ימי הולדת הם ארועים במחלוקת. מצד אחד אלה המותחים את החגיגה על פני חודש שלם וממצים כל אספקט אפשרי, מצד שני אלה הנושמים לרווחה כשעבר התאריך ולמחרת היום כבר מכחישים שאי פעם היתה להם יום הולדת. אני מוכנה לקבל את שתי האסכולות כל עוד יש לי תרוץ להכין משהו עבודת יד. ליום ההולדת האחרון שהוזמנתי לא היה לי מספיק זמן לדברים גדולים אז הלכתי על חצי חצי-מתנה עשויה ביד ומשהו קנוי גם כן.

מכאן אני נותנת לתמונות לדבר

תפרתי נרתיק מעטפה (אפשר להשתמש כתיק למסמכים כשנוסעים לחו"ל, תיק ערב ואפילו לארוז בפנים לבנים וגרביים...)

מבחוץ צבעוני

מבפנים-עולמות רחוקים

אתם מצליחים לזהות? הנה מקרוב יותר...

פאריז... התוית שמציצה פה הכילה הוראות הפעלה ושימוש.

כרטיס ברכה במעטפה עשויה מדף ספר ישן (ההדרכה למעטפה  כאן)

ככה המעטפה נסגרה (המדבקות המהממות מפה)

הספר נעטף

ואז עטפתי את הכל ביחד

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני ללא ספק הרבה יותר נהנית לתת מתנות מלקבל אותם. 

הרבה פעמים שואלים אותי אם אני מכינה לכל החברים שלי מתנות עבודת יד. התשובה היא כמובן שלא. מכל מיני סיבות. הסיבה הכי טריויאלית היא שיש אנשים שזה פשוט לא מדבר אליהם. יש את אלה שיחשבו שאני מנסה לחסוך הוצאות (ברור שרק מי שיוצר יודע איזו השקעת זמן זה וזמן הרי שווה כסף), יש את אלה שלא יהיו מרוצים משום דבר (ואז עדיף שיוכלו להחליף משהו מהחנות)ויש את אלה שאין לי מושג מה ימצא חן בעיניהם, ולא זה לא אומר שאני לא מכירה אותם...

ויש את אלה שיאהבו כל מה שאעשה להם במיוחד מפני שעשיתי את זה בשבילם.  למען הסר ספק אני בדרך כלל חושבת טוב טוב מה להכין כדי שהמתנה באמת תמצא חן בעיני המקבל.   

ברוח הדברים האלה תפרתי מתנת יום הולדת לחבר לעבודה. לא משהו גדול או מסובך. בשל עיסוקו של האיש נבחרה מעטפת בד שיכולה לשמש למסמכים ועטיפה לדרכון. לעטיפת הדרכון הייתי חייבת פשוט חייבת להשתמש בבד מפת האוצר  החדש שלי. תגידו בעצמכם מה יותר מתאים לדרכון ממפת אוצר של פיראטים?

וככה הוא נראה פתוח

ואם יש לך מפת אוצר אז צריך מעטפה בשביל לשמור עליה לא? מייד נתפרה מעטפה למסמכים וברוח הפיראטים נבחר בד חום לצד החיצוני  עם סגירה שקצת מזכירה סגירה של מעטפות ישנות.

הצד הפנימי הוא בפסי תכלת (ים, גלים...) עם הפתעה...

אם הרפתקאות אז עד הסוף-והבדים הם רק תרוץ... (הכיתוב הוא חותמות אותיות מסיליקון שנקנו מקסם שימושי -מאד מרגש שאפשר לכתוב בעיברית...)

אוטוטו סופשבוע-מקווה שאתם מתכננים איזו הרפתקה.

צהריים. אתם בעבודה. הבטן מתחילה לקרקר. מה אתם עושים? מוציאים סנדוויץ? מתחילים לחפש פרטנר ולחשוב באיזו מסעדה אתם אוכלים צהריים? יורדים לחדר האוכל בחברה? תאמינו או לא אבל בכל מקומות העבודה שעבדתי בהם אוכל לא נחשב כחלק לגיטימי מיום העבודה. הווה אומר שאין חדר אוכל, אין הפסקת צהריים מסודרת ובדרך כלל גם אין סיבה לצאת החוצה ולחפש אוכל בחוץ. אני מאנשי הלאנץ' בוקס. כל בוקר אני אורזת לעצמי אוכל לצהריים (ובדרך כלל גם לארוחת עשר וארוחת ארבע) . זה כבר די טבע שני עד כדי כך שכשמידי פעם אין לי מה לשים בקופסה שלי ואני צריכה לנדוד ולקנות אוכל בחוץ-זה לא טעים לי. לעומתי האיש עובד ועבד במקומות שבהם יש חדר אוכל מסודר . עכשיו מקום העבודה כולל גם סניף פרטי של אחת מרשתות הקפה המובילות. כשמפספסים את ארוחת הצהריים עקב ישיבה מתמשכת ושכמותה הבחירה הגברית היא בדרך כלל לקפוץ לסניף הקרוב שמוכר שווארמה...

לאחרונה שכנעתי את האיש לקחת לאנץ' בוקס. הוא מתמיד כבר כמה זמן-נראה לי שאפילו נחמד לו שיש לו אוכל זמין לא משנה מתי תהיה השעה שבה יצא לו לאכול. בניגוד אלי אבל שלוקחת את הבוקס שלה בתיק נפרד האיש דוחף את הקופסא לתרמיל שלו-נכון יש שקית ניילון מסביב אבל הרעיון שפעם אחת זה ישפך לט בתיק די היה בו כדי לגרום לי להציע לו שאני אתפור לו תיק ללאנץ' בוקס. האיש ציין שהוא גבר-גברים לא הולכים עם יותר מתיק אחד וגם זה רק אם אין ברירה (כי הם חייבים לשנע את הלאפטופ הלוך וחזור...).

אז תפרתי לו שקית אוכל :-).