הכול היתחל בשנה שעברה... עת ביום האחרון שלה פרסמה ברבימה רשימה ובה כתבה על כל הארנקים שתפרה ועל חיבתה להחלפות פרטיות. החלפות היו לי הרבה , פרטיות-אף לא אחת. מייד התחילה התכתבות עניפה שבסופה סיכמנו שאני אקבל ארנק מפס היצור המשובח של ברבימה והיא תקבל סלסילה סרוגה. גדולה. מייד ניקנה חוט והיתחילה הסריגה. יש משהו מאד מרגיע אפילו מדיטטיבי בסריגה. במיוחד כזאת שלאצריך להיסתכל בה על דוגמא כל הזמן, ליספור עניים ולמדוד כל 3 שורות. פשוט סורגים. תאריך הסיום היה גמיש ואני סרגתי וסרגתי. ואז היגיע סופשבוע מהחלומות שבו קיבלתי את הארנק שלי. תראו איזה חתיך !

 והוא חתיך גם מבפנים...

ואפילו אפשר ללכת איתו לבד כי יש לו רצועת נשיאה...

ביחד עם הארנק היגיעה  התנצלות שאני לא צריכה להילחץ. באמת לא נילחצתי. אבל שבוע אחר כך ניגמר לי החוט והחנות הודיעה לי שגם לה אזל ואין גם במחסן. יקח שבוע. אחרי שבועיים עדיין לא היה חוט. היזדמנתי לעיר אחרת ולא מצאתי את החוט המבוקש גם שם. עכשיו כבר כעסתי.חזרתי לחנות ואמרתי נו, נו, נו, לא יפה, לא עושים דברים כאלה ללקוחה ותיקה... אחרי שבוע היגיע חוט ואני חזרתי לנשום. ולסרוג.  הסלסילה די גדולה-בקוטר של 30 סמ' . נסרגה כולו בסוג של חבל כותנה בצבע טיבעי ,מסרגת קרושה מס' 4 ,חצאי עמודים שנסרגו רק בלולאה האחורית (back loop single crochet).

עשיתי לה בוק שבו היא מאחסנת את הצמר והמסרגות שלי.

התלבטתי אם להקשיח את הסלסילה  בשיטה הישנה של טבילה בעמילן אבל החלטתי שמכיו שהיא עומדת כל כך יפה כשהיא מלאה אז אין צורך. הסלסילה נתנה  כמעט חודשיים אחרי שהיא נתנה לי את הארנק -מזל שהיגדרנו זמנים גמישים.אני מקווה שהסלסילה בשימוש,הארנק עדיין בשלב הליטופים...