צהריים. אתם בעבודה. הבטן מתחילה לקרקר. מה אתם עושים? מוציאים סנדוויץ? מתחילים לחפש פרטנר ולחשוב באיזו מסעדה אתם אוכלים צהריים? יורדים לחדר האוכל בחברה? תאמינו או לא אבל בכל מקומות העבודה שעבדתי בהם אוכל לא נחשב כחלק לגיטימי מיום העבודה. הווה אומר שאין חדר אוכל, אין הפסקת צהריים מסודרת ובדרך כלל גם אין סיבה לצאת החוצה ולחפש אוכל בחוץ. אני מאנשי הלאנץ' בוקס. כל בוקר אני אורזת לעצמי אוכל לצהריים (ובדרך כלל גם לארוחת עשר וארוחת ארבע) . זה כבר די טבע שני עד כדי כך שכשמידי פעם אין לי מה לשים בקופסה שלי ואני צריכה לנדוד ולקנות אוכל בחוץ-זה לא טעים לי. לעומתי האיש עובד ועבד במקומות שבהם יש חדר אוכל מסודר . עכשיו מקום העבודה כולל גם סניף פרטי של אחת מרשתות הקפה המובילות. כשמפספסים את ארוחת הצהריים עקב ישיבה מתמשכת ושכמותה הבחירה הגברית היא בדרך כלל לקפוץ לסניף הקרוב שמוכר שווארמה...

לאחרונה שכנעתי את האיש לקחת לאנץ' בוקס. הוא מתמיד כבר כמה זמן-נראה לי שאפילו נחמד לו שיש לו אוכל זמין לא משנה מתי תהיה השעה שבה יצא לו לאכול. בניגוד אלי אבל שלוקחת את הבוקס שלה בתיק נפרד האיש דוחף את הקופסא לתרמיל שלו-נכון יש שקית ניילון מסביב אבל הרעיון שפעם אחת זה ישפך לט בתיק די היה בו כדי לגרום לי להציע לו שאני אתפור לו תיק ללאנץ' בוקס. האיש ציין שהוא גבר-גברים לא הולכים עם יותר מתיק אחד וגם זה רק אם אין ברירה (כי הם חייבים לשנע את הלאפטופ הלוך וחזור...).

אז תפרתי לו שקית אוכל :-).