איפוא היינו? אה נכון בדלפט...

מדלפט נסענו למלון שלנו שהיה ממוקם בפאתי אמסטרדם מעל תחנת רכבת גדולה. חששתי שיהיה רועש-בכל זאת כל דקה עוברת רכבת. לא שומעים כלום. חוץ מרכבת יש בתחנה גם מטרו, טראם ואוטובוסים. אפשר להגיע לכל מקום בתחבורה ציבורית תוך חיבור בין כל האמצעים. רכשנו כרטיס ל 72 שעות שאפשר להשתמש בו בטראם אוטובוס או מטרו. נוח להפליא . לקנא. (לקנא זה לא טוב לעור הפנים...)

אנחנו נוסעים לנו לשיטוטים בהולנד הכפרית של פעם-והיום על הפרק כפרי דייגים, Markem ו- Vollendam.

הגענו ברכב אחרי ששוב גברת GPS סיבבה אותנו בדרכים קטנטנות ונפתלות. היום היתחיל מעונן ומטופטף אבל הישתפר בהמשכו והיה אפילו חם. חם כל כך שאנשים חלצו נעליים קיפלו מכנסיים ושיכשכו רגליהם במפרץ הימי הקטן  של וולנדאם.

גם הברווזים...

לא יודעת מה איתכם אני מראה של מרינה מלאת סירות ישר מכניס אותי למוד של חופשה רווית עצלות ותענוגות.

 אפילו ציירתי אחת שמצאה במיוחד חן בעיני.

הכול תיירותי להפליא אבל אנחנו מתמסרים לשיטוט ,

לבהיה בבתים המסורתיים והמטופחים ,לשמש שלא כל יום מופיעה פה וכמובן שלצי'פס ול-Poffertjes

(דרך אגב עיקר ההתמצאות שלנו באוכל הולנדי באה דרך הבלרינה הגדולה שיש לה לא מעט חברות ממוצא הולנדי שדאגו לחנך אותה... היא כבר חינכה אותנו).

אנחנו לוקחים את המעבורת בחזרה כדי לאסוף את האוטו שלנו וממשיכים בסיורינו בהולנד של פעם. הפעם אנחנו נוסעים ל Zaanse Schans (תנסו להגיד 3 פעמים רצוף ותקבלו מושג די טוב של מה זה שם "שובר שיניים"). המקום הוא בעצם מין פארק משוחזר של איך שנראתה הולנד פעם. בתים, תעלות, חוות וכמובן-טחנות רוח.

 טחנות רוח היו פעם נפוצות מאד בהולנד ושימשו למגוון עבודות שהמפורסמת בינהם היא טחינה של דגנים אבל הן שימשו גם ובעיקר לשאיבת מים (חשוב ביותר בהולנד שחלקה הגדול נמצא מתחת לפני הים) לניסור עצים, להפקת שמן ולעוד שימושים שונים. היום המודרניות כבר קרויות טורבינות רוח ומשמשות כמובן להפקת חשמל. זול וירוק.

 נשארו מעט מאד טחנות רוח בהולנד-הן נישמרות היום כחלק מהמורשת ההולנדית , רובן מופעלות על ידי מתנדבים  משוגעים לדבר. אנחנו נכנסנו לבקר (בעיקר בגלל קוצר זמן) בטחנת רוח אחת מפורסמת למדי שנקראת תחנת החתול (The Kat)  וטוחנת...צבע.

זה כמובן התאים בול לשלוש המציירות במשפחה לראות מקרוב איך מפיקים  Siena red(טוחנים רעפים מסיינה...)  וגם Persian blue (שמפיקים מטחינה של אבן חצי יקרה שנקראת Lapis lazuli ). הטחנה פעילה, עדיין טוחנת צבעים ומספקת אותם בעיקר לציירים מיקצועיים.  ידעתם שפעם כל צייר עירבב לעצמו את הצבעים? ולכל צייר היתה נוסחה סודית משלו...

שאלו אותנו איזה שפה אנחנו מדברים-אנגלית אמרנו. רגע אמר ההולנדי החביב בקופה-מאיפוא אתם? אה, אמר האיש במבוכה, וקצת בחשש, אנחנו מישראל... והופ נשלפה לה חוברת הסברים -בעיברית. יש לנו ב 59 שפות אמר ההולנדי הנחמד.

שוטטנו בכל ניבכי הטחנה שבניגוד אולי לתדמית הרומנטית שלה במציאות היא די חשוכה ומחניקה ולי לפחות היה די קשה לנשום שם עם כל האבק שבאויר. יצאנו משם לסיבוב זריז בפארק (שנסגר ב 17:00...)ומכיון שהיום היה עוד צעיר  (יש אור עד 22:00 זוכרים?) אז החלטנו להצפין על מנת לראות את הסכר המפורסם שנבנה על מנת לפטור את הולנד אחת ולתמיד מבעית ההצפות על ידי הים שהיתה מנת חלקה הרבה שנים. הסכר העצום הזה שנוסעים לאורכו עליו ומי שלא מודע סתם חושב שהוא נוסע לו על כביש  עם מיים משני צידיו.

במציאות מצד אחד ימה שנוצרה על ידי הסכר, מצד שני ים.  עצרנו באמצע בנקודת תצפית נוחה כדי להתרשם מהנוף

הבלרינות החליטו לתרגל...

למחרת המשכנו את מסעותינו בכפרי דייגים והפעם שמנו פעמינו לחיטהורן שנודע במערכת התעלות שלו שבה אפשר אפילו לשוט. ברור שזאת היתה התוכנית אבל למזג האויר היו תוכניות אחרות. כשיש גשם נכנסים למוזיאון. ל"מוזיאון" קוראים "בית מאט הישן" והוא בעצם בית חווה ישן שמשחזר את אורח החיים בהולנד בסוף המאה ה-19. חובבני אבל חביב. ידעתם שההבדל בן אופני נשים לגברים היה שלנשים היה פנס על האופניים? ומחממי ידיים מולבשים על הידיות...כאן כבר נתנו לנו חוברת הוראות באנגלית אבל שנייה לפני שיצאנו הבחנתי בחוברת בעיברית. ביקשתי. קבלתי. כאן יש בסוף אפילו קרדיט לישראליות שתרגמו את החוברת מהולנדית לעיברית.

הגשם לא שיתף פעולה אז הלכנו לאכול צהריים. למרות שלקחנו את הזמן ולא מיהרנו גם הגשם לא מיהר וכאן נישברנו והחלטנו ששייט בסירה כנראה לא יקרה היום אז המשכנו לנו לאתר הבא.נכון שעוד לא היה כאן מיגדלור? אז נסענו ל URK לראות אחד בפעולה.

יש משהו מאד הרפתקני במיגדלור. אפשר כמעט לדמין את הסערה המתקרבת ושומר המגדלור שממהר להדליק את המנורה בתוך הפנס.

וכמובן אי אפשר לתאר את הולנד בלי התופעה הבאה

גשר מתרומם.

טוב לא תמיד הוא מתרומם לפעמים הוא סתם זז הצידה כדי לתת לסירות לעבור. זה קורה כמובן כשסירה צריכה לעבור בתעלה והיא גבוהה מידי מכדי לעבור מתחת לגשר. אז הגשר עושה לה כבוד ומתרומם. אם חשבתם שאנו היחידים שצלמו טעות בידיכם. מכל המכוניות יצאו אנשים לצלם את הפלא.

החזרנו את המכונית וחזרנו למלון לצפות באולימפיאדה. מה חשבתם שויתרנו על כזה אירוע?הרשו לנו להמליץ על שדרני הBBC (ועל ה BBC בכלל...).

בחלק השלישי והאחרון-אמסטרדאם. נתראה בקרוב.