הזמינו ממני שמיכה. מאד משמח והכי משמח שאותם לקוחות חוזרים להזמין. בקשו שתהיה בגווני אדום. תמיד לפני שאני מסכימה אני מבקשת לבדוק קודם כל את המלאי שלי-קודם כל כי אני כבר לא זוכרת כל בד ובד שיש בו (צרות טובות) ויש גם עניין של כמות. גם הפעם ביקשתי רשות לבדוק , למרות שהייתי די בטוחה שאין לי מספיק דוגמאות כדי להכין שמיכת טלאים בגווני אדום.פתחתי את המלאי-מייד קפצו לי ליד שתי חבילות של ריבועים מוכנים לתפירה מסדרת Ruby.

ביחד איתם קפץ לי הלב לגרון.

את חבילת הריבועים הזאת פגשתי פעם ראשונה בסופשבוע מיוחד. סופשבוע מלא יצירה נשים נהדרות והרבה סטייל (סופשבוע דובדבנים שאורגן על ידי נתנאלה ודנה ישראלי). בסוף השבוע הזה למדנו מאלין רון המוכשרת איך לתפור טופ של שמיכת טלאים. אני שמרתי את הטופ שהכנתי ויותר מאוחר באמת הכנתי ממנו שמיכת טלאים לתינוקת (הנה היא פה). השותפה שלי לחדר היתה לימור דוד ז"ל (וזאת הפעם היחידה שאצרף לשם שלה את צמד האותיות הזה-מי שזה קשה לו ,סליחה.). לימור שהתקשרה אלי (ללונדון!) כשרק נפתחה ההרשמה והתעקשה שהיא תרשום את שתינו, ותשלם,ולא תחכה שאני אחזור מלונדון (מזל!),לימור שהכינה לשתינו תגי שם יחודיים ("כי היגיע הזמן שיכירו אותך!") ושבאופן כללי לקחה אותי תחת חסותה (יען כי אני בדרך כלל נוטה להיות שבלול מצוי בחברת יותר מידי אנשים שאני לא מכירה...).

בפעם השנייה שנתקלתי בריבועים הללו היה כשהכנתי שמיכות לפיצקלאך  (בני שלוש וחצי טפוחמסה). לימור ואני נפגשנו' כהרגלנו מנסות לגשר על המרחק הפיסי בשעות דיבורים' ואיכשהו אמרתי שאני צריכה ריבועים באדום. הסתבר שאחרי סוף השבוע ההוא לימור הזמינה לעצמה עוד מאותה סדרה של בדים והיציעה לשלוח לי ריבועים בדואר. זה היה מאד משמח ונחוץ ואכן הוכנסו מספר ריבועים למעטפה ונחתו אצלי בתיבת הדואר כמה ימים מאוחר יותר (כשהדואר עוד עבד כמו שצריך...).

אחרי שלימור חלתה והחליטה לסגור את הסטודיו הייתי בצוות שארגן את הדברים למכירה. באחד הימים לימור היגיעה עם חבילה ואמרה-"זה שלך. שמרתי במיוחד בשבילך" בן שאר הדברים שהיו שם היו גם שתי חבילות של הריבועים הללו. 

עכשיו הם קפצו לי ליד, והיקפיצו לי את הלב. התגובה הראשונה היתה שאני לא נוגעת בהם. שומרת. אחר כך הבנתי שלא.שזה לא נכון,  שזאת לא היתה הכוונה שלה, שהיא היתה מאד שמחה לראות מה אני אכין מהריבועים הללו והכי הכי-שהיא תיקח חלק פעיל בעסק שלי.

אז ישבתי ותפרתי שמיכה.

נכון ,לא הכל אדום אבל יש כאן כמות מכובדת ממנו.  הצד השני (שלא צילמתי ועכשיו זה ארוז יפה...) הוא לבן עם כוכבים זעירים באדום.

לא היה לי בכלל פשוט. רוב זמן התפירה חשבתי על לימור, על כמה אני מתגעגעת לדבר איתה, על מה היא היתה אומרת על זה ועל ההוא...בכל פעם שאני מסתכלת על השמיכה היא מעלה בי גל של געגוע ועצב וחלק ממני מאד רוצה להשאיר אותה אצלי(וזה אף פעם לא קרה לי, אף פעם לא היתה לי בעיה לתת משהו שיועד מראש למישהו אחר). 

השמיכה נמסרה אתמול. המילים הראשונות של מי שהזמינה היו " אני יכולה להשוויץ בה ?"
ידעתי שעשיתי נכון.
 

פעם בכמה זמן יוצא לי להסתכל על פינה כלשהיא בבית שלי בעניים אחרות. זה אומר שאם עד לאותו רגע שום דבר שם לא היפריע לי והכל היה בסדר מאותה שניה יש שם צורך בשינוי. לפעמים אני לא מבינה איך לא ראיתי את זה קודם... השינוי הזה יכול להיות מאד מהיר ומיידי כי תכף ומייד ראיתי מה צריך להיות שם ולפעמים הוא לוקח שנים. יש לי קיר בסלון שמחכה 15 שנה בסבלנות לתמונה המושלמת. אני יודעת בדיוק מה לתלות שם. אפילו מצאתי אותה . אבל היא עדיין לא שלי. הקיר ואני יש לנו  סבלנות .בני הבית כבר מזמן התרגלו לקיר הריק. ככה זה בית.

כאמור יש כאלה שקורים מהר מהר מאד. ביום א' שעבר הסתכלתי על הספה ומייד הבנתי שצריך להחליף את הכריות (מזל שלא את הספה נכון?). ביום שני בטיול תל אביבי עם גבר הבית נמצאו הבדים המתאימים. ביום רביעי חודשו הכריות. אין כמו פרוייקט תפירה זריז לרומם את מצב הרוח ואם הוא גם משדרג לי את הסלון אז בכלל.

בד הפסים קודם על ידי הבלרינה החיילת במילים " מה זה פיג'מת הסבא הזאת?" ביום שישי היא כבר אמרה "Its growing on me"

יש פה גם אחת שהוכנה מזמן מזמן ואף פעם לא הראתה את פניה בבלוג... היא גם מחכה לבת זוג. גם לה יש סבלנות.

הכריות לקחו בסך הכול שעתיים. כיף גדול. זה בניגוד לערימת כריות אחרת שלקחה הרבה יותר זמן-באופן הפוך לגמרי לגודלן.

אלה תריסר כריות לסיכות שנתפרו במיוחד בשביל סמדר שפתחה את Cotton Candy לטובת כל מי שמכורה לבדים. מכיון שבחנות החדשה והנהדרת מתוכננות גם סדנאות לתפירה (אולי אפילו על ידי... stay tuned) הכריות מיועדות לשימוש ולהנאת המשתתפות בסדנאות.

קצת תקריבים....

הכריות שמחו מאד את סמדר . אני שמחתי להכין.

אחרי החגים כבר כאן ואני נעדרתי מכאן יותר מידי זמן... בעיקר בגלל כל
מיני יצירות שאי אפשר היה להראות כי הן לא היגיעו ליעדן או שהיגיעו אבל היו
סודיות. אל דאגה הסברים אוטוטו. אחרי החגים שלי הוא שונה השנה. השנה לא חזרתי
לעבודה מהסיבה הפשוטה שכבר חצי שנה אין לי עבודה. אחרי שבע וחצי שנים שבהן קמתי יום יום לעבודה שאהבתי (ועבדתי קשה והרבה)  ניסגרה החברה שבה עבדתי. הסיבה היא שתי מילים
מאד פשוטות  business
decision.מילים סתמיות שמאחוריהן עומדים כמובן חיים של
אנשים שהשתנו לטווח קצר או ארוך –רק נביא ידע. אז החזרה לשיגרה שלי היא  להיות רוב היום לבד בבית, בשקט. לשבת הרבה שעות
על המחשב בחיפושי עבודה ובעיקר לשמור על אופטימיות. מי שמכיר אותי הרבה שנים (אין
הרבה כאלה...) יודע שאופטימיות היא לא חלק מובנה שלי. מכיון שיש לי אבא כזה אז יש
לי דוגמא חיה מולי כל חיי שמזכירה לי איך זה שיש אנשים כאלה. אצלי זה שריר שדורש תרגול מתמיד והרבה פעמים כואב.אחת
הדרכים להשאר אופטימית היא ליצור. יצירה מכריחה אותי לחשוב אבל לחשוב על דברים
משמחים-צבעים, בדים, דוגמאות, רעיונות. וכשהמחשבות עסוקות בדברים משמחים הן לא
בורחות למקום אפל ומיסכן. כשהיצירה גם מערבת חשיבה מיוחדת-זה הכי בעולם. מה זאת
חשיבה מיוחדת? למשל כשצריך להכין למישהי שלוש מתנות, לפי הנחיות מסוימות ובהתאם
לרמזים שלה. לא ברור? טוב ננסה אחרת...

בקבוצה שאני חברנה בה ארגנה 
בחורה אחת מוכשרת ומיוחדת החלפה מיוחדת. החלפת דג הזהב. זוכרים את הסיפור
על דג הזהב ושלוש המישאלות? אז גם בהחלפה הזאת כל אחת היתה דג זהב. זאת אומרת
ששלחנו שלוש מתנות למישהי שדגה אותנו (אבל לא ידעה מי אנחנו עד השניה האחרונה!).
היו הנחיות ספציפיות לכל מתנה-הראשונה היתה מתנה בנושא ילדות. היא נשלחה כבר
בתחילת אוגוסט.(עכשיו אתם מבינים כמה זמן אני שומרת על סודיות????). כל אחת
שהשתתפה בהחלפה הזאת מלאה שאלון שאפשר הצצה לעולם הפרטי שלה ואיפשר לדג הזהב שלה
לקבל השראה למתנות שאפשר לשלוח לה. אני כהרגלי שברתי את הראש. למה? כנראה שאני לא
יכולה אחרת. מכיון שהדייגת שלי היא אמא צעירה לילדה קטנה  שאוהבת בן השאר לאפות החלטתי לשלוח שני סינרים
תואמים כך שאפשר לאפות ביחד (או כל סוג של יצירה אחר שדורש סינר). ילדות מסוג קצת
שונה...

זה של הילדונת...

וזה של אמא שלה...

צד אחד קנווס ורוד ומנוקד וצד שני פסים דקדקים בתכלת.

של הילדונת מחייב קצת עזרה בלבישה אבל אפשר להגיע לסרט מפואר מאחור...

המתנה השניה היתה בסימן איחולים/התחדשות ונשלחה כמובן לפני ראש השנה.
החלטתי ששנה חדשה מתחילה בלוח שנה חדש ואין כמו איחול לכל חודש וחודש מחדש. מכיון
שנייר ואני מסתדרים רק כשלנייר מתחשק לשתף פעולה ואני לא התחשק לי לבדוק אם הוא
במצב רוח מתאים העברתי את פעילותי לבדים... (ותודה לרחלי גזית שהביאתני עד הלום...).
בחרתי בד לכל חודש בהתאם לאיחולים שאותם רציתי לאחל ולא היתה עליזה ממני. את לוח
השנה דווקא גזרתי מנייר ותפרתי על הבדים. זאת תמונת קולאז'.

והנה כמה תקריבים

ואז היגיע תורה של המתנה השלישית שהיתה צריכה להיות משהו אישי...
חשבתי וחשבתי והכל התנקז לי לדבר אחד-בית. כי כשיש לך ילדה קטנה ועוד אחת בדרך אז לבית יש משמעות
אחרת, כי בית זה הבסיס להכול, ובית זה לפעמים מאד חמקמק והרבה פעמים רוצים שתהיה
את האפשרות לקחת איתנו את הבית לכל מקום-איזה גירסה אנושית של שבלול או צב. אז
הכנתי נרתיק-כזה שאפשר להכניס אליו חצי בית... בצורת בית.

ילדה מציצה בחלון

דלת

ציפור על הגג

ובית קטן מחרוזי גיהוץ עוזר לפתוח את הרוכסן. (החרוזים  הללו גורמים לי הנאה דבילית שהיא ללא כל
פרופורציה לגודלם הזעיר ).

ובית בלי כביסה זה לא בית נכון?

ברור שגם אני לא קופחתי וקבלתי מתנות מושקעות מלאות מחשבה ומרגשות באופן מיוחד. 

המתנה השלישית ניתנה באופן אישי כך שאחרי שלושה חודשים של ניחושים אפשר היה לראות סופסוף האם הניחושים היו נכונים.  אין כמו קבוצת נשים מאושרות למילוי מצברי אנרגיה! משהו שהלואי ואפשר היה למלא בבקבוקים ולפתוח במיקרה חרום...

אז גם דג כבר הייתי... היה כיף.