חברים ותיקים מגיעים לביקור בארץ. קובעים פגישה לבראנץ' בשבת-כל אחד מביא משהו כמובן. אני מתנדבת להביא מיני פנקייקס. מהסוג שלא משאירים ממנו שאריות. הפנקייקס האלה שבכלל התחילו בתור לביבות זה הנשק הסודי שלי-נשק סודי לפינוק ילדות בבוקר/ערב, נשק סודי כשצריך להביא משהו מהר למפגש ומצד אחד לא נעים להביא משהו קנוי ומצד שני לא ממש יש תועפות זמן לעמוד ולהכין.
הכול התחיל כשהבלרינה התחילה ללכת לגן (כלומר מזמן) היבטיחו לנו בשבועת צופים שבגן היא תאכל הכול (חי חי חי ). אחרי כמה זמן היסתבר שהיא כמובן לא אוכלת הכול וצוות הגן שלא יכול היה לסבול בשום פנים ואופן את המחשבה שהיא לא תאכל היה שומר לה אוכל שהיא אהבה לימים שבהם היה אוכל שהיא לא נגעה בו... כך התוודענו ללביבות.... אחרי כמה זמן נשברנו וביקשנו את המתכון-שיהיה גם בבית. מאז המתכון שונה הותאם ושופר לטובת אישה אחת שלא סובלת לטגן בשמן ושבדרך כלל אין לה יותר מידי זמן.בואו נתחיל מהסוף-ככה זה נראה-
אפשר לפרוש כאן כמובן... מי שמוצא חן בעיניו יכול להמשיך לקרוא, מי שתמונות מפורטות לא חשובות לו יכול לרדת ישר לפינת הקיצור בסוף...
מצרכים מאד פשוטים
מתחילים לערבב
גביע אשל או גיל, ביצה, שתי כפות סוכר וכפית אבקת אפיה-אני אוהבת להשתמש במטרף אפשר לעשות את זה גם בכף כמובן.
כאן רואים איך הבלילה נראית ורואים את השלב הבא-ממלאים את המיכל של האשל בקמח ומוסיפים לתערובת. ממשיכים לבחוש.
מוסיפים מעל עוד שתי כפות של חלב
וזהו. מגיעים למירקם הנכון.
מחממים מחבת טפלון-שלי קצת מקרטעת אז אני משמנת אותה-כל אחד מכיר את המחבת שלו הכי טוב-אם עובד לכם עם פחות שמן -יופי, אתם יודעים שצריך יותר-גם בסדר.
מוזגים בכף לביבות/פנקייקס למחבת-אני מצאתי שכף הגשה של סלט יוצרת את הגודל המושלם מבחינתי.
לא מצופפים את הלביבות-שיהיה מספיק מקום להפוך בנוחות.
הצד העליון מתחיל לפתח בועות שמתפקעות (ומממש כיף לפוצץ...)
זה הזמן להפוך-אני אוהבת להפוך במרית צרה וארוכה.
הופכים את כולן-הצד השני לוקח כמובן הרבה פחות זמן-כדאי להרים את הזוית של אחת הלביבות ולבדוק שהן לא נשרפות.
מורידים לצלחת עם נייר סופג במידה והשתמשתם בשמן (סורי את זה לא צילמתי)
טאאאאאדם
הכי טעים עם סירופ מייפל כמובן אבל גם דבש, ריבה ושוקולד נוטלה מתקבלים בברכה.
ובקיצור:
מערבבים-
גביע אשל או גיל, שתי כפות סוכר, ביצה, כפית אבקת אפיה, קמח בכמות שממלאה את גביע האשל הריק ושתי כפות חלב.
מערבבים עד שאין גושים.
מחממים מחבת טפלון ומשמנים קלות.
יוצקים לביבות בכף-לא מצופפים.
הופכים כשנוצרות בועות גדולות על פני הלביבות שמתחילות להתפוצץ.
מטגנים עד שמזהיב בצד השני ומורידים לספיגה על נייר סופג.
משתדלים להשאיר משהו לשאר בני הבית....
ברור שהכמויות ניתנות להכפלה ושילוש-אני היום שילשתי את הכמויות ויצאו שתי צלחות גדושות כמו זאת שמצולמת כאן.
כאמור-מעולם לא נשארות שאריות.
קרן ביקשה למסור שהיה מאד טעים. מסרתי.
ועוד משהו למסור-הקיפודה הכי מוכשרת בעולם מקיימת בלוגולדה שווה במיוחד לרגל הרשומה ה 101. כן ירבו. כדאי לכם לרוץ ולראות מה קורה אצלה בטוח שתשארו ולא תזוזו.
שבוע נהדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
