לא לא להבהל זאת לא שיחת יחסינו לאן... וגם לא כזאת שבה אומרים " זה לא אתם זאת אני". גלויות מהסוג שפעם היגיע לתיבת הדואר-צבעוניות, כאלה שכל מי שיצא מארצינו הקטנטונת היה חיב לשלוח כדי לתת סימן חיים-ולהגיד שהוא עושה חיים. בספר שקנינו לפני שנסענו ביחד בפעם הראשונה לחו"ל נאמר במפורש ש " כדאי ללכת לסניף הדואר של הותיקן ולשלוח לעצמכם גלויה. כך תשמר בידיכם מזכרת שמכילה גם בול וחותמת של הותיקן". אחר כך הנסיעות התקצרו והדואר נהייה איטי-אז עברו לשיטות אחרות לדרישות שלום. לא מזמן מצאתי סוג של גלויה כזאת-אמנם זה היה דף צהוב של דפדפת, והוא נשלח בפקס ולא בדואר אבל כל שאר המרכיבים היו-דרישת שלום מאמא ואבא לשתי ילדות שנשארו עם הסבים עת ההורים שלהם נתנו גיחה לפאריס. אפילו ציור יש...

היום הדואר שלנו ברובו משעמם-חשבונות, פרסומות-מידי פעם כרטיס ברכה ליום הולדת או לחג כלשהו. דרישות שלום מארצות רחוקות נמצאות לנו יום יום על דפי פייסבוק. אז בגלל שאני אוהבת לקבל דברים משמחים בדואר (יש לי חיבה לדואר באופן כללי)  הצטרפתי להחלפת גלויות שחגית (מהבלוג "גם וגם וגם") ארגנה. לחגית יש תמיד רעיונות נהדרים והפעם היא יצרה החלפה שפתוחה לכל מי שרוצה-לא צריכים להיות חברים בקבוצה ואין דרישות מוקדמות להרשם -וזהו. כל אחת קבלה חמישה שמות וכתובות ואפשר היה להכין איזה גלויות שרוצים. ולשלוח...

חגית כמובן גם העלתה לוח השראה מהפינטרסט עם המון המון גלויות מעלפות. סגרתי מהר. בהתחלה חשבתי להכין גלויות תפורות. אבל אז נזכרתי... נזכרתי שפעם מזמן מזמן נהגתי להכין לחברים טובים כרטיסי ברכה לימי הולדת מחומרים שיש בבית-בריסטול, דבק, צבעים, והרבה תמונות מנייר כרומו מבריק שנגזרו ממה שאצלנו בבית קראו ז'ורנלים... חלק אני זוכרת בבהירות וחלק די במעומעם אבל אני זוכרת שמאד אהבו אותם. ושמאד אהבתי להכין. אז החלטתי שנלך על נייר. לצורך השראה הורדה מהמדפים ערימה מכובדת מאד של גליונות "בנין ודיור" ודופדפה עד תום. פשוט גזרתי מה שמצא חן בעיניי והיצית את המוזה שלי.

אחר כך גויסו לעניין עטיפות קורנפלקס. גם ליציבות וגם כי זה טוב למחזר.

הקרטונים כוסו בכמה שכבות של ג'סו.

ואז התחיל הבלאגן.

ואיזה כיף של באלגן זה היה! כמעט יומיים ישבתי על הגלויות הללו צבעתי, הדבקתי ושרבטתי.  הגלויות לגמרי שונות זו מזו-ההשראה באה מהתמונות שגזרתי ממקבלות הגלויות ואפילו מתמונה אחת שתלויה אצלנו בבית ושהולכת איתי ועם האיש כבר הרבה שנים.

הגלויה הזאת היא דרישת שלום ממקום רחוק . והיא תעשה לכם חשק לשוקולד...

יש לה דף שקוף כזה כמו שיש בקופסאות שוקולד

לפני שתראו את הצד השני -וידוי על רמאות. קטנה. שלחתי את הגלויות במעטפה. נכון גלויות לא שולחים במעטפה אבל אני לא סמכתי שהן תגענה ליעדן שלמות ורציתי להגן עליהן... אז אחרי שסיימתי שמתי כל גלויה בן שני דפי נייר תפרתי מסביב וככה שלחתי. בגלל זה יש על כל גלוייה בולים בכאילו (נגזרו מדף בולים שקניתי אל נתנאלה) וחותמת "דואר" שהיא בעצם החותמת שלי. הנה תראו...

ומקרוב

אני מקווה שמי שתקבלנה את הגלויות תסלחנה לי...

הנה הבאה בתור

הצד האחורי שלה מתהדר בדף חשבון. התאים לי.

אחת עם הרבה אדום

 ומצד שני

גלויה פרחונית

גם בצד השני פרחונית (ופשוט אין לכן מושג כמה משמח זה היה לגלות שיש לי וואשי טייפ לכל מה שהעלתי בדעתי!)

אחת שבודקת את הגבולות

אבל יש לה צד שני עם רגליים על הקרקע

אחרונה חביבה גלוית הפתעה-גלויה שישית שנשלחה למישהי שלא יכלה להשתתף בהחלפה אבל חגית החליטה לשלוח לה גלויות בכל זאת וביקשה ממני (ומעוד בנות) לשלוח גם לה גלויה.

צד שני

הגלויות לא נשלחו ריקות אבל המילים הן אישיות אז הן לא מופיעות כאן. אפשר רק להגיד שהיו שם שני שירים מילות תודה ועוד כמה דרישות שלום מיוחדות.

לכו לדבר גלויות. רק טוב קורה מזה.

במפגש שהיה  של קומונת "פרידה ונומה" היתה פינת ליטוף. לא היו חתולים וגם לא שרקנים במקומם לוטפו עבודות שונות של בנות הקומונה. דרך מצוינת להתרשם מיצירות של בנות במלואן-בכל זאת כשמעלים תמונות אף פעם אי אפשר להעלות את כל פירטי העבודה וכמובן שיש דברים שמסיבה זאת או אחרת לא עולים לרשת.  אני יצאתי מהמפגש עם הספר של יאמה. המון זמן רציתי לעבוד בספר מטופל. ספר מטופל כשמו כן הוא-ספר (בדרך כלל ישן) שמשמש כמדיום ליצירה סביב נושא מסוים. בדרך כלל מעבירים את הספר בן מספר יוצרים-זאת יכולה להיות קבוצה שאורגנה מראש לשם כך או "סתם" יוצרים שמתחשק להם  ליצור משהו לפי נושא /השראה. הספר היגיע איתי הביתה ואז הוא ואני היסתכלנו אחד על השני . וזהו. לא עלה בי שום רעיון ואם כבר עלה הוא מייד ניפסל. בערך פעם בשבוע הוצאתי את הספר לדיפדוף מחודש שלא הניב כלום וציינתי בפני שאם לא קורה כלום  הספר יעבור למי שבקשה לעבוד בו אחרי. וכמו שהמוזה התחמקה ממני במשך כל כך הרבה זמן כך היא התיצבה בסוף השבוע התישבה לי על הכתף ואם לא היו באמצע הפסקות לצורך ייבושי צבע נראה לי שתוך שעה הכול היה נגמר. למוזה פתרונים.

נושא הספר הוא "חיות ונפלאות" ואולי בגלל שלקח למוזה כל כך הרבה זמן להגיע הדף שלי עוסק בחלזונות....

מה שנפלא בחלזונות שלי הוא שהם באים בכל מיני צבעים

בכל מיני גדלים

והם יודעים לעוף....

ומה יותר נפלא מלעוף?

כל מי שיש בקרבתו ילדים בין אם ילד אותם הוליד אותם או יש לו קשר אחר אליהם יודע שכל אחד מהם אהוב בצורה אחרת. זאת לא שאלה של כמה אוהבים כי זה הרי לא ניתן למדידה אבל בטוח שכל אחד פורט על נימים אחרות בליבנו.

היום חגגנו עשור לאחיניתי. יום ההולדת הוקדם בשל העובדה שבתאריך האמיתי המשפחה תהיה מעבר לים. יש לה מקום מיוחד אצלי לאחינית הזאת בשל הסיבה שבכלכך הרבה  דברים היא מזכירה אותי.... אני חושבת שהיא גרסה משודרגת לעין ערוך אבל למרות זאת הדמיון מאד בולט. לצערה הרב הדמיון הבולט ביותר הוא עובדת היותה כמוני מאותגרת גובה ובשפה פשוטה נמוכה...בכל פעם שאנחנו נפגשות היא דואגת לשאול אם באמת באמת הייתי קטנה כמוה...כן. הייתי. אני מכירה (מלמטה) את כל החוויה. את העובדה שמורידים מגילך שנתיים ולפעמים שלוש ואינכם יודעים אפילו מה גודל העלבון להחשב בת 7 כשאת בת 10 או רחמנא ליצלן בת 14 כשאת כבר בת 17 ...

בכינויי הגנאי היא לא שיתפה אותי ואני לא שיתפתי אותה בכאב הצורב שחשתי בכל פעם שקראו לי "גמדה". צורב לא פחות הוא הקישור המוזר שנעשה בין גודלך הפיסי ומנת המשכל שלך. "כל כך קטנה וכל כך הרבה שכל". שום תועלת לא היתה בו בשכל שלי מול ילדים שהתנשאו שני ראשים מעלי וסילקו אותי בכוח ממתקני השעשועים בפארק . כן גם לה יש שכל בשפע ולשון חדה יותר ורצון מוגדר וברור ואמצעים להביעו. אולי בגלל פער הדורות אולי כי היא הסדוויץ ואני הייתי בת בכורה.בכל מקרה רק לטובתה יפעלו הדברים. בנתיים אני מקוה שאני מהווה דוגמה ואיזושהיא נחמה ולו גם קטנה, כן בסוף גבהתי, כן היום לא איכפת לאנשים מה גובהי, לא זה לא היפריע לי להשיג מה שרציתי...

ליום ההולדת שלה היא ביקשה שאעשה לה משהו. "בית כזה כמו שהראית בבלוג" "אבל את היית הראשונה שקבלה כזה זה תלוי לך על הקיר..." " טוב אז מחברת כמו של אמא..."

קניתי מחברת שכחתי לצלם תצטרכו להאמין שהיתה מהסוג הפשוט, מפאת חוסר הזמן קניתי מה שהיה בחנות. השידרה כוסתה בבד אחר.

 הרקע של החזית והכריכה האחורית הם דפים של KAISER CRAFT שהזמנתי מקסם שימושי.

 העננים נגזרו מדף של ספר ישן שנצבע בצבע אקריל לבן. הפרחים נגזרו מדפים שקניתי מארטישוק והגיבעולים נרקמו. במרכז בלב כל פרח משהו שקרוב לליבה...ריקוד, קריאה ונגינה בכינור...

התחרה הוספה ברגע האחרון בעיקר בשל התחושה שלי שהמחברת חסרה צבעים עליזים...

 כפיצוי הכנתי כרטיס סליידר ורוד במיוחד.

אחיינית יקרה שלי מאחלת לך הרבה אהבה, ככה באמת  גדלים....ולמי שיעיז להציק לך תמיד להזכיר "בקטן הכול יותר מוצלח".