שבועיים לא היצלחתי להכנס לכאן... החלק הלא יצירתי של חיי הרים את ראשו ותבע תשומת לב. לא ממש היתה לי ברירה. מקווה שעבר.

לפני הכול רציתי להגיד המון תודה! תודה רבה לכל מי שהישאירה תגובה על הפוסט הקודם שלי. מצאתי שאני אמנם בדעת המיעוט אבל מכיון שכולכם כל כך שפעתם מחמאות זה ממש לא איכפת לי. זה מאד מאד כיף להיווכח שדברים שאני יוצרת קוסמים לאחרים.

ונעבור ליצירות.

אחד היתרונות (יש הרבה) של להיות בחברת אנשים יותר צעירים ממני הוא העובדה שתמיד יש איזה תינוק או תינוקת בדרך ומייד יש תרוץ מושלם לתפור משהו חמוד/מתוק/רך / ורוד או כולם ביחד. לפעמים הם מגיעים בצרורות ואז אני פותחת קו יצור. היצור התחלק הפעם שווה בשווה בן בנים ובנות (ידעתם שברגע הלידה היחס בן זכרים לנקבות הוא  49% נקבות ו 51% זכרים?). הבנות הן העוללות המתוקות של גלי  ודיקלה והבנים הם תוצרת חוץ-תאומים מתוקים שנולדו לזוג קולגות איטלקי שלי. תפרתי (שוב...) סיפרי בד לכולן והיה מאד כיף לתת את הספר לדיקלה ולשמוע ממנה  שהיא קיותה שאני אתפור כזה לאורי הקטנה. כרגיל אצלי חלק מהבדים משותפים (סופסוף נגאל בד יונקי הדבש המקסים ומצא את יעודו!) וחלק יחודיים.

כריכות לבנות

כריכות לבנים. חרגתי ממנהגי להדפיס על הספר את המילה ספרובמקום זה כל כריכה קבלה אפליקציה בצורת האות הראשונה של שמם.

כמה כפולות מבפנים

כאמור שניים כבר היגיעו לתעודתם שניים ישלחו בימים הקרובים אבל מכיון שאין סיכוי שהם קוראים פה אז זה בסדר.

עשיתי חשבון שעשיתי כבר עשרה ספרים כאלה סך הכול. מענין אם ימאס לי.