שנת לימודים מתחילה בעצם ברגע שמסתיימת השנה הקודמת. ככה זה היה הרבה שנים אצלנו. במהלך הקיץ כיבסנו ילקוטים (או קנינו חדשים) כיבסנו קלמרים (או קנינו חדשים), קנינו ספרים, מחברות, ציוד... עטפנו ספרים ובדרך כלל כבר בתחילת אוגוסט היינו מוכנים. בתחילת השנה תמיד היו צצים כל מיני דברים שלא חשבנו עליהם-שקיות בד לנעלי בלט ולבגדים, עטיפה ליומן וכיוצא באלה.

השנה היתה שנה קצת מוזרה-אולי בגלל שפתאום חזרנו לדאוג רק לילדה אחת שחוזרת ללימודים. חלקו העיקרי של חודש יולי עבר עלינו עדיין בארועים של השנה הקודמת-מבחני בגרות, מסיבות סיום... לקראת סוף החודש נזכרתי שעוד לא הזמנו ספרים ושלחתי את הבלרינה הצעירה לחנות להפקיד את ההזמנה שלנו. אז גם נזכרתי במבצע התרומה השנתי של פורום טקסטיל וליבוד והתיישבתי מהר מהר להכין משהו. בכמה מילים-השנה אורגנה תרומה של צעצועים עבודת יד לגן ילדים שממוקם במעון לנשים מוכות.

אני תפרתי ארבעה סינרי משחק, כאלה שאפשר ללבוש בפינת מטבח ולשחק בלהיות שף...

שניים נתפרו בצבעים של "בנים" ושניים בצבעים של "בנות"

מצד אחד הם בצבע ג'ינס או קנווס

מצד שני בד כותנה מדוגם

הסינרים תפורים כך שילד יכול ללבוש אותם לבד-רצועת הצוואר מתכוונת כי היא מכילה גומי והסגירה היא עם וולקרו (סקוץ').

ההדרכה לסינר היא הדרכה ששמרתי מהרשת אבל כשחזרתי אליה היסתבר שהיא הורדה... למזלי היה גם קובץ PDF להורדה ששמרתי אותו בנפרד. אם מישהו רוצה לתפור את הסינרים החמודים הללו ורוצה הוראות-שילחו מייל אני אשלח לכם את הקובץ.

ואז נסענו לחו"ל... מפה לשם החופש היגיע לסופו ויצא למשל שאת הילקוט והקלמר כיבסתי בשבת ממש לפני ה 27 באוגוסט.

ביום השני ללימודים מלאתי את בקבוק המים של הבלרינה הצעירה והיזכרתי לה את חבק הבקבוק שתפרתי לה לפני שלוש שנים. הבלרינה מצידה אמרה שהחבק לא מתאים כי היא לוקחת בקבוק יותר גדול ובאמת חבל שלא תפרתי לה חדש כי ככה יהיה לה יותר קל למצוא את הבקבוק שלה בן שאר הבקבוקים שנמצאים בפינת הסטודיו בזמן אימוני המחול. מייד יצאו מהארון כמה שאריות בד וישבתי לתפור חבק חדש. הפעם הוא מורכב מארבע חתיכות בד ונסגר בעזרת כפתור ולולאה-לקח מהפעם הקודמת (אז עשיתי סגירת וולקרו והבלרינות התלוננו שזה לא נתפס מספיק חזק על הבקבוק)

והכפתור מקרוב

במהלך השבוע קיבלו כמו כל שנה את יומן בית הספר והבלרינה שאלה אם אפשר לשדרג אותו איך שהוא. הוחלט על עטיפה מבד כך שאפשר יהיה להעביר משנה לשנה (בתיקווה שלא ישנו את דגם היומן כמו שעשו כבר פעם ליומן של הבלרינה הגדולה...).

לצורך הענין הוצא כל סטוק הבדים החוצה מהארון ותוך כמה דקות נמצא הבד האולטימטיבי...

אין כמו בד שנראה כמו מחברת שירבוטים לעטיפת יומן....

הנה תקריב על הקצה של הסימניה

סליחה מראש על האיכות של חלק מהתמונות הם צולמו באי-פוד של הבלרינה מפני שהמצלמה הרצינית מטיילת מעבר לים.

התחלנו. בהצלחה לכל מי שהיתחיל או יתחיל.

נסענו היום אני והגבר לראות את הפיה במחנה הקיץ של הצופים או כמו שהם קוראים לו משום מה היום מחנ"ק. אחרי שהתברר שהפיה לא סיפרה לנו בכלל שיש ביקור הורים ולכן פיספסנו את ההרשמה להסעה החלטנו שנגיע בכוחות עצמנו מה שחייב הליכה של כחצי שעה בשמש מהחניון למחנה.הפיה היתקשרה לפני שיצאנו ואמרה שאסור להכניס למחנה אוכל-אנחנו אמרנו שקראנו את ההוראות באתר ואנחנו יודעים. כבר בשער הבנו שאו שאנחנו היחידים שקראנו את ההוראות או שאנחנו היחידים שהתיחסו אליהם (אתם יכולים לשער מה התשובה לא?) כולם נראו כאילו הם בדרכם לפיקניק משפחתי עמוס מזונות.

חיפשנו לנו פינה לשבת בשקט שבה לא ישתלט עלינו ריח הג'חנון והבורקס. שאלנו את הפיה אם היא מאוכזבת שלא הבאנו אוכל-היא ענתה שארוחת הבוקר היתה ממש בסדר ושהיא לא רעבה. היא מאד שמחה שבאנו כמובן אבל אני לא יכולתי שלא לחשוב איך יוצאים ממין תסבוכת כזאת-מצד אחד היו הוראות מפורשות שעקבנו אחריהן-מצד שני היינו היחידים ... לא יכולתי שלא להזכר בכך שכשאני הייתי בצופים לא היה דבר כזה ביקורי הורים במחנה. וזה כובד על ידי ההורים אבל גם על ידי מי שקבע את הכלל. בסוף כיתה ט' יצאנו לקורס הדרכה של 10 ימים בחוות הצופים. מובן שאפילו טלפון ציבורי לא היה לנו אבל אחת מבנות הקבוצה חגגה יום הולדת במהלך המחנה והוריה החליטו להפתיע אותה ולהגיע למחנה עם עוגה. הם לא עברו את השומר, הם והעוגה חזרו הביתה-הוסבר להם שלמרות יום ההולדת ולמרות השמחה  אין ביקורי הורים... גם את העוגה לא נתנו להם להשאיר למה? אי אפשר לחלק אותה לכולם.....

בדרך חזרה הביתה חשבתי האם אנחנו מביכים את הבנות שלנו ואם כן האם הן אי פעם תודנה בכך?אני יודעת רק שבהרבה מיקרים יש לי ביקורת הרבה יותר קשה על עצמי מאשר להן עלי. דוגמה טובה היא המתנה שהכנתי לחברה לעבודה שעזבה למשהו יותר טוב (אני מאד מקווה!). בגלל שהבחורה אוהבת לאפות חשבתי שצנצנת שתיועד לעוגיות תהיה מתנה טובה. לא היתה לי שום התלבטות לגבי מה אני רוצה לעשות וכשסיימתי פשוט לא הייתי בטוחה שזה יפה.

הבטתי בה במשך שבוע-היא היביטה עלי בחזרה , לא היה לי שום רעיון איך לשנות אותה ולא הייתי בטוחה שהיא יפה. הבנות לא ממש הבינו מה אני רוצה . הבלרינה שנולדה יודעת מה היא רוצה פסקה שזה יפה וזהו, מאותו רגע אי אפשר היה להתלבט איתה יותר. הפייה בילתה בלשחק איתה וללטף אותה.

לפעמים צריך להמר אז פשוט נתתי אותה למרות שעדיין לא הייתי בטוחה והיא התקבלה בשמחה גדולה.

יחד איתה נמסר גם נרתיק בד לכל מה שתחפוץ הצבע נבחר אחרי עבודת ריגול לגבי צבעים מועדפים. הפרח בקצה לפי הדרכה מפה.

הנה הם באים-ימים של שקט....

יש לי חיבה גדולה לסינרים. סינר בעיני הוא משהו מאד בייתי אבל גם מיקצועי. סינרים צמיד היו אצלנו בבית. אמא שלי וסבתא שלי חגרו סינרים כשעבדו בבית. הסינרים תמיד היו תפורים בדרך כלל ממשהו שכבר סיים את הקריירה שלו וזה היה הגילגול האחרון שלו. הרי לא יעלה על הדעת שחור בסדין יפסול אותו מלשמש לצרכים אחרים...סינר היה הגילגול האחרון כמעט (אחרי זה זה רק סמרטוט ...). אבל למרות שחומר המוצא היה ממוחזר(עוד לפני שזה היה מודרני למחזר) היחס היה יחס של כבוד ותפרו ממנו סינר לפי העדפות הלובש (בדרך כלל הלובשת).אמא שלי וסבתי (ז"ל) תמיד חגרו סינרי חצי כאלה שנחגרים במותניים. אני לעומתן מעדיפה סינר שלם.

לאבא שלי היה סינר כלים. הוא היה עשוי מחומר עלום חזק מאד וחסין מים ושימש לתליה של כלי עבודה-פטיש, צבת, כיסים למסמרים וכו". מי שלא ראה בעל מיקצוע מנוסה עומד על סולם עץ חגור בסינר והולך עם הסולם שלו ברחבי החדר מנקודה לנקודה תוך כדי קידוח ותקיעת מסמרים בקיר-היפסיד.

כשהייתי ילדה היו לנו סינרים בגן-אדומים מגומי (או דמויי גומי) ששמשו ליצירה כדי שלא נכתים את הבגדים ונרטיב את עצמנו...

כשגדלתי והרשו לי להכנס למטבח לפעמים לא הורשיתי לעבוד בלי סינר.

 אני מוצאת את עצמי לפעמים חוגרת סינר כדי לשטוף שתי צלחות ולפעמים רק כי נכנסתי למטבח למרות שלא תמיד ברור לי מה התוכניות שלי לגביו. אני אוהבת לחגור סינר-זה מכניס אותי לאופן מסוים של עבודה, מרגיש לי יעיל יותר, רציני יותר וגם נקי יותר.

עד היום קניתי את הסינרים שלי. לפני מספר חודשים תפרתי סינר כמתנת יום הולדת לחבר חובב בישול ועכשיו כששמתי לב שהסינרים שלי מתבלים החלטתי שאני אתפור לי סינרים חדשים. החלטתי גם שאני אנצל אותם על מנת להתנסות בכל מיני טכניקות שלא ניסיתי עד עכשיו ושלא בא לי לחכות עד שיצוץ איזה פרוייקט.

אז קבלו את הסינר הראשון- בד פישתן בצבע טבעי מוקף סביב סביב בבד פרחוני.

עשיתי לו כיס רחב עם אפליקציה של 3 פרחים חמודים. אחרי שהצמדתי את האפליקציה עם פליזלין דו צדדי הסתבר לי שתך האפליקציה במכונת התפירה שלי לא מתאים לפרחים הקטנים שעשיתי ותפרתי אותם מסביב ביד.משהו היה חסר לי ואז הוספתי מרכז מלבד ותפרתי גם אותו ביד.

השתמשתי גם באחד מתכי הרקמה כדי לקשט את הכיס וגם כדי לחבר את הרצועות לסינר.

וכאן הוא מדוגמן על דוגמנית הבית (הפיה בת ה 10).

אז סינר אחד כבר יש-יש כבר תיכנון מדוקדק של השני.

שתפו-אתם חוגרים או לא? סינר כמובן...