לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ספרי צביעה, לא מה שחשבתם.


למי מאיתנו לא היו ספרי צביעה כילד? כאלה שצבענו בתשומת לב בצבעי פסטל מתוך קופסה בצבע תכלת ומאוחר יותר בטושים... מקפידים (מי יותר מי פחות...) לצבוע רק בתוך הקוים, מרוכזים כולנו בתוך הציור ומשיחות הצבע על הדף. חוברות קטנות מודפסות על נייר דק (הטושים תמיד עברו לצד השני של הדף...), נושאי צביעה ילדותיים עם משטחי צביעה גדולים-כולנו עזבנו את השעשוע הזה לטובת דברים אחרים ברגע שלצבוע בתוך הקוים כבר לא היה אתגר. הרבה הרבה שנים זה נשאר ככה-נכון היו שינויים-נוספו עוד נושאים (במיוחד איורים מתוך סרטי ילדים שהעשירו את הרפרטואר) יש היום מבחר עצום של צבעים לילדים וכל אחד יכול להדפיס לילדיו במדפסת הבייתית מגוון של ציורים לצביעה משלל אתרים חינמיים. אבל... לילדים.

אז זהו שממש לא.

את העולם שוטף גל של ספרי צביעה ...למבוגרים!

לפני שאתם מעקמים את האף והולכים לקרוא במקום אחר קחו עוד כמה דקות לקרוא למה זה טוב בעצם...

אז ככה-צביעה היא פעולה מונוטונית ופשוטה. מצד אחד היא לא דורשת מאיתנו ריכוז מוטורי (התגברנו מזמן על הקושי להשאר בתוך הקו התוחם של אזור הצביעה) אבל היא כן דורשת מידה מסויימת של ריכוז-בדיוק את מידת הריכוז שנדרשת על מנת לא לחשוב על דברים אחרים. נחשו מה? זה בדיוק מה שעושים במדיטציה. כלומר פעולת הצביעה היא בעצם פעולה מדיטטיבית.

למה טובה המדיטציה? יפה ששאלתם, להמון דברים....היא מפחיתה סטרס (וכתוצאה מכך מורידה לחץ דם, משפרת את תפקוד מערכת החיסון ומונעת כאבים), היא משפרת את הריכוז את היצירתיות ואת יכולת הלמידה, היא עוזרת להתמודד עם מצבי לחץ חרדה ודיכאון... בקיצור משהו שכל אחד מאיתנו יכול להרויח ממנו.

אז עכשיו אחרי שאתם יודעים שזה טוב לצבוע אפשר לעבור לתכלס...

קבלתי מהוצאת כנרת זמורה דביר 3 ספרי צביעה למבוגרים-חדשים ומהממים כדי לנסות להתרשם ולכתוב אם אהבתי או לא (אהבתי אהבתי אל תהיו במתח!).פרסמתי כבר תמונות בפייסבוק וקבלתי המון שאלות והחלטתי לרכז את הכל פה כדי שיהיה נוח. ומכייון שאני בחורה יסודית עשיתי מחקר. קטן.

 קודם כל הנה הספרים



בכל אחד מהם יש 100 (כן מאה! ) ציורים שונים מודפסים על נייר עבה ואיכותי.  כמה עבה ? כזה שאפשר לצייר עליו במגוון גדול של צבעים והוא ישאר חלק יפה ולא יעביר צבע לצד השני. הוכחות? בבקשה.

 



ככה נראה הדף שבחרתי כדי לנסות עליו ... יש פה-עפרונות רגילים, עפרונות אקוורל, טושים וצבעי אקריל.

 ככה זה נראה יותר מקרוב.

צבעי עפרון

צבעי עפרון נוחים מאד לעבודה וקלים מאד לתפעול. ההמלצה שלי היא אבל שתשתמשו בסוג טוב, בעפרונות רכים -הקשים יוצאים קצת חיורים ולא מספיק מרשימים.הצביעה הזאת נעשתה בצבעים קשים (כמה קשים? בערך H2 למי שמבין) והיא... חיורת קצת.



עפרונות אקוורל

 הרבה יותר כיף. קודם כל העפרונות הרבה יותר רכים והצבעים עזים יותר וחוץ מזה אפשר לטעון את הצבע למכחול עם מיים ולקבל אכויות של ציור הרבה יותר מורכב. בתמונה אתם רואים מצד שמאל איך זה נראה יבש (רק עפרון) לעומת צד ימין שהוא כבר מורטב.



צבעי אקריל

זה כבר מצריך מכחולים ומים ועניינים אבל לא מדענית כמוני תרתע... עובד סבבה. בין הספרים יש מספיק דגמים שבהחלט ירויחו מצביעה בצבעי אקריל. כאמור לא עבר לצד השני של הדף והדף לא השתנה כתוצאה מהצבע.



טושים

הטושים שלי לא מאד איכותיים אבל ניסיתי באמת כדי לבדוק כמה הדף עומד בזה והוא עומד בזה לגמרי בכבוד. מי שיש לו טושים מקצועיים יותר  בטוח יכול להשיג תוצאות הרבה יותר מרשימות.



וככה אחרי שניסיתי את כל האפשרויות ניגשתי לכיף האמיתי-לבחור לי ציור ולצבוע אותו. בחרתי שניים מאד שונים וכל אחד נצבע בטכניקה אחרת.

המנדלה הזאת נצבעה בעפרונות צבעוניים.



 

לעומת הציור הבוטני הזה שנצבע בצבעי מים



שניהם היו הנאה גדולה בלי קשר לטכניקה.

ולמי שצריך תזכורת-הספרים הם של הוצאת כנרת זמורה דביר, אפשר להשיג בסטימצקי וגם בצומת ספרים ועכשיו במחיר מיוחד של 99 שקלים לכל השלושה.

מאחלת לכם שעות של כיף והנאה.

נכתב על ידי , 17/6/2015 16:46   בקטגוריות המלצות, השראה, יצירה, משחקים בנייר, נוסטלגיה, ספרים  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפי מפרט מדויק.



מכירים את זה שאתם מחפשים משהו-נניח תיק-ויודעים בדיוק בדיוק מה אתם מחפשים, גודל, צבע, שימוש... ולא מוצאים?קטן מידי, גדול מידי, משעמם, מקושקש ועמוס....בסך הכל היא (החיילת...) חיפשה תיק שחור ליציאה. דרישות :שחור, רצועת כתף, שיכיל את הארנק, סלולרי, מפתחות וטישו. לא מצאה. (ראו הסיבות שפורטו קודם). אז הבטחתי שאתפור לה. הבעיה היא שתיק שחור זה באמת קצת... מגביל.על ענייני גודל וצורה נתגבר אבל איך נגרום לו לצאת לא משעמם אבל גם לא מקושקש ועמוס?

נזכרתי ששוכבות לי במגירה שתי מסגרות מתכת שפעם לפני מליון ת'אלפים שנה רכשתי מקרן (פרפרים) אחרי שעשיתי אצלה את הסדנה של ארנקי המסגרת. רכשתי סאטן שחור בחנות הבדים המקומית והתחלתי. באמצע הדרך נזכרתי למה לא הוצאתי את המסגרות מהמגירה עד לאותו יום. הדבק. אני לא אוהבת דבק ובדים. מבחינתי בד מיועד לתפירה ואני תמיד אתפור אותו על פני להדביק אותו גם אם ההדבקה תקצר לי את הדרך. סוג של שריטה.

שלב הדבק בארנקי מסגרת הוא השלב האחרון והוא לא ניתן להחלפה.  נו, שוין. נשמתי עמוק וקיויתי לטוב.

הצלחתי לחבר את התיק למסגרת כך שרוב כיתמי הדבק נפלו על המסגרת  והתקלפו ממנה אחרי שהתיבשו. רוב.

 

את עניין השיעמום פתרתי על ידי שימוש בכפתור שיש לי מסבתא שלי ז"ל. וינטג' למהדרין. זה היה אחרי שפסלנו מגוון קישוטי תחרה, פרחים וחרוזים.



התעצלתי (כן, זה קורה גם לי) לחפש טבעות לחיבור השרשרת אז במקום זה היא נקשרה לתיק בסיומת של עניבה.



בשלב הביטנה יכולנו להתפרע אז החיילת בחרה ורוד.



 התיק עשה לי געגוע קשה לסבתא שלי שהלכה הרבה עם ארנקים ותיקים כאלה. אחד אפילו עבר לרשותי.



פעם כשלתפור בגדים (לבד או אצל תופרת) היה הרבה יותר נפוץ, אם תפרת לעצמך בגד לארוע הכנת גם את כל האקססוריז הנלווים. תיק, פרח מבד, צעיף-הכול מהבד של השמלה . וכן, לתיק הזה יש גם שמלה, צעיף ופרח. עטופים בקפידה תלויים בארון ונושאים בחובם גל געגועים.

נכתב על ידי , 28/10/2014 13:29   בקטגוריות sew, נוסטלגיה, תיק תפור, תפירה  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



FAME-I'm gonna live forever....


עוד חמישה ימים לסוף שנת הלימודים וכל האטרף של סופשנה הישכיח ממני את הדבר הכי חשוב של סוף השנה -ערב מגמת מחול.

השנה רק הבלרינה הצעירה השתתפה -הבלרינה הגדולה החליפה את הטוטו ונעלי הפוינט (באופן זמני !) במדים ירוקים.

לא שזה הוריד חלילה מכמות ההסעות וההקפצות שאני עושה... אבל השנה דאגו לי שאהיה "חופשיה" מהרגיל. אין טוב בלי רע וההפך. 

רק שתדעו שהבלרינה הזאת שלי (ואחותה לפניה...) לא מסתפקת בעובדה שהיא רוקדת במגמת מחול. חוץ מזה פעמיים בשבוע היא רוקדת בלט קלאסי ופעם בשבוע היא רוקדת בלהקת סטפס. 

חבל שאי אפשר לשמוע...

הכול מתחיל פה , ליד הבר. מקומה של כל בלרינה. (התמונות צולמו בשיעור הפתוח של סוף השנה)



 ומכאן ממשיכים לשלל תנוחות בלתי אפשריות (למרבית בני האנוש לפחות...)


 


 


 


רואים איך המורה משגיחה על כולן בעיני נץ?

כל זה רק כדי לסיים בתנוחה הברבורית הזאת שגורמת לכולנו לחשוב ש" וואלה קלי קלות..."


 

אחד הדברים שמבדילים בן לימודים במגמה יחודית (כמו מחול אבל גם מוסיקה וספורט ואומנות...) היא שלשנה יש סדר מסויים וקצב וארגון. המאפיין של כולם הוא שלשנה יש שיא והשיא במגמת מחול הוא ערב מגמה. בערב מגמה מסכמים הישגים של שנה שלמה ומקבלים שעתיים של יופי פנטזיה וכישרון בכמויות. אז אחרי שבשנה שעברה היציגו את " מפצח האגוזים" השנה בחרו לא פחות ולא יותר להעלות את "FAME "

מסתבר שלסידרה שהיתה כל כך אהובה על בני דורי (אופס היסגרתי פה את גילי...) יש מעריצים גם היום. 

הערב כלל חוץ מאשר ההופעות החיות גם שני מסכי ענק שעליהם הוקרנו קטעים שצולמו מראש בבית הספר כדי ליצור את הערב אוטנטי ונאמן למקור.

זוכרים איך זה מתחיל? באודישנים כמובן...


 

צריך להראות לבוחנים את כל מה שאתה יודע...




 

אחרי שהתקבלת לבית הספר והמגמה הכי נחשקים שיש זה מתבקש לראות איך נראה שיעור לא?

 









אחר כך הגוף הרוקד נהייה מהיר יותר מהיד המצלמת....


כדי לקחת אותנו לקטע הסיום לצלילי השיר שכולם מכירים "....FAME-remember my name" משהו שכל רקדן מאחל לעצמו.




ונסיים איך לא בהשראה עצמה

 

 

נכתב על ידי , 15/6/2013 16:59   בקטגוריות בלרינה, משפחה, נוסטלגיה, ריקוד, בית ספר  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
93,189
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תחביבים , עבודות יצירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדנ"א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דנ"א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)