למי מאיתנו לא היו ספרי צביעה כילד? כאלה שצבענו בתשומת לב בצבעי פסטל מתוך קופסה בצבע תכלת ומאוחר יותר בטושים... מקפידים (מי יותר מי פחות...) לצבוע רק בתוך הקוים, מרוכזים כולנו בתוך הציור ומשיחות הצבע על הדף. חוברות קטנות מודפסות על נייר דק (הטושים תמיד עברו לצד השני של הדף...), נושאי צביעה ילדותיים עם משטחי צביעה גדולים-כולנו עזבנו את השעשוע הזה לטובת דברים אחרים ברגע שלצבוע בתוך הקוים כבר לא היה אתגר. הרבה הרבה שנים זה נשאר ככה-נכון היו שינויים-נוספו עוד נושאים (במיוחד איורים מתוך סרטי ילדים שהעשירו את הרפרטואר) יש היום מבחר עצום של צבעים לילדים וכל אחד יכול להדפיס לילדיו במדפסת הבייתית מגוון של ציורים לצביעה משלל אתרים חינמיים. אבל... לילדים.

אז זהו שממש לא.

את העולם שוטף גל של ספרי צביעה ...למבוגרים!

לפני שאתם מעקמים את האף והולכים לקרוא במקום אחר קחו עוד כמה דקות לקרוא למה זה טוב בעצם...

אז ככה-צביעה היא פעולה מונוטונית ופשוטה. מצד אחד היא לא דורשת מאיתנו ריכוז מוטורי (התגברנו מזמן על הקושי להשאר בתוך הקו התוחם של אזור הצביעה) אבל היא כן דורשת מידה מסויימת של ריכוז-בדיוק את מידת הריכוז שנדרשת על מנת לא לחשוב על דברים אחרים. נחשו מה? זה בדיוק מה שעושים במדיטציה. כלומר פעולת הצביעה היא בעצם פעולה מדיטטיבית.

למה טובה המדיטציה? יפה ששאלתם, להמון דברים....היא מפחיתה סטרס (וכתוצאה מכך מורידה לחץ דם, משפרת את תפקוד מערכת החיסון ומונעת כאבים), היא משפרת את הריכוז את היצירתיות ואת יכולת הלמידה, היא עוזרת להתמודד עם מצבי לחץ חרדה ודיכאון... בקיצור משהו שכל אחד מאיתנו יכול להרויח ממנו.

אז עכשיו אחרי שאתם יודעים שזה טוב לצבוע אפשר לעבור לתכלס...

קבלתי מהוצאת כנרת זמורה דביר 3 ספרי צביעה למבוגרים-חדשים ומהממים כדי לנסות להתרשם ולכתוב אם אהבתי או לא (אהבתי אהבתי אל תהיו במתח!).פרסמתי כבר תמונות בפייסבוק וקבלתי המון שאלות והחלטתי לרכז את הכל פה כדי שיהיה נוח. ומכייון שאני בחורה יסודית עשיתי מחקר. קטן.

 קודם כל הנה הספרים

בכל אחד מהם יש 100 (כן מאה! ) ציורים שונים מודפסים על נייר עבה ואיכותי.  כמה עבה ? כזה שאפשר לצייר עליו במגוון גדול של צבעים והוא ישאר חלק יפה ולא יעביר צבע לצד השני. הוכחות? בבקשה.

ככה נראה הדף שבחרתי כדי לנסות עליו ... יש פה-עפרונות רגילים, עפרונות אקוורל, טושים וצבעי אקריל.

 ככה זה נראה יותר מקרוב.

צבעי עפרון

צבעי עפרון נוחים מאד לעבודה וקלים מאד לתפעול. ההמלצה שלי היא אבל שתשתמשו בסוג טוב, בעפרונות רכים -הקשים יוצאים קצת חיורים ולא מספיק מרשימים.הצביעה הזאת נעשתה בצבעים קשים (כמה קשים? בערך H2 למי שמבין) והיא... חיורת קצת.

עפרונות אקוורל

 הרבה יותר כיף. קודם כל העפרונות הרבה יותר רכים והצבעים עזים יותר וחוץ מזה אפשר לטעון את הצבע למכחול עם מיים ולקבל אכויות של ציור הרבה יותר מורכב. בתמונה אתם רואים מצד שמאל איך זה נראה יבש (רק עפרון) לעומת צד ימין שהוא כבר מורטב.

צבעי אקריל

זה כבר מצריך מכחולים ומים ועניינים אבל לא מדענית כמוני תרתע... עובד סבבה. בין הספרים יש מספיק דגמים שבהחלט ירויחו מצביעה בצבעי אקריל. כאמור לא עבר לצד השני של הדף והדף לא השתנה כתוצאה מהצבע.

טושים

הטושים שלי לא מאד איכותיים אבל ניסיתי באמת כדי לבדוק כמה הדף עומד בזה והוא עומד בזה לגמרי בכבוד. מי שיש לו טושים מקצועיים יותר  בטוח יכול להשיג תוצאות הרבה יותר מרשימות.

וככה אחרי שניסיתי את כל האפשרויות ניגשתי לכיף האמיתי-לבחור לי ציור ולצבוע אותו. בחרתי שניים מאד שונים וכל אחד נצבע בטכניקה אחרת.

המנדלה הזאת נצבעה בעפרונות צבעוניים.

לעומת הציור הבוטני הזה שנצבע בצבעי מים

שניהם היו הנאה גדולה בלי קשר לטכניקה.

ולמי שצריך תזכורת-הספרים הם של הוצאת כנרת זמורה דביר, אפשר להשיג בסטימצקי וגם בצומת ספרים ועכשיו במחיר מיוחד של 99 שקלים לכל השלושה.

מאחלת לכם שעות של כיף והנאה.

מי שקורא כאן כבר כמה זמן בודאי זוכר שיש לשתי הבנות שלי שיער ארוך. מאד. שתי הבנות שלי גם רוקדות-אחת עדיין והשנייה כרגע ב hold (מה לעשות צבא...) מה שאומר שהשיער צריך להיות אסוף רוב הזמן. כשרוקדים בלט קלאסי השיער צריך להיות אסוף בפקעת גבוהה (מה שקרוי באנגלית bun) ובשפת העם-גולגול, קוקס וגם עגבניה... בריקודים אחרים יש לפעמים וריאציות על האיסוף אבל בעיקרון-אסוף.

אחרי הלימוד הראשוני של איך עושים את הפקעת הזאת- (יש מגוון טכניקות שתלויות באורך ובסוג השיער  וכן-זה חלק מהכשרה של רקדנים כמו גם טיפול בנעליים ואיפור במה...) החליטה הבלרינה הבכורה שלי שצריך לגוון והחלה לקלוע לעצמה  לאחותה ולכל מי שביקש יפה מגוון של תיסרוקות.

כזאת למשל...

 וגם כזאת...

לפעמים גם מפנקים אותי בתסרוקת. אין תמונות תצטרכו להאמין לי...

התסרוקות היפות האלה מאד מרשימות ומעוררות התפעלות וכל אחד יכול ללמוד איך לעשות אותן. רביד פלג החברה המוכשרת שלי מעבירה סדנאות כאלה שבסופן כל אחת יכולה להפוך את הילדה הפרטית שלה לנסיכה.

לפני שבועיים נידבתי את הבית שלנו לסדנת תיסרוקות כזאת והבלרינות ואחת החברות שלהן נידבו את מחלפותיהן לצורך האימון של משתתפות הסדנה.

היה נהדר לכולן ! למשתתפות שכבר למחרת בבוקר שלחו לרביד תמונות של איך הן שלחו את הילדה לגן מסורקת אחרת, ולנו שנהננו לארח משתתפות מקסימות ואת רביד האלופה. אם בא לכן ללמוד גם איך לסרק את הנסיכה הפרטית שלכן אתן יכולות למצוא את רביד בבלוג שלה וגם בדף הפייסבוק. מבטיחה לכם שלא תצטערו.

רביד מגיעה לסדנה עם מזוודה מדליקה מלאה בכל מה שצריך כדי ללמד ולהדגים אבל אני שמתי לב שזה לא הכי נוח בעולם כל פעם לגשת למזוודה כדי לקחת ממנה משהו ומכיון ששבוע אחר כך רביד חגגה יום הולדת החלטתי לתפור לה סינר. כזה שאפשר להכניס לתוכו גומיות סיכות וגם את המסרק והמברשת אם צריכים. מכיון שרביד מעבירה גם סדנאות סריגה ותפירה חשבתי שגם לזה זה יכול לשמש אותה.

קצת חיטוטים בפינטרסט לקבל רעיונות, קפיצה לחנות לקנות בדים שהיו חסרים לי ולעבודה....

הצד החיצוני קנווס ורוד מנוקד ,ביטנת כותנה אפורה מנוקדת. שתי שכבות של כיסים אסימטריים, רצועות ארוכות לקשירה.

 הבלרינה/חיילת מדגמנת...

מקרוב יותר

לבלרינה הוא עשה חשק לצייר

היום הוא היגיע לרביד באדיבות דואר ישראל והיפתיע אותה פעמיים-פעם אחת כי היא לא חיכתה לשום חבילה ופעם שנייה כי בדיוק היא חשבה שהיא צריכה כזה ואני קראתי את מחשבותיה.... איזה כיף כשקולעים בול!

אני בטוחה שזה ישמע מוזר אבל עדיין היום כשהבלוג שלי כבר בשנתו החמישית אני לא מתיחסת לעצמי כאל בלוגרית. נכון טכנית בלוגר הוא כל מי שמתחזק בלוג אבל תכלס-בלוגרים כותבים על עניינים ברומו של עולם, מתפלספים, זועקים זעקות מחאה... אני -אני יש לי פינת רשת קטנה שבה אני מתעדת.

זה התחיל כשהבנתי שהמון דברים שיצרתי ניתנו כמתנות ואין לי שום תעוד מלבד הזיכרון איך הם נראו . אז החלטתי שיהיה נחמד לתעד את הדברים בעיקר בשביל עצמי. מאד מאד הקפדתי בתחילת הדרך על האנונמיות שלי. בטח לא היו תמונות שלי או של בני משפחה ונזהרתי מאד לא לחשוף אף פרט מזהה. אם נאמר את האמת- חששתי. לא בא לי לשמוע ביקורת וליגלוגים על בלוגים, לא רציתי לענות על שאלות של למה ומה פתאום. התאים לי  שלא כולם ידעו. רק אנשים שסמכתי עליהם. הבלוג שלי עדיין עוסק בעיקר ביצירה אבל היום אפשר לראות בו יותר גם אותי -מי שמאחוריו. יש תמונות  אישיות, לא מעט חוויות אישיות וכן הרבה יצירה.

מאיפוא היגיע הוידוי הלא צפוי הזה?ממשחק בלוגים שהיתחילה חלי גולדנברג שבו בחרה חמישה פוסטים שלה וגם העבירה את השרביט לחמישה בלוגרים אחרים שמהם ביקשה את אותו הדבר-לבחור חמישה פוסטים שלהם ולהעביר את השרביט הלאה כשהמטרה היא להחשף לבלוגרים נוספים, תכנים שלא היכרנו קודם ואנשים מענינים. קראתי במקור. כן אני מנויה גם על הבלוג של חלי. והמשכתי הלאה ברור שהמשכתי הלאה. מה לי ולבלוגרים?

אבל כמה ימים אחר כך מישהי החליטה שאני ראויה לתואר. 

השרביט היגיע למיכלי והיא בחרה לה רשימה מכובדת (ומורחבת!!!!)  של בלוגרים ואליהם היא הפנתה את השרביט. אז יכולתי להגיד שזה לא לפי הכללים ולהתעלם אבל זה בסך הכול משחק והי למה שאני לא אפרגן לחמש בלוגריות?

אבל קודם הבהרה-מאד חשובה! בחרתי חמש כי ככה ביקשו (וכי חלי עשתה נו נו נו למיכל ואני לא אוהבת שעושים לי נו נו נו... אני חננה). יש לי רשימה מלאה בבלוגריות שכמעט כולן גם חברות שלי. החברות הכי הכי שלי. ואני חושבת שהן יודעות את זה אבל למיקרה ולא-שלא תעיזו להעלב  כי אתן לא אחת מהחמש! זה מישחק. באטמוספירה  (בניגוד לבלוגוספירה ) אתן הרוח במיפרשי.

ועכשיו לענין-יצאתי עם קצת יותר מחמישה פוסטים אבל לא היה לי יותר מידי קשה לבחור חמישה. כולם מכילים מיקס משביע רצון (בעיניי כמובן) של יצירה וחיים אישיים.

קיץ 2010 רשימה חלקית- בגלל הניגוד הכואב בן מה שכתבתי שם לבן מה שקורה איתי היום. זה גם הזמן לשלוח ליקום בקשה-הבנתי שיכול להיות יותר גרוע. אפשר להפסיק עם התיזכורות. תודה מקרב לב.

בחזרה לבית הספר-אולי פעם יהיה לי האומץ (וגם הרשות) לפרסם פה את המיכתב שכתבנו לבלרינה למסע שלה לפולין.

טוק טוק מי אני ומה שמי- הפוסט שחשף אותי-need I say more?

בצבע ירוק ובטעם צ'יפס ושוקולד-הרשימה הראשונה מתוך שלוש על הטיול שלנו לארצות הנמוכות. התמונות הכי יפות בבלוג!

בואו נדבר גלויות-רשימה שבה חזרתי אחורה ליצירות קדומות ונהנתי המון!

ועכשיו להעברת השרביט-תדמיינו לכם אחד שיפה בעינכם... כל אחד לפי טעמו. למה להגביל?

גם וגם וגם-הבלוג הציבעוני והמלא הפתעות של חגית. אחד הבלוגים הראשונים שהיכרתי ושתמיד חושף אותי לדברים חדשים ומדהימים. חוץ מזה יש לה שני בלוגים נוספים אז היא ממש עומדת בקריטריון שהיא היציבה לעצמה-גם וגם וגם.

כמו אויר לנשימה-הבלוג של אדריכלית סיגל בן נון שחוץ מזה שיש לה מיקצוע מלא יצירה, יצירה בשבילה היא כמו אויר לנשימה -וממש מרגישים את זה.

מקופלת-האישה שכותבת הכי מצחיק על מצבים לא מצחיקים בעליל כשהם קורים אצלך בבית... אצלה זה מצחיק. 

בעיקר פורמת-הבחורה עם הכינוי  שכל מי שנוגעת בחוט ומחט היתה רוצה לאמץ לעצמה .... חוץ מזה היא מבינה באמנות, יש לה רעיונות מדליקים והיא נהדרת לגמרי.

עדי בעולם-הבחורה חיה בשבדיה בלונדון ועכשיו בהונגריה. מגדלת שני קינוחים קוראת הרבה ויודעת לכתוב..

אז עכשיו יש לכם הרבה מה לקרוא, אתם לא חייבים אבל תמיד נחמד להכיר אנשים חדשים. ואם אתם חדשים פה אז תציגו את עצמכם-אני אשמח.