אני בטוחה שיש פה עוד כמה שמאד אוהבים את מדף המוזלים בחנות הספרים. אני משתדלת מאד לבדוק מה יש בו בכל פעם שאני נכנסת לחנות ספרים. פעם מזמן מזמן בחנות שכבר נסגרה היתה פינה כזאת בקצה החנות. יש לי לא מעט ספרים מהפינה הזאת באופן מפתיע רובם מתחום היצירה או האמנות. ככה מצאתי את הספר של קארל לארסן-צייר שוודי. לא שהיכרתי מי הוא ומה הוא עושה אבל הציורים בספר מאד מצאו חן בעיני  וובכלל חשבתי שאשתמש בציורים מתוך הספר כתמונות לחדרים של הבנות. שכשהגעתי הביתה והיה לי זמן לדפדף בספר ולקרוא מי ומה היה ברור שהוא נשאר כספר ואני התאהבתי...

הספר שלי הוא זה

אבל יש עוד הרבה מאד ספרים עם ציורים שלו. פה אתם יכולים לקרוא מי הוא היה ומה הוא צייר בפרוט רב. מה שמיוחד בקארל לארסון זה שבעצם כל חייו הוא תעד את המשפחה (הגדולה!) שלו בציורים מרהיבים בצבעי מים. היו לו 8 ילדים אשה שהיתה בעצמה אמנית ומעצבת והוא כל הזמן  צייר אותם בשלל פעילויות יומיומיות בבית החווה שבו הם התגוררו ובסביבה. אז ככה יש תמונות שלהם כשהם למשל

משקים עציצים (מעמד עציצים שמופיע בציורים שלו בחדר אחר עוצב על ידי אשתו קארין ועדיין נמכר בשוודיה...)

במסיבת יום הולדת עם חברות (כולן לבושות בבגדים שוודיים מסורתיים)

וגם בפורטרט עצמי היתולי במיוחד מרכיב את ביתו בריטה על הכתפיים...שימו לב לכיתוב בצד שהיכניס את ראשי התיבות שלו ושמה של ביתו עם המיקום והתאריך-ממש ג'ורנלינג.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? אז ככה-בפורום טקסטיל וליבוד התארגנה החלפה בהשראת אמן. התחלקנו לזוגות וכל אחת הכינה משהו לבת הזוג שלה לפי מה שהיא ביקשה ובהשראה אמן כלשהו. אני הגרלתי את yama שאמרה שהיא אוהבת דברים דקורטיביים בסיגנון וינטאג' רך. סיבוב בפינטרסט שלה הבהיר מהר מאד מה היא אוהבת ובהשראת הציורים של קארל לארסן שבהרבה מאד מהם יש בתי כפר מבחוץ וגם מבפנים תפרתי כרית.

ועל הכרית נוף...

הנוף על הכרית הוא אפליקציות בשילוב של תפירה חופשית.

עץ אחד מקרוב

ועוד אחד מקרוב

הצד האחורי של הכרית

ואחת אחרונה כדי שתקבלו מושג על הגודל

אני נתתי לyama יד חופשית וקיבלתי החלפה צבעונית בהשראת פרידה קאלו. אפשר לקרוא על זה בבלוג של yama.

ולסיום המלצה קטנה -אני לא עושה את זה הרבה אבל לפעמים אני חייבת... הספרים של קארל לארסן הם דרך מעולה להכיר לילדים את עולם האומנות. חפשו בחנויות או הזמינו לכם באינטרנט (ולא אין לי אחוזים...) ותהנו הנאה גדולה.

כשכותבים פרוטוקול לעבודה במעבדה (די דומה למתכון אבל הרבה יותר קשוח...) מציינים , די בהתחלה-מה ללבוש. הסיבה היא כמובן בטיחותית-על מנת למזער כמה שאפשר פגיעות במידה של תקלה או תאונה. הלבוש המינימלי הוא חלוק וכפפות אבל יכול לכלול גם משקפי מגן, מסכת פנים ובמעבדות מסוימות אתה נדרש אפילו להוריד את הבגדים שאיתם באת מהבית וללבוש ביגוד יעודי.

עכשיו תתארו לכם שכל מתכון שאתם קוראים היה נפתח במילים " יש ללבוש סינר..." האם הייתם אכן הולכים לחפש סינר ולא מתחילים לבשל/לאפות עד שמצאתם אחד? יכול להיות שהייתם מתרגלים לכך שלא מתחילים לבשל ללא סינר? או שהייתם פשוט מתעלמים? מצד שני יכול היה להיות לכם אחלה תרוץ למקרה של חוסר הצלחה " שכחתי ללבוש סינר..."

וכל זה כי לאחרונה יצא לי לתפור כמה וכמה סינרים-לי ולאחרים.

התחלתי עם ארבעה סינרים קטנים שנתפרו לתרומה . בפורום טקסטיל וליבוד (אותו אני מנהלת יחד עם שותפתי וחברתי מיכל פ.) משתדלים לפחות פעם בשנה לארגן משהו שהוא תרומה לקהילה והשנה נתרמו צעצועים עבודת יד לגן שנמצא במעון לנשים מוכות.

הנה הם הארבעה-צד אחד הם נתפרו מג'ינס וקנווס  (מה שחסך הצמדת פליזלין)

צד שני בדי כותנה

עוד אחד כזה נתפר ונשלח לילדון שהתחיל להתעניין בבישול. כאן כבר תפרתי בדי כותנה משני הצדדים ולכן לא יכולתי להמנע מהפליזלין (מרגישים שאני לא מתה על החומר הזה נכון?)

התבקשתי לתפור צבעים ודוגמאות שמתאימים לבנים (סינר זה כנראה נשי... מה שלא ממש מסתדר עם זה שרוב השפים הם גברים נכון?)

תכלת עם נקודות

משבצות קטנות בכחול כהה

הסינר הוא מהדרכה שכבר לא קיימת ברשת.

ואז ראיתי שגם אני זקוקה לחידוש המלאי והשמשתי לי שני בדי קנווס יפים לצורך העניין.

יצא לי אחד ירקרק ורומנטי משהו...

ואחד כפרי משהו...

קשקשתי מספיק. הולכת לחגור סינר ולבשל משהו.

שנת לימודים מתחילה בעצם ברגע שמסתיימת השנה הקודמת. ככה זה היה הרבה שנים אצלנו. במהלך הקיץ כיבסנו ילקוטים (או קנינו חדשים) כיבסנו קלמרים (או קנינו חדשים), קנינו ספרים, מחברות, ציוד... עטפנו ספרים ובדרך כלל כבר בתחילת אוגוסט היינו מוכנים. בתחילת השנה תמיד היו צצים כל מיני דברים שלא חשבנו עליהם-שקיות בד לנעלי בלט ולבגדים, עטיפה ליומן וכיוצא באלה.

השנה היתה שנה קצת מוזרה-אולי בגלל שפתאום חזרנו לדאוג רק לילדה אחת שחוזרת ללימודים. חלקו העיקרי של חודש יולי עבר עלינו עדיין בארועים של השנה הקודמת-מבחני בגרות, מסיבות סיום... לקראת סוף החודש נזכרתי שעוד לא הזמנו ספרים ושלחתי את הבלרינה הצעירה לחנות להפקיד את ההזמנה שלנו. אז גם נזכרתי במבצע התרומה השנתי של פורום טקסטיל וליבוד והתיישבתי מהר מהר להכין משהו. בכמה מילים-השנה אורגנה תרומה של צעצועים עבודת יד לגן ילדים שממוקם במעון לנשים מוכות.

אני תפרתי ארבעה סינרי משחק, כאלה שאפשר ללבוש בפינת מטבח ולשחק בלהיות שף...

שניים נתפרו בצבעים של "בנים" ושניים בצבעים של "בנות"

מצד אחד הם בצבע ג'ינס או קנווס

מצד שני בד כותנה מדוגם

הסינרים תפורים כך שילד יכול ללבוש אותם לבד-רצועת הצוואר מתכוונת כי היא מכילה גומי והסגירה היא עם וולקרו (סקוץ').

ההדרכה לסינר היא הדרכה ששמרתי מהרשת אבל כשחזרתי אליה היסתבר שהיא הורדה... למזלי היה גם קובץ PDF להורדה ששמרתי אותו בנפרד. אם מישהו רוצה לתפור את הסינרים החמודים הללו ורוצה הוראות-שילחו מייל אני אשלח לכם את הקובץ.

ואז נסענו לחו"ל... מפה לשם החופש היגיע לסופו ויצא למשל שאת הילקוט והקלמר כיבסתי בשבת ממש לפני ה 27 באוגוסט.

ביום השני ללימודים מלאתי את בקבוק המים של הבלרינה הצעירה והיזכרתי לה את חבק הבקבוק שתפרתי לה לפני שלוש שנים. הבלרינה מצידה אמרה שהחבק לא מתאים כי היא לוקחת בקבוק יותר גדול ובאמת חבל שלא תפרתי לה חדש כי ככה יהיה לה יותר קל למצוא את הבקבוק שלה בן שאר הבקבוקים שנמצאים בפינת הסטודיו בזמן אימוני המחול. מייד יצאו מהארון כמה שאריות בד וישבתי לתפור חבק חדש. הפעם הוא מורכב מארבע חתיכות בד ונסגר בעזרת כפתור ולולאה-לקח מהפעם הקודמת (אז עשיתי סגירת וולקרו והבלרינות התלוננו שזה לא נתפס מספיק חזק על הבקבוק)

והכפתור מקרוב

במהלך השבוע קיבלו כמו כל שנה את יומן בית הספר והבלרינה שאלה אם אפשר לשדרג אותו איך שהוא. הוחלט על עטיפה מבד כך שאפשר יהיה להעביר משנה לשנה (בתיקווה שלא ישנו את דגם היומן כמו שעשו כבר פעם ליומן של הבלרינה הגדולה...).

לצורך הענין הוצא כל סטוק הבדים החוצה מהארון ותוך כמה דקות נמצא הבד האולטימטיבי...

אין כמו בד שנראה כמו מחברת שירבוטים לעטיפת יומן....

הנה תקריב על הקצה של הסימניה

סליחה מראש על האיכות של חלק מהתמונות הם צולמו באי-פוד של הבלרינה מפני שהמצלמה הרצינית מטיילת מעבר לים.

התחלנו. בהצלחה לכל מי שהיתחיל או יתחיל.