עוד חמישה ימים לסוף שנת הלימודים וכל האטרף של סופשנה הישכיח ממני את הדבר הכי חשוב של סוף השנה -ערב מגמת מחול.

השנה רק הבלרינה הצעירה השתתפה -הבלרינה הגדולה החליפה את הטוטו ונעלי הפוינט (באופן זמני !) במדים ירוקים.

לא שזה הוריד חלילה מכמות ההסעות וההקפצות שאני עושה... אבל השנה דאגו לי שאהיה "חופשיה" מהרגיל. אין טוב בלי רע וההפך. 

רק שתדעו שהבלרינה הזאת שלי (ואחותה לפניה...) לא מסתפקת בעובדה שהיא רוקדת במגמת מחול. חוץ מזה פעמיים בשבוע היא רוקדת בלט קלאסי ופעם בשבוע היא רוקדת בלהקת סטפס. 

חבל שאי אפשר לשמוע...

הכול מתחיל פה , ליד הבר. מקומה של כל בלרינה. (התמונות צולמו בשיעור הפתוח של סוף השנה)

 ומכאן ממשיכים לשלל תנוחות בלתי אפשריות (למרבית בני האנוש לפחות...)

רואים איך המורה משגיחה על כולן בעיני נץ?

כל זה רק כדי לסיים בתנוחה הברבורית הזאת שגורמת לכולנו לחשוב ש" וואלה קלי קלות..."

אחד הדברים שמבדילים בן לימודים במגמה יחודית (כמו מחול אבל גם מוסיקה וספורט ואומנות...) היא שלשנה יש סדר מסויים וקצב וארגון. המאפיין של כולם הוא שלשנה יש שיא והשיא במגמת מחול הוא ערב מגמה. בערב מגמה מסכמים הישגים של שנה שלמה ומקבלים שעתיים של יופי פנטזיה וכישרון בכמויות. אז אחרי שבשנה שעברה היציגו את " מפצח האגוזים" השנה בחרו לא פחות ולא יותר להעלות את "FAME "

מסתבר שלסידרה שהיתה כל כך אהובה על בני דורי (אופס היסגרתי פה את גילי...) יש מעריצים גם היום. 

הערב כלל חוץ מאשר ההופעות החיות גם שני מסכי ענק שעליהם הוקרנו קטעים שצולמו מראש בבית הספר כדי ליצור את הערב אוטנטי ונאמן למקור.

זוכרים איך זה מתחיל? באודישנים כמובן...

צריך להראות לבוחנים את כל מה שאתה יודע...

אחרי שהתקבלת לבית הספר והמגמה הכי נחשקים שיש זה מתבקש לראות איך נראה שיעור לא?

אחר כך הגוף הרוקד נהייה מהיר יותר מהיד המצלמת....

כדי לקחת אותנו לקטע הסיום לצלילי השיר שכולם מכירים "....FAME-remember my name" משהו שכל רקדן מאחל לעצמו.

ונסיים איך לא בהשראה עצמה