נפתח בוידוי-אני מאד אוהבת ימי הולדת. של אחרים. לשמח אנשים אחרים נראה לי הרבה יותר נחמד ואפשר לעשות את זה המון פעמים בניגוד ליום ההולדת הפרטי שהוא רק פעם בשנה. בכלל ימי הולדת הם די issue. יש המתעלמים מהם לחלוטין, יש המארגנים לעצמם חגיגה מתמשכת בכל שנה מחדש וכמובן כל גווני הביניים. אני מעידה על עצמי שהייתי פעם אחת בכל קצה של העסק עם נטייה חזקה להתעלמות מהתאריך ושחרור נשימה עמוקה יום אחרי. עבר.
כמו שאני אוהבת לתת מתנות לאחרים כך אני גרועה כשזה נוגע למתנות לעצמי-לא עושה רשימת משאלות, לא מבקשת בקשות ומופתעת כשאנשים זוכרים ומביאים לי מתנה. משנה לשנה זה גם נהייה יותר מסובך-ילדים הרי תמיד רוצים מהכל והרבה וככל שמתקדמים בשנים מצד אחד צוברים חפצים ומצד שני-זה לא מה שבאמת גורם לנו להיות מאושרים...
כי מה בסך הכל צריך הבנאדם?מקום משל עצמו וכוס תה להרגע איתה...
ובמחשבה הזאת הלכתי להכין מתנה לאשה אחת יקרה ואהובה מאד.
בית קטן על גבעה מוקף עצים...
שביל מתפתל, פרחים מסביב....
בקטן כמו שהיא אוהבת.
בספל תה.
ממעוף הציפור
הכל כלול....
צורף כרטיס כמובן, עם איחולים שיתאימו לגודל המעמד.
יום הולדת שמח אהובה! תמשיכי להיות המגדלור שאת כדי שנגיע כולנו לחוף מבטחים.