בקומונת צומת צבעים יזמה קשת החלפה קטנה. כמה קטנה? שתיכנס בקופסת גפרורים.... מובן שאם היא נשלחת בקופסת גפרורים אז כבר שגם הקופסא תהיה מיוחדת אבל כאמור קופסת גפרורים. האמת? הדבר הראשון שחשבתי עליו היה מקסי הילד שישן בקופסת הגפרורים גיבור סיפרו של אריך קסטנר "האיש הקטן". חשבתי שיהיה נחמד לשלוח למישהי איש קטן ישן בקופסת גפרורים קומפלט עם פיג'מת הפסים (כפתורים בצד הנכון כמובן..) כרית וכסת זערוריים....

אבל אני אפעס בחורה פרקטית... ומכיון שאיש קטן ישן בקופסת גפרורים הוא לא ממש פרקטי הרעיון נגנז.(בנתיים...) קופסת הגפרורים היזכירה לי קופסא לתכשיטים והחלטתי להכין תכשיט. לצורך הענין גייסתי את קופסאות החרוזים הישנות שלי (כן שיחקתי בחרוזים בעברי...) וגם את רחלי. רחלי ואני חולקות תאריך יום הולדת זהה, אהבה ליצירה ועוד כמה דברים. רחלי מעצבת ומוכרת תכשיטים פרי עיצובה והחלטתי לנסוע אליה לסיעור מוחות.

מרחלי יצאתי עם רצועת עור, סוגר ורעיון מגובש. חוץ מזה היה נהדר לשבת ולקשקש ליד שולחן העבודה היפהפה שלה.

איכשהוא אפילו כשאני יוצרת תכשיט הוא כולל טקסטיל... לתחרה אחראית סבתא של מיקה שהביא לי קופסא מתפוצצת מכל מיני אוצרות שהיא כבר לא רצתה או כדבריה "סתם מונח אצלי ולא עושה כלום". תודה.

זה מה שיצא לי

זהו CHOCKER כלומר תכשיט שנענד צמוד לקו הצואר . פרחים ועלים מתחרה בסגול מעושן תפורים על פס עור שחור ומעוטרים בחרוזים זערוריים בצבע זהה ובחרוזי סברובסקי שקופים.

על הצד האחורי תפרתי סרט בד גם כדי להסתיר את החוטים וגם כדי שיהיה יותר נעים לענות את התכשיט.

ואים כבר בתחרה עסקינן אז גם הקופסה עצמה זכתה לטיפול

והנה הם ביחד

הקופסה נכנסה לעוד שקית, מתחרה ברור שמתחרה, רק שאותה שכחתי לצלם...

על הרעל החלטתי לוותר.