אי שם בשלהי הקיץ פירסמה תמרי הודעה בפורום טקסטיל וליבוד. אני כמובן לא זוכרת את הנוסח המדויק אבל בגדול היא כתבה שהיא נוסעת עוד מעט לטיול בסין תקנה לעצמה סטוק יצירתי ובין המגיבות להודעה שלה היא תגריל משהו שהיא תביא מסין. למי שלא ברור לו-רוב דיברי הסידקית ויצירה בכלל מיוצרים היום בסין ..... איזה יופי נכון? יופי שמישהו חושב סתם ככה לתת מתנה וזאת בגלל שהיא מרגישה שהפורום תורם לה המון. אני איחלתי לתמרי נסיעה טובה וקניות מוצלחות וכמובן שבזה שכחתי מהענין. בערך שבועיים אחר כך תמרי פרסמה שמי שעלתה בגורל היא –אני.... אופס....זה מפתיע, אני בדרך כלל לא הטיפוס הזוכה. מובן ששוב שכחתי מהענין. לקראת סוף אוגוסט קבלתי מסר מתמרי שהיא חזרה והיא רוצה לדעת לאן לשלוח לי את מה שהיא קנתה לי. שלחתי לתמרי כתובת ודי מהר קבלתי הודעה לבוא ולקחת חבילה מהדואר. קודם כל נלחצתי-עוד יותר כשהתברר שחבילה שמנמנה (מאד) וכשפתחתי אותה התעלפתי לגמרי....
תראו מה היה שם
בדים
סרטים מתוקים (באחד כבר השתמשתי בהחלפה ההפוכה ששלחתי לקשת)
כפתורי עץ
פריפות סיניות (מישהו חוץ ממני משתמש במילים ארכאיות?)
מסגרות מתכת לארנקים
עוד כפתורים
נכון התעלפתם גם?
ביליתי את שארית היום בלנסות ולתפוס את תמרי בטלפון ולצעוק עליה שלא עושים דברים כאלה לאנשים.... טוב מובן שלא צעקתי עליה (בסך הכול אני בנאדם מחונך היטב) אבל הודיתי לה ואחד הדברים שמיד אמרתי הוא שעל נדיבות מחזירים רק בנדיבות ולכן אני רוצה להכין משהו ולתת אותו למטרה שתמרי תבחר. במהלך השיחה התברר שתמרי עובדת בצהרון של ילדים בכיתות גן, א', ב' ושרוב הילדים באים מרקע לא פשוט ובתים קשים. מייד הצעתי לה שתחשוב אם אני יכולה להכין משהו. לתמרי לא היה רעיון אבל אחרי כמה זמן היא כתבה שיש להם שם פינת רביצה שמשתמשים בה לקרוא סיפורים ושהיה נחמד אם היו בה כריות.
אני אפילו על כרית שוברת את הראש-אז כמובן שפה זה לא יוצא מהכלל-החלטתי על ג'ינס כי רציתי משהו שיחזיק מעמד גם אם יחליטו על מלחמת כריות. רציתי לעשות משהו שיתאים גם בנים וגם לבנות (ולכן נפסלו פיות, מכוניות, ורודים, מפלצות...)ולבסוף עשיתי אפליקציה של בית פטריה.
את האפליקציה חיברתי בתפירה חופשית מה שאפשר גם להשתמש בתיפורים לקישוט.
הכרית נמסרה לתמרי דרך שליחי מצווה נדיבים ותמרי הודיעה לי שהכרית התקבלה בשימחה מה שכמובן הכי משמח מהכול.
כמו שאמרתי- הנדיבות מדבקת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
