היום פעם ראשונה שלחתי יצירות שלי לגורל בלתי ידוע... כן זה קצת דרמתי אני יודעת. פשוט בדרך כלל אני יודעת מה עולה בגורלן , לאיזה בית הן היגיעו והאם אהבו אותן או לא. פה אני לא יודעת. תפרתי אותן לפי בקשה של חברה והן הולכות להשלח אל מעבר לאוקיאנוס כמתנה לתינוק שנולד שם. זאת פעם ראשונה שאני תופרת משהו למישהו שהוא לא המקבל הישיר  ואולי בגלל זה ניסיתי לדלות כל פרט אפשרי על התינוק והוריו כך שהם יאהבו את מה שנשלח אליהם.

לא היו לי יותר מידי פרטים ופשוט עשיתי הכי יפה שיכולתי.

ספר... לפי בקשה מפורשת של המזמינה, אני בטח לא אסרב.

מכיון שיש אבא דובר עברית ומגורים בארץ דוברת אנגלית יש כיתוב בשתי השפות.

כשסיימתי את הספר התברר שהאמא של התינוק בכלל דוברת צרפתית וקצת התאכזבתי כי יכולתי לכתוב על הצד האחורי  LIVRE ולא BOOK...

בתוך הספר שילוב של דפים להסתכלות ודפים להתמשמשות (יש מילה כזאת!)

את הקוביות אני הצעתי. במקור ביקשו שרשרת דיגלונים אבל אז היגיעה הסבתא ואמרה שהחדר של הקטנטן מאד עמוס. הוחלט לשלוח משהו אחר והקוביות היו הצעה שלי. 4 קוביות הן בצבעי חום, ירוק כחול ואדום ונושאות גם את אותיות שמו של התינוק=נועם.

שתי הקוביות האחרות ללא אותיות ועם דוגמאות מקושקשות.

וכמו שאסוציאציות לפעמים עובדות נזכרתי פתאום בציטוט הבא

"אם ספר זה ירחיק נדוד

ירחיק נדוד יותר מידי

אז קטוף אזניו עד יעמד

ושלח אותו ישר אליי" (נכתב על ידי ג'רביס פנדלטון הלוא הוא " אבא ארך רגליים")