אחרי החגים כבר כאן ואני נעדרתי מכאן יותר מידי זמן... בעיקר בגלל כל
מיני יצירות שאי אפשר היה להראות כי הן לא היגיעו ליעדן או שהיגיעו אבל היו
סודיות. אל דאגה הסברים אוטוטו. אחרי החגים שלי הוא שונה השנה. השנה לא חזרתי
לעבודה מהסיבה הפשוטה שכבר חצי שנה אין לי עבודה. אחרי שבע וחצי שנים שבהן קמתי יום יום לעבודה שאהבתי (ועבדתי קשה והרבה)  ניסגרה החברה שבה עבדתי. הסיבה היא שתי מילים
מאד פשוטות  business
decision.מילים סתמיות שמאחוריהן עומדים כמובן חיים של
אנשים שהשתנו לטווח קצר או ארוך –רק נביא ידע. אז החזרה לשיגרה שלי היא  להיות רוב היום לבד בבית, בשקט. לשבת הרבה שעות
על המחשב בחיפושי עבודה ובעיקר לשמור על אופטימיות. מי שמכיר אותי הרבה שנים (אין
הרבה כאלה...) יודע שאופטימיות היא לא חלק מובנה שלי. מכיון שיש לי אבא כזה אז יש
לי דוגמא חיה מולי כל חיי שמזכירה לי איך זה שיש אנשים כאלה. אצלי זה שריר שדורש תרגול מתמיד והרבה פעמים כואב.אחת
הדרכים להשאר אופטימית היא ליצור. יצירה מכריחה אותי לחשוב אבל לחשוב על דברים
משמחים-צבעים, בדים, דוגמאות, רעיונות. וכשהמחשבות עסוקות בדברים משמחים הן לא
בורחות למקום אפל ומיסכן. כשהיצירה גם מערבת חשיבה מיוחדת-זה הכי בעולם. מה זאת
חשיבה מיוחדת? למשל כשצריך להכין למישהי שלוש מתנות, לפי הנחיות מסוימות ובהתאם
לרמזים שלה. לא ברור? טוב ננסה אחרת...

בקבוצה שאני חברנה בה ארגנה 
בחורה אחת מוכשרת ומיוחדת החלפה מיוחדת. החלפת דג הזהב. זוכרים את הסיפור
על דג הזהב ושלוש המישאלות? אז גם בהחלפה הזאת כל אחת היתה דג זהב. זאת אומרת
ששלחנו שלוש מתנות למישהי שדגה אותנו (אבל לא ידעה מי אנחנו עד השניה האחרונה!).
היו הנחיות ספציפיות לכל מתנה-הראשונה היתה מתנה בנושא ילדות. היא נשלחה כבר
בתחילת אוגוסט.(עכשיו אתם מבינים כמה זמן אני שומרת על סודיות????). כל אחת
שהשתתפה בהחלפה הזאת מלאה שאלון שאפשר הצצה לעולם הפרטי שלה ואיפשר לדג הזהב שלה
לקבל השראה למתנות שאפשר לשלוח לה. אני כהרגלי שברתי את הראש. למה? כנראה שאני לא
יכולה אחרת. מכיון שהדייגת שלי היא אמא צעירה לילדה קטנה  שאוהבת בן השאר לאפות החלטתי לשלוח שני סינרים
תואמים כך שאפשר לאפות ביחד (או כל סוג של יצירה אחר שדורש סינר). ילדות מסוג קצת
שונה...

זה של הילדונת...

וזה של אמא שלה...

צד אחד קנווס ורוד ומנוקד וצד שני פסים דקדקים בתכלת.

של הילדונת מחייב קצת עזרה בלבישה אבל אפשר להגיע לסרט מפואר מאחור...

המתנה השניה היתה בסימן איחולים/התחדשות ונשלחה כמובן לפני ראש השנה.
החלטתי ששנה חדשה מתחילה בלוח שנה חדש ואין כמו איחול לכל חודש וחודש מחדש. מכיון
שנייר ואני מסתדרים רק כשלנייר מתחשק לשתף פעולה ואני לא התחשק לי לבדוק אם הוא
במצב רוח מתאים העברתי את פעילותי לבדים... (ותודה לרחלי גזית שהביאתני עד הלום...).
בחרתי בד לכל חודש בהתאם לאיחולים שאותם רציתי לאחל ולא היתה עליזה ממני. את לוח
השנה דווקא גזרתי מנייר ותפרתי על הבדים. זאת תמונת קולאז'.

והנה כמה תקריבים

ואז היגיע תורה של המתנה השלישית שהיתה צריכה להיות משהו אישי...
חשבתי וחשבתי והכל התנקז לי לדבר אחד-בית. כי כשיש לך ילדה קטנה ועוד אחת בדרך אז לבית יש משמעות
אחרת, כי בית זה הבסיס להכול, ובית זה לפעמים מאד חמקמק והרבה פעמים רוצים שתהיה
את האפשרות לקחת איתנו את הבית לכל מקום-איזה גירסה אנושית של שבלול או צב. אז
הכנתי נרתיק-כזה שאפשר להכניס אליו חצי בית... בצורת בית.

ילדה מציצה בחלון

דלת

ציפור על הגג

ובית קטן מחרוזי גיהוץ עוזר לפתוח את הרוכסן. (החרוזים  הללו גורמים לי הנאה דבילית שהיא ללא כל
פרופורציה לגודלם הזעיר ).

ובית בלי כביסה זה לא בית נכון?

ברור שגם אני לא קופחתי וקבלתי מתנות מושקעות מלאות מחשבה ומרגשות באופן מיוחד. 

המתנה השלישית ניתנה באופן אישי כך שאחרי שלושה חודשים של ניחושים אפשר היה לראות סופסוף האם הניחושים היו נכונים.  אין כמו קבוצת נשים מאושרות למילוי מצברי אנרגיה! משהו שהלואי ואפשר היה למלא בבקבוקים ולפתוח במיקרה חרום...

אז גם דג כבר הייתי... היה כיף.