פעם בכמה זמן יוצא לי להסתכל על פינה כלשהיא בבית שלי בעניים אחרות. זה אומר שאם עד לאותו רגע שום דבר שם לא היפריע לי והכל היה בסדר מאותה שניה יש שם צורך בשינוי. לפעמים אני לא מבינה איך לא ראיתי את זה קודם... השינוי הזה יכול להיות מאד מהיר ומיידי כי תכף ומייד ראיתי מה צריך להיות שם ולפעמים הוא לוקח שנים. יש לי קיר בסלון שמחכה 15 שנה בסבלנות לתמונה המושלמת. אני יודעת בדיוק מה לתלות שם. אפילו מצאתי אותה . אבל היא עדיין לא שלי. הקיר ואני יש לנו  סבלנות .בני הבית כבר מזמן התרגלו לקיר הריק. ככה זה בית.

כאמור יש כאלה שקורים מהר מהר מאד. ביום א' שעבר הסתכלתי על הספה ומייד הבנתי שצריך להחליף את הכריות (מזל שלא את הספה נכון?). ביום שני בטיול תל אביבי עם גבר הבית נמצאו הבדים המתאימים. ביום רביעי חודשו הכריות. אין כמו פרוייקט תפירה זריז לרומם את מצב הרוח ואם הוא גם משדרג לי את הסלון אז בכלל.

בד הפסים קודם על ידי הבלרינה החיילת במילים " מה זה פיג'מת הסבא הזאת?" ביום שישי היא כבר אמרה "Its growing on me"

יש פה גם אחת שהוכנה מזמן מזמן ואף פעם לא הראתה את פניה בבלוג... היא גם מחכה לבת זוג. גם לה יש סבלנות.

הכריות לקחו בסך הכול שעתיים. כיף גדול. זה בניגוד לערימת כריות אחרת שלקחה הרבה יותר זמן-באופן הפוך לגמרי לגודלן.

אלה תריסר כריות לסיכות שנתפרו במיוחד בשביל סמדר שפתחה את Cotton Candy לטובת כל מי שמכורה לבדים. מכיון שבחנות החדשה והנהדרת מתוכננות גם סדנאות לתפירה (אולי אפילו על ידי... stay tuned) הכריות מיועדות לשימוש ולהנאת המשתתפות בסדנאות.

קצת תקריבים....

הכריות שמחו מאד את סמדר . אני שמחתי להכין.