פעם בכמה זמן יוצא לי להסתכל על פינה כלשהיא בבית שלי בעניים אחרות. זה אומר שאם עד לאותו רגע שום דבר שם לא היפריע לי והכל היה בסדר מאותה שניה יש שם צורך בשינוי. לפעמים אני לא מבינה איך לא ראיתי את זה קודם... השינוי הזה יכול להיות מאד מהיר ומיידי כי תכף ומייד ראיתי מה צריך להיות שם ולפעמים הוא לוקח שנים. יש לי קיר בסלון שמחכה 15 שנה בסבלנות לתמונה המושלמת. אני יודעת בדיוק מה לתלות שם. אפילו מצאתי אותה . אבל היא עדיין לא שלי. הקיר ואני יש לנו  סבלנות .בני הבית כבר מזמן התרגלו לקיר הריק. ככה זה בית.

כאמור יש כאלה שקורים מהר מהר מאד. ביום א' שעבר הסתכלתי על הספה ומייד הבנתי שצריך להחליף את הכריות (מזל שלא את הספה נכון?). ביום שני בטיול תל אביבי עם גבר הבית נמצאו הבדים המתאימים. ביום רביעי חודשו הכריות. אין כמו פרוייקט תפירה זריז לרומם את מצב הרוח ואם הוא גם משדרג לי את הסלון אז בכלל.

בד הפסים קודם על ידי הבלרינה החיילת במילים " מה זה פיג'מת הסבא הזאת?" ביום שישי היא כבר אמרה "Its growing on me"

יש פה גם אחת שהוכנה מזמן מזמן ואף פעם לא הראתה את פניה בבלוג... היא גם מחכה לבת זוג. גם לה יש סבלנות.

הכריות לקחו בסך הכול שעתיים. כיף גדול. זה בניגוד לערימת כריות אחרת שלקחה הרבה יותר זמן-באופן הפוך לגמרי לגודלן.

אלה תריסר כריות לסיכות שנתפרו במיוחד בשביל סמדר שפתחה את Cotton Candy לטובת כל מי שמכורה לבדים. מכיון שבחנות החדשה והנהדרת מתוכננות גם סדנאות לתפירה (אולי אפילו על ידי... stay tuned) הכריות מיועדות לשימוש ולהנאת המשתתפות בסדנאות.

קצת תקריבים....

הכריות שמחו מאד את סמדר . אני שמחתי להכין.

אני בטוחה שיש פה עוד כמה שמאד אוהבים את מדף המוזלים בחנות הספרים. אני משתדלת מאד לבדוק מה יש בו בכל פעם שאני נכנסת לחנות ספרים. פעם מזמן מזמן בחנות שכבר נסגרה היתה פינה כזאת בקצה החנות. יש לי לא מעט ספרים מהפינה הזאת באופן מפתיע רובם מתחום היצירה או האמנות. ככה מצאתי את הספר של קארל לארסן-צייר שוודי. לא שהיכרתי מי הוא ומה הוא עושה אבל הציורים בספר מאד מצאו חן בעיני  וובכלל חשבתי שאשתמש בציורים מתוך הספר כתמונות לחדרים של הבנות. שכשהגעתי הביתה והיה לי זמן לדפדף בספר ולקרוא מי ומה היה ברור שהוא נשאר כספר ואני התאהבתי...

הספר שלי הוא זה

אבל יש עוד הרבה מאד ספרים עם ציורים שלו. פה אתם יכולים לקרוא מי הוא היה ומה הוא צייר בפרוט רב. מה שמיוחד בקארל לארסון זה שבעצם כל חייו הוא תעד את המשפחה (הגדולה!) שלו בציורים מרהיבים בצבעי מים. היו לו 8 ילדים אשה שהיתה בעצמה אמנית ומעצבת והוא כל הזמן  צייר אותם בשלל פעילויות יומיומיות בבית החווה שבו הם התגוררו ובסביבה. אז ככה יש תמונות שלהם כשהם למשל

משקים עציצים (מעמד עציצים שמופיע בציורים שלו בחדר אחר עוצב על ידי אשתו קארין ועדיין נמכר בשוודיה...)

במסיבת יום הולדת עם חברות (כולן לבושות בבגדים שוודיים מסורתיים)

וגם בפורטרט עצמי היתולי במיוחד מרכיב את ביתו בריטה על הכתפיים...שימו לב לכיתוב בצד שהיכניס את ראשי התיבות שלו ושמה של ביתו עם המיקום והתאריך-ממש ג'ורנלינג.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? אז ככה-בפורום טקסטיל וליבוד התארגנה החלפה בהשראת אמן. התחלקנו לזוגות וכל אחת הכינה משהו לבת הזוג שלה לפי מה שהיא ביקשה ובהשראה אמן כלשהו. אני הגרלתי את yama שאמרה שהיא אוהבת דברים דקורטיביים בסיגנון וינטאג' רך. סיבוב בפינטרסט שלה הבהיר מהר מאד מה היא אוהבת ובהשראת הציורים של קארל לארסן שבהרבה מאד מהם יש בתי כפר מבחוץ וגם מבפנים תפרתי כרית.

ועל הכרית נוף...

הנוף על הכרית הוא אפליקציות בשילוב של תפירה חופשית.

עץ אחד מקרוב

ועוד אחד מקרוב

הצד האחורי של הכרית

ואחת אחרונה כדי שתקבלו מושג על הגודל

אני נתתי לyama יד חופשית וקיבלתי החלפה צבעונית בהשראת פרידה קאלו. אפשר לקרוא על זה בבלוג של yama.

ולסיום המלצה קטנה -אני לא עושה את זה הרבה אבל לפעמים אני חייבת... הספרים של קארל לארסן הם דרך מעולה להכיר לילדים את עולם האומנות. חפשו בחנויות או הזמינו לכם באינטרנט (ולא אין לי אחוזים...) ותהנו הנאה גדולה.

חזרתי! התגעגתם? אם לא זה בסדר-אני לא במרכז מחשבותיכם ואם כן כמה נחמד מצדכם!

אחרי 12 יום של חופשה משפחתית נטולת יצירה ונטולת אינטרנט (הייתם מאמינים? ולא לא נסעתי לסהרה...) אני שוב פה. יום לפני שנסעתי הצלחתי לשלוח החלפה שהיגיעה במהירות  ליעדה (משהו עובר עליו על דואר ישראל אני אומרת לכם זאת כבר הפעם השניה ברציפות, טפו  טפו טפו) והבנתי שהתוצר מצא חן בעיניי המקבלים. ההחלפה היתה החלפת מגנטים  שארגנה פיצ'ולה בקומונה שאני חברה בה. התלבטתי התלבטתי ובסוף הצטרפתי. בעיקר כי רציתי שתהיה לי הזדמנות ליצור  משהו שונה ממה שאני בדרך כלל עושה. הגרלתי את יותר מסתם יעל וחשבתי שיהיה נחמד להכין לכל אחד מבני המשפחה מגנט כך שאפשר יהיה לרשום פתקים אישיים או תיזכורות וגם למען אותם . רציתי להכין משהו מחומר שונה מאשר בדים וחוטים. פימו נפסל עקב חוסר ניסיוני המוחלט עם החומר הזה. ירדו גם נגצים, פקקים ושעם. בנייר לא רציתי להתעסק מלכתחילה-יעל מיקצוענית מי אני שאשלח לה דברים מנייר? בסוף נשארתי עם בדים.... כנראה לא סתם קראתי למקום הזה המעבדבדה.

כל אחד קיבל "כרית" קטנה עם שמו מחובר אליה ושני מגנטים חזקים מאחור שדואגים שהמגנט גם ישאר דבוק למקרר וגם יוכל להחזיק פתק.

צרפתי להם תגיות קטנות מוחתמות שכל אחד ידע מה שייך לו.

הנה הם אחד אחד

הנה הן מדגמנות כולן ביחד ארוזות למשלוח על דלת המקרר שלי

זהו. היום זה קצר. יש כמובן מלא דברים בקנה ואולי גם רשמים מהטיול-עדיין לא ברור.

אין כמו בית.