כשכותבים פרוטוקול לעבודה במעבדה (די דומה למתכון אבל הרבה יותר קשוח...) מציינים , די בהתחלה-מה ללבוש. הסיבה היא כמובן בטיחותית-על מנת למזער כמה שאפשר פגיעות במידה של תקלה או תאונה. הלבוש המינימלי הוא חלוק וכפפות אבל יכול לכלול גם משקפי מגן, מסכת פנים ובמעבדות מסוימות אתה נדרש אפילו להוריד את הבגדים שאיתם באת מהבית וללבוש ביגוד יעודי.

עכשיו תתארו לכם שכל מתכון שאתם קוראים היה נפתח במילים " יש ללבוש סינר..." האם הייתם אכן הולכים לחפש סינר ולא מתחילים לבשל/לאפות עד שמצאתם אחד? יכול להיות שהייתם מתרגלים לכך שלא מתחילים לבשל ללא סינר? או שהייתם פשוט מתעלמים? מצד שני יכול היה להיות לכם אחלה תרוץ למקרה של חוסר הצלחה " שכחתי ללבוש סינר..."

וכל זה כי לאחרונה יצא לי לתפור כמה וכמה סינרים-לי ולאחרים.

התחלתי עם ארבעה סינרים קטנים שנתפרו לתרומה . בפורום טקסטיל וליבוד (אותו אני מנהלת יחד עם שותפתי וחברתי מיכל פ.) משתדלים לפחות פעם בשנה לארגן משהו שהוא תרומה לקהילה והשנה נתרמו צעצועים עבודת יד לגן שנמצא במעון לנשים מוכות.

הנה הם הארבעה-צד אחד הם נתפרו מג'ינס וקנווס  (מה שחסך הצמדת פליזלין)

צד שני בדי כותנה

עוד אחד כזה נתפר ונשלח לילדון שהתחיל להתעניין בבישול. כאן כבר תפרתי בדי כותנה משני הצדדים ולכן לא יכולתי להמנע מהפליזלין (מרגישים שאני לא מתה על החומר הזה נכון?)

התבקשתי לתפור צבעים ודוגמאות שמתאימים לבנים (סינר זה כנראה נשי... מה שלא ממש מסתדר עם זה שרוב השפים הם גברים נכון?)

תכלת עם נקודות

משבצות קטנות בכחול כהה

הסינר הוא מהדרכה שכבר לא קיימת ברשת.

ואז ראיתי שגם אני זקוקה לחידוש המלאי והשמשתי לי שני בדי קנווס יפים לצורך העניין.

יצא לי אחד ירקרק ורומנטי משהו...

ואחד כפרי משהו...

קשקשתי מספיק. הולכת לחגור סינר ולבשל משהו.