שמונה שנים. שמונה שנים ברציפות אני זוכה לרגע המרומם הזה שנקרא " ערב מגמה". ערב מחול שמסכם השגים של שנה שלמה והוא כולו יופי ועונג.יופי כי אין יפות מהבנות הללו כשהן על הבמה רוקדות ועונג שניכר בכל תנועה ותנועה. והלב מתרחב ... מההשקעה, היופי, אהבה ונתינה.
זה מתחיל לקראת סוף הסמסטר הראשון עת מכריזים על נושא הערב. ערב של הרפתקאות תוכנן השנה
אחרי פסח כל העניין תופס תאוצה מוגברת-חזרות, חזרות, חזרות-ימים שלמים שהבלרינה יוצאת בשמונה בבוקר וחוזרת בשמונה בערב -עייפה, רעבה ולפעמים "מקושטת " בסימני מקצוע-מכות כחולות, "שרפות" (שפשופים מהתחככות עם הרצפה) וכפות רגליים דואבות. הרבה זיעה נשפכת בדרך לערב אחד מושלם.
הטקסי בלרינות (אני ...) עובד שעות נוספות-חזרות תאורה , RUN אחד, RUN נוסף, הופעה לבית הספר, לקחת את סבא וסבתא....לא לשכוח מצלמה ומסרטה, כרטיסים, מתנות....
והנה מתחילים... ההופעה האחרונה שלהם בחטיבת ביניים. בשנה הבאה כבר יופיעו בפורמט אחר וילכו עוד צעד קדימה אבל הערב הזה עדיין כולו צחוק ילדות וחופש.
מסיבת התה של אליס מתחילה אצלה בבית-עם חברות ומיגדנות.
רואים את כל הגודי'ס על השולחן?
הצלם של החבורה העליזה (מחווה ללואיס קרול שצילם את אליס האמיתית ושתי חברותיה ביום בו סיפר להם לראשונה את הסיפור) הופך לארנב הלבן ואליס נופלת אחריו היישר לארץ הפלאות.
איזה דלת לפתוח?
אליס ממשיכה בדרכה ואחרי שבכתה ושחתה בים דימעותיה ורצה במרוץ האינסופי כדי להתיבש פגשה בסוף את הכובען המטורף...
סולו סטפס של הבלרינה שלי...(קריאות התפעלות ומחיאות כפיים סוערות מהקהל)
אליס מוזמנת למסיבת תה מטורפת...
כולם עושים חיים...
עד שאליס מכריזה ש"זוהי מסיבת התה המטופשת ביותר שבה הייתי" וממשיכה בדרכה. פוגשת את חתולי הצ'שייר, והפרחים וגם את מלכת הלבבות והקלפים המרקדים שלה...
נחשו איך זה היסתיים? עם השיר הזה שאיחד בתוכו את כל מישתתפי הערב המופלא הזה, והמצלמה שבדיוק אז החליטה לא לצלם....
מה יותר מתאים מאשר Happy?
חכו חכו לא נגמר עדיין... אל תקומו...
בכל שנה יש קטע של תודות לכל העושים במלאכה (ויש הרבה ולכולם מגיעות תשואות!) נאום של בנות ט' וריקוד סיום שלהם. השנה אמא אחת ( אני אני...) החליטה שיהיה נחמד שבנות ט' יקבלו משהו קטן נוסף לציון המעמד של סיום החטיבה. אז צרפתי חברה (תודה רקפת חולדאי!)וביחד התרוצצנו כדי שזה יקרה. בחרנו לתת לכל בת זר (בלרינות ככלות הכל...) וחולצה . החולצות נאספו בבוקר ההופעה ואני ביליתי את הצהריים בלהצמיד לכל אחת תוית של תשומת לב ובלעטוף אותן בלי שהבלרינה תשים לב. היצלחתי בטח שהיצלחתי... הנה התויות בעבודה...
ככה זה נראה על החולצה
וככה נראית החולצה
כשאנחנו עלינו לבמה לחלק להן מתנות חיילת/בלרינה נשארה עם המצלמה וצלמה וצלמה וצלמה (הרבה יותר מוצלח ממני).
הן היו מופתעות. והן שמחו.
אני פוגשת את הבלרינה " ידעתי שאת זוממת משהו..."
חיבוק זה מחויב.
ואז הן רקדו לצלילי השיר הזה
הנה ההוכחה שהחיילת מצלמת הרבה יותר טוב ממני...כולן באויר!
אבא של הבלרינות טען בתוקף שהריקוד שלהן היה הכי יפה והכי מוצלח מכל ריקודי הסיום שהיו... (אבאים יודעים הכי טוב כמובן!)
חזרנו הביתה על גלי אדרנלין שעדיין לא שככו. מזל שיש חופש ארוך כדי שכולנו נתאושש כי עוד שבועיים יש הופעה של הסטודיו לבלט....
עוד חמישה ימים לסוף שנת הלימודים וכל האטרף של סופשנה הישכיח ממני את הדבר הכי חשוב של סוף השנה -ערב מגמת מחול.
השנה רק הבלרינה הצעירה השתתפה -הבלרינה הגדולה החליפה את הטוטו ונעלי הפוינט (באופן זמני !) במדים ירוקים.
לא שזה הוריד חלילה מכמות ההסעות וההקפצות שאני עושה... אבל השנה דאגו לי שאהיה "חופשיה" מהרגיל. אין טוב בלי רע וההפך.
רק שתדעו שהבלרינה הזאת שלי (ואחותה לפניה...) לא מסתפקת בעובדה שהיא רוקדת במגמת מחול. חוץ מזה פעמיים בשבוע היא רוקדת בלט קלאסי ופעם בשבוע היא רוקדת בלהקת סטפס.
חבל שאי אפשר לשמוע...
הכול מתחיל פה , ליד הבר. מקומה של כל בלרינה. (התמונות צולמו בשיעור הפתוח של סוף השנה)
ומכאן ממשיכים לשלל תנוחות בלתי אפשריות (למרבית בני האנוש לפחות...)
רואים איך המורה משגיחה על כולן בעיני נץ?
כל זה רק כדי לסיים בתנוחה הברבורית הזאת שגורמת לכולנו לחשוב ש" וואלה קלי קלות..."
אחד הדברים שמבדילים בן לימודים במגמה יחודית (כמו מחול אבל גם מוסיקה וספורט ואומנות...) היא שלשנה יש סדר מסויים וקצב וארגון. המאפיין של כולם הוא שלשנה יש שיא והשיא במגמת מחול הוא ערב מגמה. בערב מגמה מסכמים הישגים של שנה שלמה ומקבלים שעתיים של יופי פנטזיה וכישרון בכמויות. אז אחרי שבשנה שעברה היציגו את " מפצח האגוזים" השנה בחרו לא פחות ולא יותר להעלות את "FAME "
מסתבר שלסידרה שהיתה כל כך אהובה על בני דורי (אופס היסגרתי פה את גילי...) יש מעריצים גם היום.
הערב כלל חוץ מאשר ההופעות החיות גם שני מסכי ענק שעליהם הוקרנו קטעים שצולמו מראש בבית הספר כדי ליצור את הערב אוטנטי ונאמן למקור.
זוכרים איך זה מתחיל? באודישנים כמובן...
צריך להראות לבוחנים את כל מה שאתה יודע...
אחרי שהתקבלת לבית הספר והמגמה הכי נחשקים שיש זה מתבקש לראות איך נראה שיעור לא?
אחר כך הגוף הרוקד נהייה מהיר יותר מהיד המצלמת....
כדי לקחת אותנו לקטע הסיום לצלילי השיר שכולם מכירים "....FAME-remember my name" משהו שכל רקדן מאחל לעצמו.
בתור אמא של בלרינות אני מחוייבת לדווח על כל ארוע מחול במחוזותינו-בטח ובטח כשהוא בסדר גודל של הפקה שלמה של מפצח האגוזים. מי מיכם שבילה כמה שנים בניכר יודע בודאי שהבלט הזה הוא חלק בלתי נפרד מארועי חג מולד-סביר להניח שבגלל סיפור המסגרת שלו שמתרחש בתקופה הזאת. הסיפור שלנו עם מפצח האגוזים התחיל מזמן מזמן עוד לפני שהבלרינות דמיינו שהן תרקודנה. זה התחיל בקלטת לילדים שסיפרה את הסיפור (עם קטעי מוסיקה רלוונטים) בקריינותו של קובי מידן , המשיך בספר , דרך לצפות בבלט (פעמיים בהפרש של כמה שנים...) ועכשיו היינו חלק ממנו. (כן היינו אני הטקסי בלרינה למי שלא זוכר...).
ההפקה היא של חטיבת הבניים מה שאומר שמי שהשתתפה בו היא הבלרינה הצעירה שמסיימת השנה את השנה הראשונה שלה במגמת מחול....
ככה זה מתחיל-כולם מקבלים תוכניה כדי לדעת מי רוקד מתי...( ליד התוכניה של הבלט הישראלי ההפקה משנת 2003 או 2004)
אחרי שכולם אומרים שלום ומתרגשים כהוגן וגם מכינים מצלמות וטישואים אפשר להתחיל....
הבלרינה סיימה כיתה ז' מה שאומר שהכיתה שלה היא צעירת המשתתפות בערב ומכיון שהסיפור הוא ממילא סיפור עם ועל ילדים אז אלה התפקידים שהן השתתפו בהן. באופן יוצא מהכלל חרגו גם מתסרוקת הפקעת המסורתית והבנות סורקו כמו ילדות בשיער מחולק לשניים.
ריקוד המתנות
הבלרינה בשמלת הטורכיז ובשתי קוקיות-ממש באמצע .
הכי כיף לראות את החיוך שלה, נכון רואים שהיא נהנית מכל רגע?
את התמונות אני צלמתי. בדרך כלל היא מצלמת את כל התמונות של המחול ואין ספק שהיא הרבה יותר טובה ממני . מזל שגם לי יצאו כמה תמונות שוות.
מתקדמים בעלילה-הריקוד הנוסף שלהם-ריקוד הבובות. במקור זהו ריקוד של בובות רוסיות בהפקה הזאת המוסיקה הוחלפה במוסיקה לא מתוך הבלט המקורי והריקוד הוא מודרני/ג'אז.
מסובבים את המפתח....
חלק מהבובות צריכות עזרה של מפעילה....
אבל כל הבובות האלה יודעות לרקוד היטב!
העלילה מתקדמת...
התמונות הבאות הן במיוחד בשביל הילדה אלונה שלפעמים מציצה פה.
ריקוד פתיתי השלג (את הריקוד הזה רקדה הבלרינה הבכורה אבל בהפקה הספציפית הזאת היא ושאר הבלרינות מהכיתה בילו ביום כיף ולכן לא השתתפו...)
ראיתם פנטזיה?(הסרט...) מי שראה לא ישכח מעולם את הקטע הבא (ומי שלא ראה זה בטוח יעשה לו חשק לרוץ ולראות...)
וגם הן היו סינים קטנים שרקדו לצלילים הכל כך מלבבים הללו...
וככה נראה הפינאלה-כל הרקדנים על הבמה...אם תתאמצו תוכלו לראות את הבלרינה שניה משמאל בשורה הראשונה....וכן אתם רואים טוב יש שלושה בנים, נסיכים אמיתיים.
ומשפט אחד מתוך נאום התודה שנאמר בסוף ערב מגמה של הבלרינה הבוגרת אבל אין מתאים ממנו-
"כי ללכת הרי יודעים כולם אך התשוקה והיכולת לרקוד ניתנה למעטים בלבד. ריקוד, מלבד האומנות היופי וההנאה, הוא גם זיעה וכאב ובכי, אך אנחנו יודעים שהוא היה לכם גם אושר גדול הנאה והגשמה, ויש לכן גם הזכות לגעת באמצעותו בנפשם של אנשים ולחלוק איתם את רגעי השמחה וההתעלות הללו."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
