זה לא ממנהגי להתפלסף, לפחות ככה אני חושבת על עצמי. מי מכם שחושב אחרת מוזמן להגיד לי ולנמק...

בתקופה האחרונה אני חורגת מהמנהג וקצת מזה יהיה פה היום. רובינו לא עוצרים לחשוב על השאלה בכותרת הפוסט הזה. מן הסתם כי אנחנו מחשיבים את עצמינו בני חורין. יצאנו ממצריים ממש מזמן לא? אנחנו יכולים לבחור איפוא לגור, במה לעבוד, עם מי לחיות, מתי לצאת ולבוא  ועוד כהנה וכהנה. אנחנו יכולים להיות מה שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים לעבור את כל חיינו הבוגרים (ובסוף למות...) בתחושה הזאת. לא כולם. חלקנו יעצרו בנקודה מסויימת "ויאלצו" לשאול את עצמם את השאלה " האם אני בן חורין?" הרבה פעמים השאלה הזאת תופיעה בצורה אחרת לגמרי תתחפש לשאלה אחרת כמו למשל-האם אני עובד בעבודה שאני אוהב? האם אני צריך להשאר עם בן הזוג שלי? למה רע לי?

כל השאלות האלה יגרמו לאותו אדם לצאת למסע. מסע רוחני. יש כאלה שיבחרו באמת לנדוד למחוזות פיזיים אחרים וכאלה שיעשו את זה מהכורסה. המידבר אגב לא נבחר סתם-הבחירה ללכת לכיוון מסוים במידבר היא שלך בלבד כי הרי מכל כיוון הכל נראה בדיוק אותו דבר-משמע אדם צריך לקחת אחריות על חייו כבר מהצעד הראשון. המסע הזה הוא אישי, אין מורי דרך. אבל אפשר להזמין מלווים , כאלה שהולכים במסע משלהם או שאוהבים אתכם  ויתנו לכם יד במקומות שיהיה קשה.

מסע כזה בניגוד למסעות שעשינו בצופים אין לו יעד. הוא עצמו כל העניין. חלקו יהיה הטיילת בחוף תל אביב וחלקו מעלה עקרבים.

חירות זה לא מובן מאליו. הרבה דברים שקרו לי בשנה האחרונה היו ועודם בלתי מובנים לחלוטין. חלקם כנראה ישארו כך. מפתה להגיד שנכפה עלי המסע אבל זה לא כך. מרצון יצאתי אליו. מרצון ובפחד.

כשהולכים בדרך צריך להתאים את עצמינו אליה ולכל מיניי שינויים שהיא יכולה להביא כמו למשל שהמוזה שלי החליטה שהדרך שלה להתמודד על המסע הזה (אני מקווה שזה זמני...) היא בשינה...

הנה דוגמה  לאופן שבו היא נרדמה לי..... ביקשו ממני להכין מגבת לילדון קטן ומתוק (ראיתי תמונה, חמידות לשמה!) מגבת דובי בצבע תכלת. אההה רגע... דובי בתכלת? זה יהיה יפה בכלל? אוי ויי מה הבטחתי? באו הבלרינות (AKA מלוות למסע ...) ואמרו " בטח יפה! כמו דובי אכפת לי!"

אההה ...נכון.

 הלכתי לחפש מגבת תכלת (שזה השלב הכי מסובך בהכנה של המגבת הזאת. בהן צדק.)

 הנה היא מדוגמנת על העוזר הנאמן שלי לענייני מגבות, מר האסקי.

תמיד נשארת חתיכת מגבת שאין לה שימוש. עד היום היא הצטרפה למגבות שהבלרינה לוקחת איתה כל פעם לשיעורי ריקוד אבל הפעם חשבתי שאפשר להשתמש בה גם. אז תפרתי סרט על השוליים ועשיתי אפליקציה של שם המקבל.

מר האסקי הוא עוזר נאמן ללא ספק...

הכל נארז בצלופן כך שאפשר לראות את החמידות (אבל מעצבן לצלם...)

צד שני

הנה עוד דוגמא מצויינת להרדמותה של המוזה שלי בימים אלו...

 קיבלנו מתנה לפסח מהעבודה של גבר הבית. מתנה נפלאה מהרבה בחינות-קודם כל היא מתכלה (שמן, יין, ו3 סוגי ממרחים) חוץ מזה היא היגיע ארוזה ככה-

כל פריט בשקית בד לבנה עם הדפס כולם ביחד על מגש עץ חלק בצבע שמנת. חגיגה אמיתית וכר ליצירתיות.

אין לי מושג ירוק למה אני אהפוך את זה.

אני די בטוחה שהשנה תהיה לי גרסה אישית ופרטית של " אחד מי יודע" כזאת שיהיו בה דברים שקשורים אלי ולמסע שלי.

מאחלת לכולנו חג חירות אביבי שמח וטעים.

אחרי החגים כבר כאן ואני נעדרתי מכאן יותר מידי זמן... בעיקר בגלל כל
מיני יצירות שאי אפשר היה להראות כי הן לא היגיעו ליעדן או שהיגיעו אבל היו
סודיות. אל דאגה הסברים אוטוטו. אחרי החגים שלי הוא שונה השנה. השנה לא חזרתי
לעבודה מהסיבה הפשוטה שכבר חצי שנה אין לי עבודה. אחרי שבע וחצי שנים שבהן קמתי יום יום לעבודה שאהבתי (ועבדתי קשה והרבה)  ניסגרה החברה שבה עבדתי. הסיבה היא שתי מילים
מאד פשוטות  business
decision.מילים סתמיות שמאחוריהן עומדים כמובן חיים של
אנשים שהשתנו לטווח קצר או ארוך –רק נביא ידע. אז החזרה לשיגרה שלי היא  להיות רוב היום לבד בבית, בשקט. לשבת הרבה שעות
על המחשב בחיפושי עבודה ובעיקר לשמור על אופטימיות. מי שמכיר אותי הרבה שנים (אין
הרבה כאלה...) יודע שאופטימיות היא לא חלק מובנה שלי. מכיון שיש לי אבא כזה אז יש
לי דוגמא חיה מולי כל חיי שמזכירה לי איך זה שיש אנשים כאלה. אצלי זה שריר שדורש תרגול מתמיד והרבה פעמים כואב.אחת
הדרכים להשאר אופטימית היא ליצור. יצירה מכריחה אותי לחשוב אבל לחשוב על דברים
משמחים-צבעים, בדים, דוגמאות, רעיונות. וכשהמחשבות עסוקות בדברים משמחים הן לא
בורחות למקום אפל ומיסכן. כשהיצירה גם מערבת חשיבה מיוחדת-זה הכי בעולם. מה זאת
חשיבה מיוחדת? למשל כשצריך להכין למישהי שלוש מתנות, לפי הנחיות מסוימות ובהתאם
לרמזים שלה. לא ברור? טוב ננסה אחרת...

בקבוצה שאני חברנה בה ארגנה 
בחורה אחת מוכשרת ומיוחדת החלפה מיוחדת. החלפת דג הזהב. זוכרים את הסיפור
על דג הזהב ושלוש המישאלות? אז גם בהחלפה הזאת כל אחת היתה דג זהב. זאת אומרת
ששלחנו שלוש מתנות למישהי שדגה אותנו (אבל לא ידעה מי אנחנו עד השניה האחרונה!).
היו הנחיות ספציפיות לכל מתנה-הראשונה היתה מתנה בנושא ילדות. היא נשלחה כבר
בתחילת אוגוסט.(עכשיו אתם מבינים כמה זמן אני שומרת על סודיות????). כל אחת
שהשתתפה בהחלפה הזאת מלאה שאלון שאפשר הצצה לעולם הפרטי שלה ואיפשר לדג הזהב שלה
לקבל השראה למתנות שאפשר לשלוח לה. אני כהרגלי שברתי את הראש. למה? כנראה שאני לא
יכולה אחרת. מכיון שהדייגת שלי היא אמא צעירה לילדה קטנה  שאוהבת בן השאר לאפות החלטתי לשלוח שני סינרים
תואמים כך שאפשר לאפות ביחד (או כל סוג של יצירה אחר שדורש סינר). ילדות מסוג קצת
שונה...

זה של הילדונת...

וזה של אמא שלה...

צד אחד קנווס ורוד ומנוקד וצד שני פסים דקדקים בתכלת.

של הילדונת מחייב קצת עזרה בלבישה אבל אפשר להגיע לסרט מפואר מאחור...

המתנה השניה היתה בסימן איחולים/התחדשות ונשלחה כמובן לפני ראש השנה.
החלטתי ששנה חדשה מתחילה בלוח שנה חדש ואין כמו איחול לכל חודש וחודש מחדש. מכיון
שנייר ואני מסתדרים רק כשלנייר מתחשק לשתף פעולה ואני לא התחשק לי לבדוק אם הוא
במצב רוח מתאים העברתי את פעילותי לבדים... (ותודה לרחלי גזית שהביאתני עד הלום...).
בחרתי בד לכל חודש בהתאם לאיחולים שאותם רציתי לאחל ולא היתה עליזה ממני. את לוח
השנה דווקא גזרתי מנייר ותפרתי על הבדים. זאת תמונת קולאז'.

והנה כמה תקריבים

ואז היגיע תורה של המתנה השלישית שהיתה צריכה להיות משהו אישי...
חשבתי וחשבתי והכל התנקז לי לדבר אחד-בית. כי כשיש לך ילדה קטנה ועוד אחת בדרך אז לבית יש משמעות
אחרת, כי בית זה הבסיס להכול, ובית זה לפעמים מאד חמקמק והרבה פעמים רוצים שתהיה
את האפשרות לקחת איתנו את הבית לכל מקום-איזה גירסה אנושית של שבלול או צב. אז
הכנתי נרתיק-כזה שאפשר להכניס אליו חצי בית... בצורת בית.

ילדה מציצה בחלון

דלת

ציפור על הגג

ובית קטן מחרוזי גיהוץ עוזר לפתוח את הרוכסן. (החרוזים  הללו גורמים לי הנאה דבילית שהיא ללא כל
פרופורציה לגודלם הזעיר ).

ובית בלי כביסה זה לא בית נכון?

ברור שגם אני לא קופחתי וקבלתי מתנות מושקעות מלאות מחשבה ומרגשות באופן מיוחד. 

המתנה השלישית ניתנה באופן אישי כך שאחרי שלושה חודשים של ניחושים אפשר היה לראות סופסוף האם הניחושים היו נכונים.  אין כמו קבוצת נשים מאושרות למילוי מצברי אנרגיה! משהו שהלואי ואפשר היה למלא בבקבוקים ולפתוח במיקרה חרום...

אז גם דג כבר הייתי... היה כיף.

כל שנה בעונה הזאת אני חושבת שאולי אני גרה בארץ הלא נכונה... חם לי! השנה מכיון שאני לא מוקפאת עד מוות בעבודה אני שמה לב לזה במיוחד. זה לא שאני לא אוהבת קיץ-זה נחמד מאד הימים הארוכים הללו רק למה בכאלה טמפרטורות? מה רע להשאר בסביבות ה 20 מעלות צלסיוס? כדי להסיח את דעתי מהטמפרטורות אני משתדלת להיות עסוקה כל הזמן באיזשהוא פרוייקט יצירתי. פשוט כי זה מסיח את דעתי מהכול (כן גם מאוכל ושתיה למי שתהה...). ממשיכים להיוולד מסביבי תינוקות (תודו שאתם מקנאים ...) אז יש לי מתנות לתפור להם וגם לאחים או האחיות הגדולים שלהם-כי פה לא מקפחים אף אחד.

 המתנות הבאות נשלחו לתינוקת חמודה שהתעקשה שבפנים ממש נוח ולא התחשק לה לצאת...כמובן שאף אחד (או אחת..) לא נשאר בפנים ולכן בסוף גם היא התרצתה ויצאה לשימחת כולם. 

היא קבלה best seller מבית הוצאת המעבדבדה כמיטב המסורת.

ודיפדופים בפנים

בד חדש בשחור לבן 

בובונית קטנה מתחבאת בתוך עלה

והנה היא בחוץ...

פייה אחת חמודה

בלונים וארנבים

ועוד ארנב אחד לליטוף...

נכון שלא מקפחים אף אחד? לתינוקת החמודה יש אחות גדולה ממש בת 7 שעכשיו סיימה כיתה א'.

תפרתי לה כרית טלאים בצבעי החדר שלה

מאחור יש הפתעות. ברכת בוקר טוב-

כפתור חיפושית לסגירה-

וכיס סודי. בכיס הסודי יש פינקס שהופך את הכרית לכרית סודות. 

איפוא הכיס? אם אני אגלה איך הוא יהיה סודי????

אני ממשיכה ליצור אולי אם כולנו נעשה את זה יהיה יותר קריר?