השבוע הלכתי עם הבנות לקנות ציוד לשנה החדשה. כל שנה אנחנו עושות את זה במהלך חודש יולי כדי להמנע מהדוחק של הרגע האחרון. ברור שכל שנה אנחנו נאלצות ללכת עוד פעם אחת לפחות בגלל ספר שלא היה או שפתאום נזכרו באיזה אביזר נשכח למרות הרשימה הקפדנית שהורכבה. השנה הסכום שהוצאנו היה בערך שליש ממה שהוצאנו בשנה שעברה. זה היה די מפתיע וקרה בגלל כמה סיבות: הבלרינה נכנסת לכיתה י"ב (איך זה קרה?!)-את רוב הספרים יש לה כבר, איכשהו נשארו הרבה מחברות משנה שעברה-קנינו מעט מאד מחברות, הפיה לא צריכה יומן (מקבלים מבית הספר) והחליטה שהיא רוצה שאני אתפור לה קלמר כמו שתפרתי לבלרינה בשנה שעברה, כמו כן אף אחת לא מחליפה ילקוט... בקיצור יצאנו בזול. זול זה כמובן ממש לא ותמיד תמיד בתקופה הזאת אני חושבת על אנשים שאין להם מאיפוא להוציא את הסכומים האלה כדי לקנות לילדים שלהם את כל הציוד לשנת לימודים חדשה.

זאת הסיבה שכל שנה  אני מחפשת איך לתרום למי שאין.

בשנה שעברה סוף סוף שלפתי מהארון את הילקוטים הישנים של הבנות ותרמתי אותם לקבוצה שאספה ילקוטים משומשים. מאד שמחתי שלא נכנעתי ללחץ ושמרתי אותם למרות מחאות בני הבית על המקום שהם תפסו בארון.  השנה מיכל פ הבלתי נלאית ארגנה תרומה של קלסרים עטופים וקלמרים לילדי בית ספר יסודי  בפורום טקסטיל וליבוד והיה ברור לגמרי שאני אצטרף.

הקלסר הוא קלסר טבעות רגיל ואני תפרתי לו עטיפת בד. רציתי לעשות קלסר לבנים דווקא בגלל שיש לי בנות והרבה יותר קל לי לתפור לבנות.

רציתי ליצור משהו שיתן הרגשה של משהו חדש ומסקרן, איזושהיא הרפתקה וגם ציפיה לעתיד. כל זה התגלם לי בצללית של ילד וכלבו מעיפים עפיפון לגבהים. למה? לא יודעת אולי בגלל השיר הזה...

הצללית באדיבות אדון גוגל וגברת זרוקס. היא הועתקה לבד ונצבעה בצבע אקרילי שחור.

הנה מקרוב

העפיפון מטלאים בצבעי אדום תכלת וצהוב

את אותו עפיפון תפרתי גם על גבי הקלמר -אותו הרכב צבעים, קומבינציה טיפה אחרת

ולא יכולתי לשלוח את הקלמר ריק אז הכנסתי לתוכו גם כמה דברים-מספריים חדשים, דבק, חבילת צבעים, סרגל מתוק,עיפרון מחק ומחדד.

מחר הקלסר והקלמר יסעו כל הדרך למיכל פ ואני מקווה שבתחילת השנה הם יפגשו ילד אחד שיאהב אותם .