הזמינו ממני שמיכה. מאד משמח והכי משמח שאותם לקוחות חוזרים להזמין. בקשו שתהיה בגווני אדום. תמיד לפני שאני מסכימה אני מבקשת לבדוק קודם כל את המלאי שלי-קודם כל כי אני כבר לא זוכרת כל בד ובד שיש בו (צרות טובות) ויש גם עניין של כמות. גם הפעם ביקשתי רשות לבדוק , למרות שהייתי די בטוחה שאין לי מספיק דוגמאות כדי להכין שמיכת טלאים בגווני אדום.פתחתי את המלאי-מייד קפצו לי ליד שתי חבילות של ריבועים מוכנים לתפירה מסדרת Ruby.

ביחד איתם קפץ לי הלב לגרון.

את חבילת הריבועים הזאת פגשתי פעם ראשונה בסופשבוע מיוחד. סופשבוע מלא יצירה נשים נהדרות והרבה סטייל (סופשבוע דובדבנים שאורגן על ידי נתנאלה ודנה ישראלי). בסוף השבוע הזה למדנו מאלין רון המוכשרת איך לתפור טופ של שמיכת טלאים. אני שמרתי את הטופ שהכנתי ויותר מאוחר באמת הכנתי ממנו שמיכת טלאים לתינוקת (הנה היא פה). השותפה שלי לחדר היתה לימור דוד ז"ל (וזאת הפעם היחידה שאצרף לשם שלה את צמד האותיות הזה-מי שזה קשה לו ,סליחה.). לימור שהתקשרה אלי (ללונדון!) כשרק נפתחה ההרשמה והתעקשה שהיא תרשום את שתינו, ותשלם,ולא תחכה שאני אחזור מלונדון (מזל!),לימור שהכינה לשתינו תגי שם יחודיים ("כי היגיע הזמן שיכירו אותך!") ושבאופן כללי לקחה אותי תחת חסותה (יען כי אני בדרך כלל נוטה להיות שבלול מצוי בחברת יותר מידי אנשים שאני לא מכירה...).

בפעם השנייה שנתקלתי בריבועים הללו היה כשהכנתי שמיכות לפיצקלאך  (בני שלוש וחצי טפוחמסה). לימור ואני נפגשנו' כהרגלנו מנסות לגשר על המרחק הפיסי בשעות דיבורים' ואיכשהו אמרתי שאני צריכה ריבועים באדום. הסתבר שאחרי סוף השבוע ההוא לימור הזמינה לעצמה עוד מאותה סדרה של בדים והיציעה לשלוח לי ריבועים בדואר. זה היה מאד משמח ונחוץ ואכן הוכנסו מספר ריבועים למעטפה ונחתו אצלי בתיבת הדואר כמה ימים מאוחר יותר (כשהדואר עוד עבד כמו שצריך...).

אחרי שלימור חלתה והחליטה לסגור את הסטודיו הייתי בצוות שארגן את הדברים למכירה. באחד הימים לימור היגיעה עם חבילה ואמרה-"זה שלך. שמרתי במיוחד בשבילך" בן שאר הדברים שהיו שם היו גם שתי חבילות של הריבועים הללו. 

עכשיו הם קפצו לי ליד, והיקפיצו לי את הלב. התגובה הראשונה היתה שאני לא נוגעת בהם. שומרת. אחר כך הבנתי שלא.שזה לא נכון,  שזאת לא היתה הכוונה שלה, שהיא היתה מאד שמחה לראות מה אני אכין מהריבועים הללו והכי הכי-שהיא תיקח חלק פעיל בעסק שלי.

אז ישבתי ותפרתי שמיכה.

נכון ,לא הכל אדום אבל יש כאן כמות מכובדת ממנו.  הצד השני (שלא צילמתי ועכשיו זה ארוז יפה...) הוא לבן עם כוכבים זעירים באדום.

לא היה לי בכלל פשוט. רוב זמן התפירה חשבתי על לימור, על כמה אני מתגעגעת לדבר איתה, על מה היא היתה אומרת על זה ועל ההוא...בכל פעם שאני מסתכלת על השמיכה היא מעלה בי גל של געגוע ועצב וחלק ממני מאד רוצה להשאיר אותה אצלי(וזה אף פעם לא קרה לי, אף פעם לא היתה לי בעיה לתת משהו שיועד מראש למישהו אחר). 

השמיכה נמסרה אתמול. המילים הראשונות של מי שהזמינה היו " אני יכולה להשוויץ בה ?"
ידעתי שעשיתי נכון.