מכירים את זה שיום אחד אתם מתעוררים בבוקר ומרגישים שאתם חייבים לשנות משהו? את התיסרוקת , את הבגדים , צבע הקירות בחדר...(אצלי זה בדרך כלל את הגיזרה...)

אז יום אחד בבוקר קמה הבלרינה והחליטה שהחדר שלה דורש שינויים... שמיכת טלאים שתכסה לה את המיטה אמא שלה עוד לא התנדבה לתפור לה אז היא החליטה להתחיל בקטן. בטיול השנתי לאיקאה נקנה כיסא חדש ומגניב. הכיסא הישן נקנה בכיתה ב' והוא כבר ממש לא עומד במדד הקוליות הנדרש מבת 17. רק לשם השוואה-אני קבלתי כיסא תלמיד בכיתה ד' והוא נדד איתי במיגוון דירות ואתרים במשך 3 עשורים וגם כשהורדתי אותו ושמתי אותו ליד פח האשפה הוא עדיין נראה טוב-לראיה-10 דקות לאחר שהורדתי אותו הוא כבר לא היה שם.

ישן...

חדש...

ואם להתלות בדיברי אחרים "משן יפני תדש חוציאו" (קונצי ובובי מברכים על החלפת כובעו של הובגובלין במרגלית המלכותית-"משפחת החיות המוזרות" מאת טובה ינסן).

אחר כך הוחלט שהכריות שנמצאות על הספסל ילדותיות מידי ויש לעטר את הספסל בכריות חדשות. באותה נסיעה לאיקאה נרכשו 4 כריות חדשות כל אחת במחיר המצחיק של 9 שקלים. שתיים מהם אומצו מיד על ידי הבלרינה שגם זכרה שהיא ראתה בסטוק הבדים שלי בדיוק את הבד שהיא רוצה. אני זכרתי בדיוק איפוא לקנות תחרה (בדיוק היתה במבצע אצל נתנאלה-12 שח ל3 מ') ונתפרו שתי כריות מאד זריזות-בד רומנטי ותחרה מסביב.

בד ותחרה מקרוב

מאחור הן נסגרות בכפתור מצופה

 הכריות הילדותיות ביחד עם פוף "שמקלקל לי את החדר" נמסרו לתמרי ששמחה לקבל אותם לפינת הסיפריה בצהרון שהיא עובדת בו.

אחרון חביב בסיבוב המייק אובר היה אוסף הבובות. יש לה לבלרינה אוסף בובות שרובן ניתנו לה במתנה מכל רחבי העולם. יש שם בובה שסבא וסבתא הביאו לה מספרד בובה תפורה ביד שנקנתה בקניה, בובה אפרואמריקאית שאני קניתי לה בניו אורלינס ובובות שאבא שלה הביא לה מיפן. כמעט כולן סולקו מהמדפים על מנת לפנות מקום לדברים אחרים (ואופסנו בזהירות...). הבלרינה הכינה לעצמה שני מתקנים לעגילים לפי ההדרכה של נתנאלה-בד תחרה בתוך מסגרת רקמה ועליו תלויים כל העגילים.

אחד גדול...

ואחד יותר קטן

בניגוד להדרכה המקורית היא לא רצתה לתלות אותם על הקיר אלא שהם יעמדו על המדף (שהתפנה כאמור...) והיא שכנעה את גבר הבית להנדס לה רגל תומכת לכל מתלה כזה

אם תהיתם מה היא עושה כשמשעמם לה אז הנה דוגמא...