פעם אחת היתה ילדה אחת שמאד מאד מאד אהבה לקרוא. היא קראה כל מה שהיה אפשר, כשנגמרו לה הספרים בסיפריה היא קראה אותם שוב ואותיות מילים ודפים היו חברים נורא טובים שלה. היא קראה מאד מהר וזכרה את כל הספרים שקראה. היא אף פעם לא קראה לפני השינה אבל בכל זמן אחר דווקא כן. ואם היא היתחילה לקרוא ספר היא לא היניחה אותו מהיד עד שהוא היסתיים.
אחר כך היא גדלה ועדיין קראה אבל עכשיו היא היתה צריכה לקרוא ספרים מסוג אחר (והרבה מאמרים) אבל עדיין מידי פעם (גם מפני שהיא קראה בעוד שפות...) היא היצליחה למצוא ספר שהיא קראה אותו בלי לעצור.
אחר כך נולדו לה ילדות והיא קראה להן-הרבה ,בקול רם ומתי שהן רצו.
ואז היא שמה לב שיותר ויותר קשה לה למצוא ספרים שהיא יכולה לקרוא ולא להניח מהיד. בהתחלה היא חשבה שזה רק ענין של זמן וגם של עייפות ושבעצם היא צריכה לאלף את עצמה לקרוא כל פעם קצת. נניח פרק.את זה היא לא היצליחה בכלל. זה הילחיץ אותה והיא התחילה לחשוב מחשבות מבהילות על עצמה. את הספרים שהילדות הביאו מהסיפריה היא דווקא היצליחה לקרוא כמו שקראה תמיד והיא גם נהנתה מהם אבל היא הירגישה לא נוח ובעיקר עצובה. כאילו שחלק ממנה הלך לאיבוד.
כל פעם בשבוע הספר היא סקרה את הערמות המפתות והצבעוניות קראה את התקצירים ולא מצאה את האחד הזה שעורר את סקרנותה . כל כך הרבה ספרים ולה אין מה לקרוא.
וכמובן שהיא חשבה שזה בגללה... כי הרי יש כל כך הרבה ספרים חדשים כל הזמן... לא יכול להיות שהיא לא מוצאת מה לקרוא... זה נהיה סוג של בדיחה-עוד לא נכתב הספר בשבילה..
יום אחד היא היגיע לפה. בגלל הג'ינג'ית (מתה עליה!). וקראה שם על ספר אחד והוא סיקרן אותה. היא חיפשה אותו בחנויות ולא מצאה. עד שהוא מצא אותה כמו הרבה דברים הטובים הוא היגיע כשהוא בחר ולא כשהיא חיפשה אותו.והוא היה מה שהרבה שנים חיפשה בספר ולא מצאה.גיבורה שהיא כל כך דומה לה וכל כך שונה ממנה. מקומות שהיא מכירה מצוין וכאלה שלא תגיע אליהם כנראה אף פעם. שמות ודמויות ותאורים. היא היתחילה לקרוא אותו מתחת לשולחן בהפסקת הצהריים וסיימה עוד באותו ערב בבית(שאיכשהוא היה ריק ושקט כאילו מישהו ניחש שזה בדיוק מה שהיא היתה צריכה) וכל מיני חוטים וצבעים ומחשבות פתאום נהיו הגיוניים עד מאד למרות שיום קודם הם היו שיא הבילבול. זה היה מאד מרגש לדעת שהיא לא איבדה את זה-שהיא עדיין יכולה לשבת ולקרוא ספר בנשימה אחת מהר מהר בלי לפספס כלום. וזה לא בגלל שמשהו בה הישתנה-כנראה שיש פחות ספרים כאלה.
הספר שמצא אותה נראה ככה
בטוח שיש עוד כאלה והם פשוט עוד לא מצאו אותה ... אבל עכשיו כשהיא יודעת שהם שם היא תחכה להם בסבלנות.
ואתם? אם גם לכם בא לצלול לתוך ספר ולצאת רק בסופו לנשום אוויר אולי תתחילו עם זה שלי...ואם לא אז אל יאוש. אי שם יש ספר בשבילכם-הוא עוד לא מצא אתכם, כנראה עוד לא היגיע הזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
