הרבה פעמים אני לא מתכננת מה אני הולכת ליצור... כלומר אני יודעת לתת לזה כותרת נניח תיק או צעיף אבל איך זה בדיוק יראה זה הרבה פעמים נקבי על ידי החומרים שיש לי מתחת ליידים. אני יכולה לפתוח את סטוק הבדים ולגלות שיש לי מעט מידי מבד מסויים אבל המון מבד אחר והוא יקבע למשל שהגיזרה של התיק תהיה שונה ממה שחשבתי. בעיניי זה חלק מהכיף-להשאיר חלקים של אי ודאות והפתעה. הכי כייף זה לפגוש בחומר ושהוא לבדו יכתיב מה יעשה ממנו. זה לצערי יותר נדיר אבל קורה. כל זה כדי לספר שאחותי בקשה שאתפור לה משהו לחברה טובה. מישהי שילדה כבר לפני כמה חודשים טובים  בן אחרי שתי בנות . סוכם על מגבת מפלצת כמו שתפרתי לניצן ועל שני צעיפים דומים למה שתפרתי פה.

קודם כל הלכתי לחפש מגבת. מצאתי. בכתום. איכשהו היה לי קשה לדמיין מפלצת כתומה. מה חשבתם שאני מושלמת? והכתום הספציפי הזה של המגבת כל הזמן היזכיר לי שועל-רק שלא היה לי מושג איך לתרגם את המגבת הזאת למשהו שועלי. אבל השועל התעקש להישאר אז  זרמתי איתו.

אחרי שהוא נולד הוא ישר ברח לו לבין העצים להסתתר

מכיון שעקשנות וסבלנות זה לחם חוקו של כל מדען אז היה ברור שזאת רק שאלה של זמן עד שאני אצליח להתקרב כדי לתפוס תמונה יותר מקרוב

ואפילו קלוזאפ פרצופי

השלב הבא היה שהוא נתפס ונארז בצלופן ומפאת כבודו לא נראה פה תמונה...

השועל הזה ינגב באהבה תינוק אחד חמוד. שתי האחיות הגדולות שלו יקבלו כל אחת צעיף (חורף אתה נדרש להתייצב כבר...)-צד אחד פליס וצד שני בד.

במיוחד להתכרבלות במעיל, בדרך לבית ספר או לחוג,

גם פיקניק חורפי עם שמיכה ספר וחטיף הולך טוב עם צעיף...

 (הספר מומלץ ביותר ).

ומה השועל אמר? האמת שאין לי מושג אבל להקה אחת כתבה על זה שיר שהפך ללהיט ויראלי...מסתבר שגם כשאין לך מה להגיד אתה יכול להיות מפורסם. (ותודה לשתי הבלרינות שלי שדואגות לעדכן את אמא שלהן  בכל מה שבאמת חשוב...)