נניח שהיו נותנים לכם לעזוב הכל וללכת לבלות 26 שעות עם חבורה של חברות נפש ושכל מה שתעשו ב 26 שעות הללו יהיה כיף.... הייתם הולכים? מנסיון רובכם הייתם אומרים שאין דבר כזה, אפילו אחרי שהיו מגלים לכם שיש... וזה קורה כבר פעם שלישית ברציפות ופעם רביעית בכלל. זה בסדר, זר לא יבין זאת. זר לא יבין איזה דבק בדיוק (מוד פודג'?) מחבר קבוצה של נשים שעוזבות מאחוריהן הכל ל26   שעות ומקדישות אותן קודם כל זו לזו וגם לכיף. אתם מנחשים נכון הכיף הוא יצירה... זה מה שעשיתי בסוף השבוע האחרון. היה כיף מקסימלי-כזה שלא רוצים שהוא יגמר, שקולטים פתאום שלא חשבת אפילו פעם אחת על כל מה שהשארת מאחור (אבל חזרת אליהם במצב רוח נהדר ואנרגיות בשמיים...), כזה ... קסם.

חלק מהקסם הזה הוא כל מיני פינוקים קטנים-חברה שמסרקת את כולן (רביד פלג האחת והיחידה!)  אוכל מעולה שמישהו אחר מכין ( "אופים השניים" שאין לי מספיק סופרלטיבים לאוכל שלהם) וגם פינוקים על הכרית לשנת לילה מתוקה או בשמה האחר-החלפת חלומות מתוקים.

ההנחיות-משהו קטן ומפנק . כר רחב ליצירה.

משום מה חשבתי על פיית חלומות.

זאת בעצם בובה שמכינים מחרוז עץ ומנקי מקטרות ומבוססת על ההדרכה הזאת. אני נזכרתי בשאריות צמר ליבוד שהיו לי וליפפתי/ליבדתי את המנקי מקטרות. שארית אחרת שמשה לשיער  הסגול (אחרי הכל פייה...) והתלבושת הורכבה מעלי אורגנזה בחיקוי מדוייק של תחפושת פיית יער שפעם הכנתי לחיילת שלי .

ככה היא עומדת

כנראה שבהשראת החלפה קודמת הושבתי אותה על צנצנת. סתם צנצנת קטנה של סחוג שהמכסה שלה יופה.

הצנצנת מולאה בלבבות שוקולד (איך אחרת החלומות יהיו מתוקים???)והפיונת הודבקה למכסה כלאחר כבוד.

מכיון שנדרש שינוע בטוח ואריזה אטומה היא קבלה קופסה , ורודה, כיאה לפיה.

ועוד אחת, שתראו את הסרט.

 הפיה הוגרלה לרוני שהכי מתאים לה בעולם לקבל פיות כי היא פיה בעצמה.... אני זכיתי בספל מצויר ומהמם שרוני הכינה.

חלומות פז.

אני מכינה דברים לתינוקות כבר הרבה מאד זמן-ממתי שתינוקות החלו נולדים לאנשים שיקרים לי. הדברים שהכנתי עברו כמה וכמה גלגולים-בהתחלה רקמתי לכל תינוק תמונה אישית ברקמת צלבים. זה דרש תכנון מקדים ארוך, המון עבודה והמון הנאה. עשיתי את זה המון זמן והיתרון הגדול של זה היה שיכולתי לעשות את זה על פני תקופה מאד ארוכה וזה מילא לי ערבים רבים שבהם הייתי לבד כי הגבר נסע לנסיעות עסקים ברחבי העולם.

כאן רואים את מה שרקמתי לבלרינות שלי (הרבה לפני שידעתי שזה מה שהן תעשינה) ויש עוד לפחות 10 רקמות  שחולקו.

מתי שהוא היתה תקופה שבה לא הכנתי שום דבר לתינוקות-פשוט מכיון שכולם גדלו. יש תקופות כאלו בחיים שבהם כולם מסביבך נמצאים בדיוק באותו מקום כמוך-רוב חבריך הם באותם גילאים, יש להם ילדים סביב הגילאים של הילדים שלך ואז כולם עסוקים באותם שלבים של החיים-בריתות , בר מצוות, מסיבות גיוס... אבל מתי שהוא התחילו להוולד (שוב) תינוקות שיקרים לליבי. למה הם יקרים לליבי? מאד פשוט-אחד ההורים (או הסבים) שלהם  או שניהם יקרים לליבי. זה מספיק בשביל שאני אחליט להכין לאותו תינוק משהו מיוחד בעבודת יד ממני. היום ברוב המיקרים יוצא לי לתפור להם אבל יש מספיק כאלה שגם הכנתי להם דברים אחרים.

מתחילת תשס"ה כבר נולדו 4 תינוקות שקרובים לליבי . אחת נולדה לבת הדוד המוכשרת שלי שהיא המעצבת מאחורי המותג Isidora Anne.

תפרתי ספר תינוקות כמו שתפרתי בשנים האחרונות להרבה מאד תינוקות.מה שאני אוהבת בספרים הללו זה את האפשרות להתאים אותם ל"לקוח". כל ספר יוצא אחר מפני שההשראה לדפים היא מהאנשים שמקבלים את הספר.

דוגמאות? בבקשה...

ככה נראית הכריכה של הספר

פס תחרה על פשתן. התחרה היא חתיכה מתחרת וינטאג'  שנתנה לי במתנה פעם וחיכתה בסבלנות לצאת מהמגירה.

מסתבר שתחרה הולכת להיות חלק מהמיתוג החדש  של Isidora Anne... (על זה פעם אמר חבר טוב שלי שיש לי מזל שלא נולדתי לפני 500 שנה, היו שורפים אותי באשמת כישוף....).

תראו מקרוב כמה היא יפה

יש להם חתול בבית... אז ברור שהוא יופיע גם בספר. מיאו.

הנה עוד דף שמבטא את אהבת המשפחה לחיות

יש גם דפים פחות אישיים שמופיעים בכל הספרים אבל בכל ספר הם אחרים.

 דף שחור לבן (כי בהתחלה תינוקות רואים בעיקר ניגודים ופחות מבחינים בצבעים)

דף תגיות-כשהם מתחילים למשש דברים.

ועוד אחד עם טקסטורות מענינות למשוש (שלושת העלים תפורים אבל הפרח מתנדנד)

ודף שאפשר לספר עליו סיפור קטן...

אחרי שעטפתי את הספר יפה הוספתי כרטיס וחשבתי איך הוא מגיע לתעודת ורציתי לצרף עוד משהו... אז תפרתי מהראש צעצוע ממולא קטן מהסוג שתינוק שרק לומד להחזיק משהו יאהב להחזיק.

כל כך התלהבתי מהיצורון הקטן הזה שמייד תפרתי עוד שניים

גם לכם הם גורמים לעליצות אינפנטילית?

כולם נשלחו לבעליהם החדשים. שניים כבר התקבלו בשמחה והשלישי עדיין עושה את דרכו באומץ.

תינוקות מקבלים באהבה.

בשבוע שלפני פורים נסעתי באופן לא צפוי ליומיים במילאנו. לא לנוח חס וחלילה...לעבוד. אני מתעבת נסיעות כאלה-מגיעים אליהן מרוטים ובאפיסת כוחות,מגייסים כוחות כדי לעשות את כל מה שצריך שם ואז חוזרים למגייסים כוחות כדי לעבור עוד שבוע מטורף כאן...נסעתי ביום ד' בערב וחזרתי בשבת בערב. ישר לתוך התחפושת של הפייה הצעירה. הפייה ידעה כבר די מזמן שהיא רוצה להתחפש לשף-היתה לה סיבה מצויינת-יום ההולדת שלה חל היום ולכן היא רצתה להביא לכיתה עוגה בפורים ואם כבר עוגה אז שף.... הילדות שלי ידועות בכך שהן יודעות מה הן רוצות וטוב שכך, והן קבלו את זה מאבא שלהן...לפייה גם היו הוראות ברורות איך התחפושת תראה "מכנסיים לבנים חולצה לבנה סינר וכובע..." מכנסיים וחולצה יש נשארו הסינר והכובע. מצאתי בד לבן ודי עבה (בשפה מקצועית הוא נקרא דריל) ותפרתי כובע לפי הדרכה שמצאתי ברשת. הסינר הוא סתם חתיכת בד מרובעת עם שני שרוכים ארוכים כדי שאפשר יהיה לסגור מקדימה. לקישוט תלינו לה עליו גם מגבת ובתוספת מגש עם כדורי שוקולד כל מה שכולנו רצינו לעשות זה Kiss The Chef

ביום ראשון הבטחתי לעצמי, נלך לישון מוקדם....

ביום ראשון נזכרתי שיזמו במקום העבודה שלי הבאת משלוחי מנות ביום שני והחלפה בין האנשים. מה לשים בפנים לא היתה בעיה אבל אריזה.???ממש לא התחשק לי ללכת על הגזרה המסורתית של צלחת עטופה בצלופן ונזכרתי שיש לי בבית שקיות נייר חומות כאלה שמשמשות לTake Away .מפה לשם נשלפה קופסת הקראפט שלי, מספריים, דבק ויצאה שקית...מה אני אגיד-אחרת...

אני אהבתי ומייד טענתי לעצמי שזאת שקית שהתחפשה-התחפשה לשקית מעוצבת...

בצד היה תלוי כרטיס קטן עם ברכות לפורים

בתוך השקית בנוסף לכל הממתקים התחבא החבר (או החברה) הזה...

מובן שכשחילקו את משלוחי המנות שלי היה היחיד שהיה ארוז ככה...גרסת הצלופן שלטה ללא עוררין ולרגע קצת התחרטתי שלא בחרתי בה.

מי שקבלה את המשלוח שלי היא מישהי שאני מאד מעריכה ולכן היתה לי הפתעה גדולה שהיא לא אמרה כלום בקושי תודה. את הגרבוב היא מיד העבירה לשותפה שלה לחדר שהתפעלה ממנו מאד ושיש לה ילדות קטנות.אני מודה שהופתעתי. אני יודעת שפעם הייתי נעלבת עד עימקי נשמתי.  מה שמלמד אותי רק שכנראה מאד קשה לצפות תגובות של אנשים גם אם עובדים איתם ומעריכים אותם וחושבים שמכירים אותם.

מה שבטוח-לא אפסיק ליצור.

אשמח אם תשתפו גם בחוויות שלכם.

.