבל על מה ההופעה?" המשפט הראשון שהיא אמרה כשההופעה נגמרה היה " אני כל כך שמחה שלקחתם אותי לראות את זה!" אז אם אתם מכירים בטח שתלכו ,ואם לא אז בטח שאתם חייבים ללכת.

וזה מה שקניתי בשניה האחרונה בניו יורק בחנות סידקית עצומה ומרהיבה שנקראת M&J Trimming

 כאן המקום להגיד תודה לבלרינה לפיה ולגבר שמכירים את כל הדפקטים של האישה שחיה איתם ודאגו לצוד לי את הסרטים הכי יפים בחנות...

בפרק הבא-די.סי. דלעות ודמוקרטיה...