הו אמסטרדאם...

היתבקש לא?

 אחרי שהחזרנו את האוטו קנינו כרטיס ל 72 שעות לתחבורה הציבורית. הכרטיס טוב לשימוש בטראם, מטרו ואוטובוסים. זה כל כך נוח וזה מתפקד כל כך טוב ! יש בתחנות לוח עם השעות וכשכתוב שהטראם מגיעה ב 17:20 אז היא באמת מגיעה בשעה הזאת. מכריזים על כל תחנה בשם וגם מה יש מסביבה (אם לא היית בטח באיזה תחנה לרדת בשביל המוזיאון...). נוחות קלות ושרותיות. דברים שלא נתקלים בהם בלבנט...

ואם כבר מדברים על נוחות-אפילו לאופניים עושים כבוד ויש להם חניון. רק שלהם.

אז הגענו לנו עם הטראם לתחנת הרכבת המרכזית באמסטרדאם ומשם לקחה אותנו הבלרינה לכיכר המרכזית (Dam square) שבה שוכן   ארמון שמתפקד עכשיו כמוזיאון. התערוכה שמוצגת היתה על שלטונו של לואי נפוליאון בהולנד. היה מענין הן מהבחינה ההיסטורית-לא משהו שבדרך כלל מכסים בלימודי ההיסטוריה וגם מהבחינה האסטטית. כי כמובן הצרפתים היו חייבים לשפץ... על אחת הספות היה תאור כמה שלמו על העץ כמה לנגר שבנה אותה וגם כמה לבד הריפוד עם ההערה ש "בסופו של דבר הוצאנו יותר כסף על בד מאשר על עץ...".

הכרטיסים זכו לתיעוד של כבוד במחברת

ארוחת צהריים טיול קצר ברגל ואנחנו מגיעים ליעד הבא שלנו "בית רמברנדט" .

הבית שנכנסים אליו מהמרתף מרתק ואוטנטי. רוב המידע היגיע מהעובדה שכל תכולת הבית נמכרה ואי לכך תועדה כשהאיש פשט רגל. ...

יש Odioguide שניתן בחינם והוא מצוין בהסברים שלו-מומלץ. (אבל אנחנו חבורה של 3 שוחרות אומנות ואחד מכור להיסטוריה אז אולי אנחנו לא דוגמה מייצגת) אני נשביתי לחלוטין בקיסמה של האטלייה שלו שגם היום היא חלום לכל מי שאי פעם חלם לצייר ברצינות.

מאוחר יותר הידגימו איך פעם עירבבו צבעים (זוכרים את טחנת הצבע? פה התקדמנו שלב...) והיסבירו שכל צייר עירבב כל יום רק את כמות הצבע שהוא היה צריך לעבודה. במידה ונשאר צבע היו שומרים אותו בנרתיק מיוחד שהיה עשוי משלפוחית שתן של חזיר...

 יש הרבה קטעים שנוגעים לענין בסרט המצוין "נערה עם עגיל פנינה" לצערי לא מצאתי  משהו רלוונטי להכניס כאן. אולי זה.

יצאנו מהמוזיאון כשהוא נסגר, כמובן ב 17:00. נוכח הבאסה הכללית של הבלרינות הצעתי שנחפש מקום שפתוח עד מאוחר. דפדוף במדריך הראה שבית אנה פרנק פתוח בשעות הקיץ "עד שעות אחה"צ המאוחרות" הגדרה קצת גמישה אבל החלטנו ששווה לבדוק.

מסתבר שהמוזיאון פתוח עד 22:00. עמדנו בתור בתורות כי בכל זאת חיכינו למעלה מ45 דקות.

איפוא אם לא פה תהיה חוברת בעיברית?

לא פשוט הביקור שם. בגלל התוכן כמובן אבל גם בגלל שמאד מאד  צפוף ואין כלכך אפשרות להקדיש לכל דבר את הזמן שרוצים להקדיש לו. קשה להישתהות וקשה לעכל. קצת ריחמתי על הורים לילדים צעירים שלא היכירו את הרקע והסיפור  וההורים עשו כמיטב יכולתם  להקיף נושא כל כך מורכב ומסובך בהסברים חטופים. "אבל למה?" זאת שאלה ששומעים כל הזמן (מילולית ופילוסופית...). יש על זה בכלל תשובה?

למחרת בבוקר פתחנו את היום-במוזיאון. מוזיאון ואן גוך נפתח לא מזמן לקהל אחרי תקופה ארוכה שהוא היה בשיפוצים. המוזיאון מקסים מודרני ומרווח ובנוי בצורה כרונולוגית וחכמה (מאד מזכיר את האופן שבו מוזיאון פיקסו בנוי) אבל... היה צפוף. לי זה קצת מקלקל את החוויה כשסביב כל תמונה מתגודדים המון אנשים במיוחד כי אני העדפתי לקרוא את ההסברים ליד התמונות ולא לקחת את האודיוגייד  (שהיה פשוט יקר).

ואן גוך הוא צייר שאני מכירה טוב אבל אפילו לי הצליחו לחדש כמה דברים.

כרטיסי הכניסה הם אומנות בעצמם

מכייון שידענו שאנחנו מתכננים עוד מוזיאון (חננות אני יודעת...) שברנו את העניין בשיטוט בשוק אלברט קופ.

היה נחמד ובאופן מפתיע לא צפוף.

למי שמצפה לראות כאן את השלל שרכשתי-אני מצטערת לאכזב. לא רכשתי ולו דבר אחד (אם לא מחשיבים את שיפודי העוף שטרפנו ארבעתינו...). אף לא חתיכת בד קטנטנה חזרה איתי הביתה. מכיון שיש לי מקום איכסון מוגבל ויש לי כרגע סטוק שעוד לא נגעתי בו החלטתי שאני אקנה רק אם באמת יהיה משהו שלא אוכל לעמוד בפניו. לא היה. תאמינו לי שהצטערתי-אבל עמדתי במילה שלי לעצמי.

נכנסנו לרייקסמוזיאום. הוא דווקא כן בשיפוצים ורק אגף אחד פתוח. אמנם ריכזו בו את כל הדברים שנחשבים לחשובים אבל צויין שיש לחזור למקום. ציורים של מאסטרים הולנדים כמו רמברנדט ווורמיר  שתמונת מוזגת החלב שלו גם מעטרת את הכרטיסים.

 והנה גם היפות שלי מצולמות בכיכר שלפניו

כרגיל השעה 17:00 ואנחנו מחפשים איך למלא את שארית היום.

הנה הצעה מענינת

משהו סמך קצת יותר מידי על התרגום של Google....אבל ההצעה מענינת ואנחנו עולים על סירה.

אמסטרדאם אכן יפה גם מהמיים. כשהולכים ברגל מסתכלים בעיקר על התעלות, מהמיים לעומת זאת מסתכלים בעיקר על האלמנטים הבנויים.

כרכובים, ומהם משתלשל הוו המסורתי שאליו מחברים גלגלת כדי להעלות דברים לקומות העליונות.

בית סירה-יש כמה אלפים כאלה באמסטרדאם.

אם מסתכלים טוב רואים דרך 7 גשרים....

אנחנו חוזרים למלון מרוצים שכבר יומיים אנחנו מצליחים להביס את השיטה ולנצל את כל שעות האור.

למחרת הוא היום האחרון שלנו באמסטרדאם ואנחנו מבלים אותו בנינוחות. הולכים לשוק הפרחים. מצטיידים בגבינה הביתה (" זה לא נוסע במזוודה שלנו..., למה בכלל צריך לקנות את זה? מספיק השוקולד"). אוכלים ארוחת צהריים במסעדת פאנקייק הולנדים, ואז מנצלים את העובדה שבימי חמישי חנויות פתוחות עד השעה 21:00 לשופינג.

למחרת אנחנו טסים בחזרה שזה לא משהו שהיה ראוי לציון אלמלא העובדה שבאופן לא ברור מצאנו את עצמנו טסים חזרה לארץ במחלקת עסקים.

הבלרינו נולדו  לכך נכון?

תודה שליויתם אותנו. לנו היה כיף מקווה שגם אתם נהניתם.