נניח שהיו נותנים לכם לעזוב הכל וללכת לבלות 26 שעות עם חבורה של חברות נפש ושכל מה שתעשו ב 26 שעות הללו יהיה כיף.... הייתם הולכים? מנסיון רובכם הייתם אומרים שאין דבר כזה, אפילו אחרי שהיו מגלים לכם שיש... וזה קורה כבר פעם שלישית ברציפות ופעם רביעית בכלל. זה בסדר, זר לא יבין זאת. זר לא יבין איזה דבק בדיוק (מוד פודג'?) מחבר קבוצה של נשים שעוזבות מאחוריהן הכל ל26   שעות ומקדישות אותן קודם כל זו לזו וגם לכיף. אתם מנחשים נכון הכיף הוא יצירה... זה מה שעשיתי בסוף השבוע האחרון. היה כיף מקסימלי-כזה שלא רוצים שהוא יגמר, שקולטים פתאום שלא חשבת אפילו פעם אחת על כל מה שהשארת מאחור (אבל חזרת אליהם במצב רוח נהדר ואנרגיות בשמיים...), כזה ... קסם.

חלק מהקסם הזה הוא כל מיני פינוקים קטנים-חברה שמסרקת את כולן (רביד פלג האחת והיחידה!)  אוכל מעולה שמישהו אחר מכין ( "אופים השניים" שאין לי מספיק סופרלטיבים לאוכל שלהם) וגם פינוקים על הכרית לשנת לילה מתוקה או בשמה האחר-החלפת חלומות מתוקים.

ההנחיות-משהו קטן ומפנק . כר רחב ליצירה.

משום מה חשבתי על פיית חלומות.

זאת בעצם בובה שמכינים מחרוז עץ ומנקי מקטרות ומבוססת על ההדרכה הזאת. אני נזכרתי בשאריות צמר ליבוד שהיו לי וליפפתי/ליבדתי את המנקי מקטרות. שארית אחרת שמשה לשיער  הסגול (אחרי הכל פייה...) והתלבושת הורכבה מעלי אורגנזה בחיקוי מדוייק של תחפושת פיית יער שפעם הכנתי לחיילת שלי .

ככה היא עומדת

כנראה שבהשראת החלפה קודמת הושבתי אותה על צנצנת. סתם צנצנת קטנה של סחוג שהמכסה שלה יופה.

הצנצנת מולאה בלבבות שוקולד (איך אחרת החלומות יהיו מתוקים???)והפיונת הודבקה למכסה כלאחר כבוד.

מכיון שנדרש שינוע בטוח ואריזה אטומה היא קבלה קופסה , ורודה, כיאה לפיה.

ועוד אחת, שתראו את הסרט.

 הפיה הוגרלה לרוני שהכי מתאים לה בעולם לקבל פיות כי היא פיה בעצמה.... אני זכיתי בספל מצויר ומהמם שרוני הכינה.

חלומות פז.

יש לי חיבה לצנצנות. אני מודה שלפעמים כשאני צריכה להחליט בן שני מוצרים עם תכולה דומה , נניח ריבה, לפעמים מה שיכריע יהיה האריזה החיצונית -הצנצנת. יש לי תמיד מלאי צנצנות ריקות שטופות ומוכנות לכל מטרה. בתקופות שלא היה עדיין מיחזור זכוכית (עכשיו כבר יש לידינו פח סגול שאוסף לבטנו מוצרי זכוכית מיותרים) הייתי שומרת ושומרת ושומרת וכשכבר לא היה יותר מקום הייתי מכניסה לשקית ותולה על הידית של פח האשפה... הם תמיד נעלמו משם מה שמוכיח שתמיד יהיה שימוש לצנצנות. קצת בגלל אהבת צנצנות וקצת בגלל שאני מנסה להוציא את עצמי מאזור הנוחות של היצירה שלי והתנסות בדברים שונים נרשמתי להחלפה של "מה בצנצנת"-ההוראות":" לא חשוב מה אבל זה צריך להיות בצנצנת...".

שוטטתי לי קצת ברחבי פינטרסט וראיתי מבחר מאד גדול של יצירות מצונצנות אבל שום דבר לא הלהיב אותי ולא עורר איזה רעיון ופניתי למקור השראה בטוח-מקבלת ההחלפה. חשבתי על הגר , מה שהיא עושה ומי שהיא וחשבתי שמה שהיא היתה הכי רוצה בטח ביום יום זה איזה פסק זמן לעצמה, ככה מידי פעם. אז החלטתי שאם אפשר להכניס לצנצנת ריבה אפשר להכניס אליה גם חופשה... 

לא יודעת מה איתכם אני הרעיונות שלי לפעמים מסבכים אותי-נו איך gכשיו אני עושה את זה? מייצרת חופשה בצנצנת? כי רעיון מפורט כבר היה לי אבל ביצוע? מה לי ולדברים קטנים בצנצנת? ואז נזכרתי באלופת המיניאטורות שיש לי הכבוד להיות ברשימת חבריה-הלוא היא אורית גידלי...

טלפון אחד הספיק בשביל שאני אנותב להדרכות הנכונות , אקבל הערות בונות ובאופן כללי אתחיל להאמין שאני אצליח גם לבצע...

אז איך אתם חושבים נראית חופשה? ועוד בצנצנת?

קודם כל צריך מקום נוח להושיב את עצמך.

(ההדרכה מפה-קנה מידה של 1:12)

כשלוקחים פסק זמן רוצים לעשות דברים כייפיים -הגר אוהבת לסרוג.

ההדרכה לחרוזים מפה. סלסלה -סרגתי בעצמי, המסרגות הן זוג סיכות תפירה.

כדאי שיהיה גם ספר טוב...

הספר ? מפה. ותודה גדולה לאלופה האחת והיחידה על הרשות להשתמש.

ואיך זה מתחבר ביחד? מוצאים לזה דשא וצנצנת שיחברו את כולם...

ותראו מה יוצא...

חופשה בצנצנת.

כזאת שיושבת על השולחן ומזכירה לנו שפסק זמן זה טוב נחוץ וחשוב.

ככה זה מלמעלה.

 הגר קבלה את זה עם תוית, כזאת שמבטיחה שזה יקרה.

 חופשה נעימה!

הכל התחיל מזה שביקשתי להכין משאלה אבל שלא יכינו לי...לא הבנתם? שוב. אני לא טובה בלבקש דברים לעצמי אז כשאורגנה החלפת משאלות החלטתי לא להשתתף. אחר כך החלטתי שזאת לא סיבה לא להכין וביקשתי להכין אבל לשלא יכינו לי. התבקשתי להכין "תיק עופרה" כזה שיאפשר גם לקחת קלסר ללימודים. שלפתי את כל הבדים חתכתי גיהצתי תפרתי והייתי מרוצה מעצמי.
עכשיו המשאלה היתה צריכה להגיע לירושליים. ניגשתי לסניף הדואר (הרחוק! כי שם אין תור... ואפילו היתה לי חניה בדיוק ממול...) ושלחתי. עכשיו אני יודעת ששרותי הדואר התדרדרו קשות בשנתיים האחרונות-לא סתם אני מטריחה את עצמי לסניף הרחוק. לקרוב אי אפשר בכלל להיכנס-תורים של שעות, לקוחות עצבניים וסניף שנראה כאילו עוד שנייה בדיוק ערמות החבילות שתקועות בכל מקום אפשרי הולכות להתמוטט לכולם על הראש.  אז חשבתי לעצמי שסידרתי את המערכת בכך שמצאתי סניף רגוע ויעיל. על זה אומרים ביידיש :" נו שויין".

 במשך שבועיים הסטטוס של החבילה שלי (במעקב הרשומים בדואר) הראה שהיא יצאה מהסניף... נו ואז? זהו שכלום. צלצלתי לשרות לקוחות. 37 דקות של המתנה מעצבנת על הקו. הדוברת בצד השני מודיעה לי שהיא לא מבינה מה הבעיה שלי החבילה היגיעה לירושליים כבר ביום למחרת היגיעה לסניף הנכון ונשלח פתק לנמענת. "למה אי אםשר לראות את זה באתר ? לא יודעת גיברת כנראה יש תקלה". למודת ניסיון ביקשתי שיודיעו לנמענת שלי שתגיע לסניף לקחת את החבילה שלה בצרוף המספר המתאים. היא הלכה. והחבילה לא היתה שם.

 הפעם חיכיתי "רק" 25 דקות לשרות הלקוחות. לתדהמתי הודיעה הבחורה שהחבילה בכלל עדיין נמצאת במרכז החלוקה בירושליים ????? איך? הרי כבר לפני שבוע הודיעו לי שהיא בסניף? "יש כאן בעיה כי החבילה גם הרבה זמן כאן. תכתבי תלונה כדי שיטפלו בזה" . כתבתי. לא אחת כי אם שתיים! עבר עוד שבוע שלם ולא שמעתי לא מהחבילה ולא מגורל התלונה שלי. שוב שרות לקוחות. מסתבר שאף אחת מהתלונות שלי בכלל לא מופיעה במערכת... החבילה לעומת זאת נשלחה אלי בחזרה כי לא דרשו אותה בסניף. לגמרי לא האמנתי לה. היה ברור לי שמשהו מאד רקוב שם ולכן אין שום וודאות שזה אכן מה שיקרה. התחלתי לחשוב איך אני תופרת תיק נוסף וכמה אני מבאסת את מקבלת המשאלה בטרטור האידיוטי הזה. פעם משאלות היו דבר הרבה יותר פשוט. היתה פייה סנדקית היה לה מטה קסמים ו... סלגדולה מג'יקבולה ביבידי בבידי בום.

אז כנראה שיש ניסים. בקנה מידה קטן אבל בכל זאת. 10 ימים אחרי אותה שיחת טלפון צלצלה הדוורית אצלנו בדלת ובידה החבילה. קצת מקומטת קצת קרועה אבל-אצלי!

בנתיים כבר ניחשו שהמשאלה היא ממני. זה אמנם קלקל את אפקט ההפתעה אבל הקל מאד על המישלוח מחדש כי הפעם פשוט העברתי את החבילה אישית.כאמור החבילה היגיעה מרוטה ומרופטת ולכן נעטפה מחדש. החבילה היביעה מילולית את שמחתי וקיויתי שגם את שמחת המקבלת.

 מה היה בפנים?

 אה נכון לא ראיתם...

התיק הוא תכלת מבחוץ ויש לו שני כיסים גדולים באדום. כמה גדולים? כאלה שנכנס בהם בקבוק מיים של 750 מל..

עוד אחת שתראו את הרקע מאחורי הכיס

בפנים יש ביטנה מבד שלישי

זה הסרט על הכיס

וההוכחה שקלסר ניכנס. בנוחות.