שמונה שנים. שמונה שנים ברציפות אני זוכה לרגע המרומם הזה שנקרא " ערב מגמה". ערב מחול שמסכם השגים של שנה שלמה והוא כולו יופי ועונג.יופי כי אין יפות מהבנות הללו כשהן על הבמה רוקדות ועונג שניכר בכל תנועה ותנועה. והלב מתרחב ... מההשקעה, היופי, אהבה ונתינה.
זה מתחיל לקראת סוף הסמסטר הראשון עת מכריזים על נושא הערב. ערב של הרפתקאות תוכנן השנה
אחרי פסח כל העניין תופס תאוצה מוגברת-חזרות, חזרות, חזרות-ימים שלמים שהבלרינה יוצאת בשמונה בבוקר וחוזרת בשמונה בערב -עייפה, רעבה ולפעמים "מקושטת " בסימני מקצוע-מכות כחולות, "שרפות" (שפשופים מהתחככות עם הרצפה) וכפות רגליים דואבות. הרבה זיעה נשפכת בדרך לערב אחד מושלם.
הטקסי בלרינות (אני ...) עובד שעות נוספות-חזרות תאורה , RUN אחד, RUN נוסף, הופעה לבית הספר, לקחת את סבא וסבתא....לא לשכוח מצלמה ומסרטה, כרטיסים, מתנות....
והנה מתחילים... ההופעה האחרונה שלהם בחטיבת ביניים. בשנה הבאה כבר יופיעו בפורמט אחר וילכו עוד צעד קדימה אבל הערב הזה עדיין כולו צחוק ילדות וחופש.
מסיבת התה של אליס מתחילה אצלה בבית-עם חברות ומיגדנות.
רואים את כל הגודי'ס על השולחן?
הצלם של החבורה העליזה (מחווה ללואיס קרול שצילם את אליס האמיתית ושתי חברותיה ביום בו סיפר להם לראשונה את הסיפור) הופך לארנב הלבן ואליס נופלת אחריו היישר לארץ הפלאות.
איזה דלת לפתוח?
אליס ממשיכה בדרכה ואחרי שבכתה ושחתה בים דימעותיה ורצה במרוץ האינסופי כדי להתיבש פגשה בסוף את הכובען המטורף...
סולו סטפס של הבלרינה שלי...(קריאות התפעלות ומחיאות כפיים סוערות מהקהל)
אליס מוזמנת למסיבת תה מטורפת...
כולם עושים חיים...
עד שאליס מכריזה ש"זוהי מסיבת התה המטופשת ביותר שבה הייתי" וממשיכה בדרכה. פוגשת את חתולי הצ'שייר, והפרחים וגם את מלכת הלבבות והקלפים המרקדים שלה...
נחשו איך זה היסתיים? עם השיר הזה שאיחד בתוכו את כל מישתתפי הערב המופלא הזה, והמצלמה שבדיוק אז החליטה לא לצלם....
מה יותר מתאים מאשר Happy?
חכו חכו לא נגמר עדיין... אל תקומו...
בכל שנה יש קטע של תודות לכל העושים במלאכה (ויש הרבה ולכולם מגיעות תשואות!) נאום של בנות ט' וריקוד סיום שלהם. השנה אמא אחת ( אני אני...) החליטה שיהיה נחמד שבנות ט' יקבלו משהו קטן נוסף לציון המעמד של סיום החטיבה. אז צרפתי חברה (תודה רקפת חולדאי!)וביחד התרוצצנו כדי שזה יקרה. בחרנו לתת לכל בת זר (בלרינות ככלות הכל...) וחולצה . החולצות נאספו בבוקר ההופעה ואני ביליתי את הצהריים בלהצמיד לכל אחת תוית של תשומת לב ובלעטוף אותן בלי שהבלרינה תשים לב. היצלחתי בטח שהיצלחתי... הנה התויות בעבודה...
ככה זה נראה על החולצה
וככה נראית החולצה
כשאנחנו עלינו לבמה לחלק להן מתנות חיילת/בלרינה נשארה עם המצלמה וצלמה וצלמה וצלמה (הרבה יותר מוצלח ממני).
הן היו מופתעות. והן שמחו.
אני פוגשת את הבלרינה " ידעתי שאת זוממת משהו..."
חיבוק זה מחויב.
ואז הן רקדו לצלילי השיר הזה
הנה ההוכחה שהחיילת מצלמת הרבה יותר טוב ממני...כולן באויר!
אבא של הבלרינות טען בתוקף שהריקוד שלהן היה הכי יפה והכי מוצלח מכל ריקודי הסיום שהיו... (אבאים יודעים הכי טוב כמובן!)
חזרנו הביתה על גלי אדרנלין שעדיין לא שככו. מזל שיש חופש ארוך כדי שכולנו נתאושש כי עוד שבועיים יש הופעה של הסטודיו לבלט....
עוד חמישה ימים לסוף שנת הלימודים וכל האטרף של סופשנה הישכיח ממני את הדבר הכי חשוב של סוף השנה -ערב מגמת מחול.
השנה רק הבלרינה הצעירה השתתפה -הבלרינה הגדולה החליפה את הטוטו ונעלי הפוינט (באופן זמני !) במדים ירוקים.
לא שזה הוריד חלילה מכמות ההסעות וההקפצות שאני עושה... אבל השנה דאגו לי שאהיה "חופשיה" מהרגיל. אין טוב בלי רע וההפך.
רק שתדעו שהבלרינה הזאת שלי (ואחותה לפניה...) לא מסתפקת בעובדה שהיא רוקדת במגמת מחול. חוץ מזה פעמיים בשבוע היא רוקדת בלט קלאסי ופעם בשבוע היא רוקדת בלהקת סטפס.
חבל שאי אפשר לשמוע...
הכול מתחיל פה , ליד הבר. מקומה של כל בלרינה. (התמונות צולמו בשיעור הפתוח של סוף השנה)
ומכאן ממשיכים לשלל תנוחות בלתי אפשריות (למרבית בני האנוש לפחות...)
רואים איך המורה משגיחה על כולן בעיני נץ?
כל זה רק כדי לסיים בתנוחה הברבורית הזאת שגורמת לכולנו לחשוב ש" וואלה קלי קלות..."
אחד הדברים שמבדילים בן לימודים במגמה יחודית (כמו מחול אבל גם מוסיקה וספורט ואומנות...) היא שלשנה יש סדר מסויים וקצב וארגון. המאפיין של כולם הוא שלשנה יש שיא והשיא במגמת מחול הוא ערב מגמה. בערב מגמה מסכמים הישגים של שנה שלמה ומקבלים שעתיים של יופי פנטזיה וכישרון בכמויות. אז אחרי שבשנה שעברה היציגו את " מפצח האגוזים" השנה בחרו לא פחות ולא יותר להעלות את "FAME "
מסתבר שלסידרה שהיתה כל כך אהובה על בני דורי (אופס היסגרתי פה את גילי...) יש מעריצים גם היום.
הערב כלל חוץ מאשר ההופעות החיות גם שני מסכי ענק שעליהם הוקרנו קטעים שצולמו מראש בבית הספר כדי ליצור את הערב אוטנטי ונאמן למקור.
זוכרים איך זה מתחיל? באודישנים כמובן...
צריך להראות לבוחנים את כל מה שאתה יודע...
אחרי שהתקבלת לבית הספר והמגמה הכי נחשקים שיש זה מתבקש לראות איך נראה שיעור לא?
אחר כך הגוף הרוקד נהייה מהיר יותר מהיד המצלמת....
כדי לקחת אותנו לקטע הסיום לצלילי השיר שכולם מכירים "....FAME-remember my name" משהו שכל רקדן מאחל לעצמו.
כשהייתי בת ארבע וקצת נולדו לי אחיות תאומות. מאז ועד היום תמיד היו סביבי תאומים. בדרך כלל זה מפתיע את הסביבה שלי הרבה יותר מאשר אותי. משום כך זה לא ממש היפתיע אותי כשהיסתבר לי שאני מכינה מתנות לכבוד הולדת זוג התאומים הרביעי בשנה וחצי האחרונות.התאומים האלה עשו את ההורים שלהם מאד מאושרים. וכשהם נולדו ההורים שלהם הפכו מאופשרים. מאופשרים זה התרגום שלי ל-privileged .זאת מילה שהצעתי ליובל בעל הבלוג הנפלא " שירה אכילה" כשהוא חיפש תרגום למילה והוא שמח מאד בתרגום שלי. אני מפנה אתכם למה שהוא כתב בנושא אושר ומאופשרות פשוט כי הוא כתב על זה כל כך יפה שאני לא רואה סיבה שלא תקראו אותו ותבינו למה החברים שלי הפכו בבת אחת למאושרים ומאופשרים.
אני דאגתי כמובן שהתינוקות הללו (בן ובת) יקבלו כמיטב המסורת כל אחד ספר תינוקות. אני אף פעם לא מתחילה להכין מתנות לפני שהם באמת מגיחים לאויר העולם והפעם ההתרגשות עלתה על גדותיה כי הם נולדו ביום ההולדת של הבלרינה ומכיון שהיא היתה בת 19 הווה אומר שיש להם אותו יום הולדת לועזי וגם עיברי...אי לכך הוחלט שאת הספרים תלווה גם שמיכה לכל ילד-מה שגם מהווה קשר לאם הפונדקאית האמריקאית שלהם.
אז תתכוננו להרבה תמונות...
נתחיל בשמיכות
זאת השמיכה שלו...
הרבה זמן רציתי לעשות שמיכה בדוגמה כזאת. היו כאן הרבה ליטופים שלה בבית ויש הסכמה שבשתיקה שהשמיכות הבאות שאני אעשה יהיו בשביל הבלרינות...איכשהו היצלחתי למצוא את כל הירוקים הללו בין הבדים שלי-זה היפתיע אפילו אותי.
הנה מקרוב אחד
זאת השמיכה שלה...
הריבועים הם מתוך חבילה שקיבלנו לפני למעלה משנה בסוף שבוע דובדבנים של דנה ונתנאלה. כבר עשיתי מהן שמיכה אחת שאפשר לראות אותה פה ובאה לעזרתי פיה שימושית אחת ששלחה לי את הריבועים שהיו חסרים לח בשביל להשלים את השמיכה.
הנה הצצה קרובה
הצד השני של השמיכה הוא פליס לבן שהצלחתי לשים עליו יש שנייה לפני שהוא הועבר למחסן עקב סופו המוקדם של החורף...
שנעבור לספרים?
עשיתי אותם שונים עם קצת דמיון וכרגיל אצלי הנסיבות והאנשים היכתיבו את איך שה"דפים" נראים.
הנה הספר שלו-כריכת ג'ינס כחולה כהה וסרט אלכסון מתוק.
בפנים יש כמה הפתעות...
רוצים לראות יותר מקרוב את האיש שלג הזה?
זה כדי שיום אחד יספרו להם שהם נולדו בארץ רחוקה וירד שלג הרבה שלג כשהם נולדו...
הספר שלה ...פישתן ותחרה.
וגם הוא כולל הפתעות מושלגות...
הנה מקרוב
יש כאן מטריושקות שיש להם קשר לשורשים של ההורים שלהם (בלי שהתכוונתי...)
היום סופסוף ראיתי אותם.
ואחרי שכולנו התרגשנו אני מהקטנטנים והם מהמתנות לא נשאר לי אלה לאחל -ברוכים הבאים. משפחה חדשה נולדה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
